תאוקרטיה חוקתית
| אנו דנים כעת בשאלה האם ערך זה עומד בקריטריונים להיכלל בוויקיפדיה. אתם מוזמנים לשפר ולהרחיב את הערך על מנת להסיר את הספקות, וכן להשתתף בדיון בדף השיחה של הערך. | |
שגיאות פרמטריות בתבנית:לשכתב
פרמטרי חובה [ נושא ] חסרים
| יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: אמינות הערך מוטלת בספק, ראו דף השיחה של יוצר הערך. | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוגה | עיון |
| נושא | מדעי המדינה, תאוריה חוקתית |
| הוצאה | |
| הוצאה | אוניברסיטת הרווארד |
| תאריך הוצאה | 2010 |
תאוקרטיה חוקתית (באנגלית: Constitutional Theocracy) הוא ספר עיון מאת הפרופסור למדעי המדינה והמשפטים רן הירשל, שפורסם בשנת 2010 בהוצאת אוניברסיטת הרווארד. הספר עוסק בתופעה עולמית שבה מדינות משלבות עקרונות דתיים עם מסגרות חוקתיות מודרניות, תוך שמירה על מאפיינים של דמוקרטיה חוקתית. הספר מתאר את השפעת הדת על מערכות שלטון, את תהליך המשפטיזציה של הדת, ואת ההשפעות הפוליטיות, החברתיות והמשפטיות של תאוקרטיה חוקתית במדינות שונות.
הספר מספק מסגרת אנליטית להבנת האופן שבו דתות משפיעות על מערכות חוקתיות מודרניות, ומציג כלים למחקר השוואתי של תופעות פוליטיות וחברתיות במדינות שונות. על פי הספר, תאוקרטיה חוקתית אינה תופעה שולית, אלא מגמה עולמית המשפיעה על המבנה החברתי והמשפטי של מדינות רבות.
רקע
עריכהבסוף המאה ה־20 ובתחילת המאה ה־21 ניכרת עלייה בהשפעת הדת על חיי הציבור, גם במדינות שבהן מתקיימות מערכות שלטוניות דמוקרטיות. לדברי הירשל, תהליך זה לא התרחש מתוך חזרה לתאוקרטיות מוחלטות, אלא מתוך שילוב של חוקים ועקרונות דתיים במערכות חוקתיות ומוסדות מודרניים. הספר מספק מסגרת תיאורטית לבחינת התופעה, תוך התמקדות במדינות שבהן מערכת החוק והדת שזורות זו בזו.
תוכן הספר
עריכההירשל מציג את המושג "תאוקרטיה חוקתית", המתאר מצב שבו חוקה של מדינה כוללת אלמנטים דתיים ברמות שונות. לעיתים מדובר בהכרה דתית סמלית בלבד, ולעיתים מדובר במערכת של חוקים ומוסדות המשלבים עקרונות דתיים עם עקרונות חוקתיים מודרניים.
תופעות גלובליות
עריכההספר מתמקד במגוון רחב של מדינות ובוחן כיצד תופעת התאוקרטיה החוקתית באה לידי ביטוי:
- איראן: חוקה המבוססת על חוקי השריעה לצד מערכת של פרלמנט ובית־משפט חוקתי, המעידה על ניסיון לשלב בין שלטון דתי למבנים מודרניים.[1]
- ישראל: דוגמה למדינה שבה חוקים דתיים, כמו חוקי המעמד האישי, שולטים בתחומים מסוימים לצד מערכת דמוקרטית חילונית. מערכת היחסים בין הדת והמדינה בישראל מהווה מוקד לדיון נרחב בספר.[2]
- הודו: דוגמה למדינה חילונית־חוקתית שמכירה במנהגים דתיים של קבוצות מיעוט, תוך ניסיון לשמור על עקרונות של שוויון ודמוקרטיה.
משפטיזציה של הדת
עריכהאחת התופעות המרכזיות שנידונות בספר היא "משפטיזציה של הדת" – תהליך שבו סוגיות דתיות נידונות בבתי־משפט חוקתיים, שממלאים תפקיד מרכזי בקביעת גבולות ההשפעה של הדת במרחב הציבורי והמשפטי. הירשל מציין כי במדינות כמו ישראל ואיראן, בתי־משפט חוקתיים נדרשים לעיתים קרובות להכריע במתח שבין זכויות פרט לבין חוקים בעלי בסיס דתי. תהליך זה משקף את השפעת הדת על המבנה החוקתי, ולעיתים מעצים את תפקידה של הדת במערכות השלטון.[3]
דילמות מרכזיות
עריכההירשל מדגיש את המתח בין עקרונות דתיים לערכים ליברליים אוניברסליים:
- זכויות נשים: במדינות שבהן חוקים דתיים שולטים, נשים רבות נתקלות בפגיעה בזכויותיהן, במיוחד בתחומים כמו גירושים, ירושה וחינוך.
- חופש דת: המתח בין חופש הדת לבין כפייה דתית בא לידי ביטוי במדינות שבהן קיימת מערכת חוקים דתית מחייבת.
- שוויון: ספרו של הירשל מצביע על כך שתאוקרטיה חוקתית עלולה להוביל לאי־שוויון כלפי קבוצות מיעוט דתיות ואתניות, בשל שילוב ערכים דתיים במערכת המשפטית.[4]
ביקורות
עריכהביקורות אקדמיות על הספר, כמו בכתב־העת Perspectives on Politics, הדגישו את תרומתו המיוחדת של הספר להבנת יחסי דת ומדינה, אך ציינו שהוא מתמקד במדינות שבהן יש מתח דתי ברור, ופחות במדינות שבהן הדת אינה גורם משמעותי.[5]
קישורים חיצוניים
עריכההערות שוליים
עריכה- ^ Hirschl, Ran. Constitutional Theocracy. Harvard University Press, 2010, pp. 45-50. [1]
- ^ Hirschl, Ran. Constitutional Theocracy. Harvard University Press, 2010, pp. 80-90. [2]
- ^ Hirschl, Ran. Constitutional Theocracy. Harvard University Press, 2010, pp. 120-135. [3]
- ^ Hirschl, Ran. Constitutional Theocracy. Harvard University Press, 2010, pp. 150-160. [4]
- ^ Shylashri Shankar, "The Polarizing Face of Law," Perspectives on Politics, Vol. 9, Issue 2, 2011, pp. 400-401. [5]
ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים בוויקיפדיה שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "תאוקרטיה חוקתית".