תוכנית נימבוס

תוכנית נימבוס (באנגלית: Nimbus program) הייתה תוכנית שכללה סדרת לווייני לחקר מטאורוליגי. הלווין הראשון שוגר בשנת 1964. הלוויינים פעלו במסלול מסונכרן-שמש והיו מצוידים בחיישנים ומכשירי מדידה שונים. הלוויין האחרון בסדרה פעל עד לשנת 1994. טכנולוגיות שפותחו עבור לווייני התוכנית הועברו להמשך ניצול למנהל האוקיינוסים והאטמוספירה הלאומי.

תיאור כללי של לוויין נימבוס

במהלך הנשים בהתאם להתפתחות טכנולוגית הוחרב מספר מכשירים שהותקנו על הלוויינים. הלוויין הראשון כלל 3 מכשירים בלבד. בלוויין האחרון מספר מכשירי מדידה הוכפל. בהתאם לכך גדל משקל הלוויין מ-374 ק"ג ב"נימבוס 1" ל-832 ק"ג ל"נימבוס 7". כל הלוויינים נבנו ב-RCA ושוגרו מבסיס חיל האוויר ונדנברג.

נתונים שהתקבלו מהלוויינים הראשונים איפשרו לשפר באופן משמעותי את איכות חיזוי מזג אוויר. בין הנתונים החשובים היו נתונים בהקשר לפליטת חום לאטמוספירה. הדבר איפשר בין היתר לשפר מודלים לחקר התחממות עולמית.

עוד לפני שיגור לווייני "נימבוס" החל חקר שכבת האוזון. מדידות שבוצעו בעזרת חללית "נימבוס 7" בשנים 1978–1994 איפשרו לנתח השפעת פליטת החומרים השונים על היווצרות הידלדלות שכבת האוזון מאל אנטארקטיקה.

הלוויינים הראשונים מסרו נתונים על שכבת השלג באזור הקוטב. לוויין "נימבוס 5" מסר נתונים מפורטים על היקף הקרח באוקיינוסים.

לווייני "נימבוס" היו בין הראשונים שנוצלו כמערכת ניווט לוויינית. יכולת זו נבדקה לעומק במהלך טיסת סולו של שיילה סקוט מעל הקוטב הצפוני בשנת 1971.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא תוכנית נימבוס בוויקישיתוף

• מידע על התוכנית
• מידע על הלוויינים