תאוריית הבחירה המושכלת
תאוריית הבחירה הרציונלית היא תאוריה בקרימינולוגיה שמניחה שפשיעה היא התנהגות תכליתית ועבריינים פוטנציאליים מקבלים החלטות רציונליות, שבהן משך תקופת המאסר או הסיכוי להיתפס מהווים מרכיבים מרכזיים בשיקוליהם. כלומר, כאשר פלוני מחליט לבצע עבירה, הוא מבצע הערכה של העלות לעומת התועלת בפעולה מסוימת. אם הסיכונים והמאמצים גבוהים יותר מהתועלת הפוטנציאלית שבביצוע עבירה מסוימת, הסבירות שתתבצע תהיה נמוכה יותר.[1][2]
מכאן, שאם עבריינים מקבלים החלטות שמבוססות על תפיסותיהם את מידת ההתאמה לבצע עבירות, אז הסביבה המצבית ניתנת לשינוי בצורה כזאת שתשנה את הרצון הנתפס שלהם לבצע את העבירות. התאוריה מסייעת להבין מדוע ישנם מקומות שבהם מתבצעות יותר עבירות ומדוע מטרות מסוימות מהוות קורבן ומדוע אחרות אינן מהוות קורבן.[2] התאוריה פותחה כדי לסייע במניעה מצבית של פשיעה, וטכניקות מניעה רבות נובעות ממנה.[3]
במהלך השנים ספגה התאוריה ביקורת רבה. בעיה אחת בגישה זאת היא הנחת היסוד שבני אדם הם יצורים רציונליים השוקלים את השלכות התנהגותם לפני שהם מחליטים לבצע עבירה, ואת ההבחנה בין עבירות תגובתיות (למשל, אלימות עקב פרובוקציה) לבין עבירות הדורשות מחשבה ותכנון. השיקול התועלתני פוחת לגבי הראשונות ככל שלהט הרגע גובר על היכולת לבצע חישוב רציונלי, במיוחד כאשר מעורבים בתמונה חומרים ממכרים, רקע אישיותי או לחץ חברתי. לפיכך, הציע אוג'ריידי (2011) כי התאוריה מסבירה טוב יותר פשעים אינסטרומנטליים ולא פשעים אקספרסיביים.[4]
הערות שוליים עריכה
- ^ Derek B. Cornish, Ronald V. Clarke, UNDERSTANDING CRIME DISPLACEMENT: AN APPLICATION OF RATIONAL CHOICE THEORY, Criminology 25, 1987-11, עמ' 933–948 doi: 10.1111/j.1745-9125.1987.tb00826.x
- ^ 1 2 Cornish, D., & Clarke, R. V. (1986). The Reasoning Criminal: Rational Choice Perspectives on Offending. Hague: Springer- Verlag.
- ^ Homel, R. (1996). The politics and practice of situational crime prevention. Monsey, NY: Criminal Justice Press.
- ^ William O'Grady, Crime in Canadian context : debates and controversies, 2nd ed, Don Mills, Ont.: Oxford University Press, 2011, עמ' 127-130, ISBN 978-0-19-543378-4