פתיחת התפריט הראשי

תהליך ברגרון-וגנר-פינדייזן (קרוי על שם אלפרד וגנר, טור ברגרון וו. פינדייזן), ידוע גם כ"תהליך גשם קר", הוא תהליך של גידול גביש קרח המתרחש בענן בעל פאזות שונות (מכיל תערובות של מים בקירור יתר וקרח) באזורים אשר לחץ האדים בסביבה הוא בין לחץ אדים ברוויה עבור מים, ובין לחץ אדים ברוויה נמוך יותר של קרח. זוהי סביבה בתת-רוויה עבור מים נוזליים, אך בעל-רוויה עבור קרח. מצב זה מביא להתאדות מהירה של מים, וגידול מהיר של גביש הקרח על חשבון האדים. אם צפיפות הקרח קטנה ביחס למים הנוזליים, גבישי הקרח יגדלו מספיק, יתפזרו מן הענן, יפשירו ויהפכו טיפות גשם, אם הטמפרטורות גבוהות מספיק.

תהליך ברגרון, אם מתרחש, הוא יעיל הרבה יותר ביצירת חלקיקי משקעים גדולים מאשר תהליך גידול טיפות גדולות על חשבון קטנות. זאת מחמת העובדה שההבדל בין לחץ האדים ברוויה של מים נוזלים ושל קרח הוא גדול יותר מההבדל בין לחץ האדים ברוויה של טיפות קטנות ובין סביבתן (על פי אפקט קלווין[1], עבור טיפות מספיק גדולות שיכולות לתרום למסת הטיפה).

הערות שולייםעריכה

  1. ^ אפקט קלווין – מבוטא על ידי משוואה המתארת את השינוי בלחץ האדים כתוצאה משטח פנים עקמומי של נוזל או של אדים, עם רדיוס r (למשל בנים או בטיפה). לחץ האדים של משטח עקמומי הוא גבוה יותר מאשר משטח שטוח או כזה שאינו עקמומי. משוואת קלווין תלויה במאפיינים תרמודינמיים, ולא במאפייני החומר. הנוסחה נתונה על ידי  כאשר   הוא לחץ האדים,   הוא לחץ האדים ברוויה,   הוא מתח הפנים,   הוא הנפח המולרי, R הוא קבוע הגזים האוניברסלי, r הוא רדיוס הטיפה ו-T היא הטמפרטורה. אם  , אז הנוזל יתאדה מהטיפה; אם  , אז הגז יתעבה אל תוך הטיפה ויגדיל את נפחה.
  ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.