תהילים ל"ח

תהילים ל"ח הוא המזמור השלושים ושמונה בספר תהילים (לפי המספור בוולגטה ובתרגום השבעים, המזמור ממוספר כמזמור ה-37) ומיוחס לדוד המלך.

תהילים ל"ח מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר.
(א) מִזְמוֹר לְדָוִד לְהַזְכִּיר. (ב) ה' אַל בְּקֶצְפְּךָ תוֹכִיחֵנִי וּבַחֲמָתְךָ תְיַסְּרֵנִי. (ג) כִּי חִצֶּיךָ נִחֲתוּ בִי וַתִּנְחַת עָלַי יָדֶךָ. (ד) אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי מִפְּנֵי חַטָּאתִי. (ה) כִּי עֲוֺנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי. (ו) הִבְאִישׁוּ נָמַקּוּ חַבּוּרֹתָי מִפְּנֵי אִוַּלְתִּי. (ז) נַעֲוֵיתִי שַׁחֹתִי עַד מְאֹד כָּל הַיּוֹם קֹדֵר הִלָּכְתִּי. (ח) כִּי כְסָלַי מָלְאוּ נִקְלֶה וְאֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי. (ט) נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי. (י) אֲדֹנָי נֶגְדְּךָ כָל תַּאֲוָתִי וְאַנְחָתִי מִמְּךָ לֹא נִסְתָּרָה. (יא) לִבִּי סְחַרְחַר עֲזָבַנִי כֹחִי וְאוֹר עֵינַי גַּם הֵם אֵין אִתִּי. (יב) אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ. (יג) וַיְנַקְשׁוּ, מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת וּמִרְמוֹת כָּל הַיּוֹם יֶהְגּוּ. (יד) וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו. (טו) וָאֱהִי כְּאִישׁ אֲשֶׁר לֹא שֹׁמֵעַ וְאֵין בְּפִיו תּוֹכָחוֹת. (טז) כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי אַתָּה תַעֲנֶה אֲדֹנָי אֱלֹהָי. (יז) כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ. (יח) כִּי אֲנִי לְצֶלַע נָכוֹן וּמַכְאוֹבִי נֶגְדִּי תָמִיד. (יט) כִּי עֲוֺנִי אַגִּיד אֶדְאַג מֵחַטָּאתִי. (כ) וְאֹיְבַי חַיִּים עָצֵמוּ וְרַבּוּ שֹׂנְאַי שָׁקֶר. (כא) וּמְשַׁלְּמֵי רָעָה תַּחַת טוֹבָה יִשְׂטְנוּנִי תַּחַת רדופי (רָדְפִי) טוֹב. (כב) אַל תַּעַזְבֵנִי ה' אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי. (כג) חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי.

לאמירתו מיוחסת סגולה להנצל מעצה רעה.

תוכנו של המזמור

מזמור ל"ח מורכב מעשרים ושלושה פסוקים ומחולק לשלושה חלקים:

א'-ט'

המשורר מספר על סבל שהוא חווה, סבל גופני: "אֵין מְתֹם בִּבְשָׂרִי מִפְּנֵי זַעְמֶךָ אֵין שָׁלוֹם בַּעֲצָמַי..." (ד) ועל כך שהוא מודע שהסבל אינו מקרי אלא נגרם על ידי אלוהים כעונש על חטאיו: "מִפְּנֵי חַטָּאתִי" (ד). ומתוודה על חטאיו הרבים: "כִּי עֲוֺנֹתַי עָבְרוּ רֹאשִׁי כְּמַשָּׂא כָבֵד יִכְבְּדוּ מִמֶּנִּי" (ה). בנוסף מספר על סבל נפשי שהוא חווה: "נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד שָׁאַגְתִּי מִנַּהֲמַת לִבִּי" (ט).

י'-ט"ו

המשורר סובל גם מחוסר תמיכה חברתית. חבריו מתרחקים ממנו: "אֹהֲבַי וְרֵעַי מִנֶּגֶד נִגְעִי יַעֲמֹדוּ וּקְרוֹבַי מֵרָחֹק עָמָדוּ" (יב). ושונאיו מנצלים זאת ללכוד אותו: "וַיְנַקְשׁוּ מְבַקְשֵׁי נַפְשִׁי" (י"ג). ולהאשים אותו בהאשמות שווא: "וְדֹרְשֵׁי רָעָתִי דִּבְּרוּ הַוּוֹת" (י"ג). המשורר לא מצליח להגיב כלפי המבקשים רעתו: "וַאֲנִי כְחֵרֵשׁ לֹא אֶשְׁמָע וּכְאִלֵּם לֹא יִפְתַּח פִּיו" (ט"ו).

ט"ז-כ"ג

בסופו של דבר, היחיד שיכול לעזור למשורר הוא אלוהים בעצמו: "כִּי לְךָ ה' הוֹחָלְתִּי" (ט"ז). ולכן גם מסיים את המזמור בתפילה: "אַל תַּעַזְבֵנִי ה' אֱלֹהַי אַל תִּרְחַק מִמֶּנִּי. חוּשָׁה לְעֶזְרָתִי אֲדֹנָי תְּשׁוּעָתִי" (כ"ב-כ"ג).

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תהילים ל"ח בוויקישיתוף

• תהילים ל"ח מתוך פרויקט 929