תומאס מקלאוד

תומאס פרנק מקלאודאנגלית: Thomas Frank McLeod3 באפריל 1873 - 16 בדצמבר 1960) היה ימאי סקוטי, שהשתתף בשלוש משלחות אל הקוטב הדרומי.

תומאס מקלאוד
Thomas Frank McLeod
אין תמונה חופשית
לידה 3 באפריל 1873
סטורנוויי, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בדצמבר 1960 (בגיל 87)
קינגסטון, קנדה עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מדליית הקוטב
מדליית הקוטב עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קריירה ימיתעריכה

מקלאוד נולד בגלאזגו, סקוטלנד, וגדל באי לואיס, ההברידים החיצוניים[1] הוא יצא לראשונה לים בגיל 14.

משלחת טרה נובהעריכה

בשנת 1910 הצטרף למשלחת טרה נובה, בהנהגת רוברט פלקון סקוט, כימאי כשיר. סקוט וארבעת החברים בקבוצה שיצאה אל הקוטב הדרומי נספו בדרכם חזרה, וה"טרה נובה" שבה לאנגליה ב-1913. מקלאוד ושאר אנשי הצוות עוטרו כולם במדליית הקוטב.

משלחת אנדיורנסעריכה

כעבור שנה, ב-1914, יצא מקלאוד עם המשלחת הטראנס-אנטארקטית האימפריאלית, הפעם בהנהגת ארנסט שקלטון. גם הפעם שירת כמלח כשיר. כשה"אנדיורנס" עגנה בבואנוס איירס, שיתף המלח ויליאם בייקוול את וולטר האו ואת תומאס מקלאוד בקשר להגניב את ידידו, פרס בלקבורו אל האונייה כנוסע סמוי.[2] במהלך המשלחת, נמחצה הספינה אנדיורנס בקרח הים וטבעה. הצוות נאלץ לחנות על מצופי קרח ואחר לחתור בסירות הצלה אל המקלט היחסי של אי הפיל, שם נשארו בעוד שקלטון וחמישה מחברי המשלחת יוצאים בסירת ההצלה ג'יימס קיירד במסע קשה ומסוכן אל ג'ורג'יה הדרומית, להזעיק עזרה. לאחר שלושה חודשי המתנה, בתנאים קשים עד בלתי-אפשריים, הגיעו לבסוף שקלטון ואנשיו בספינה צ'יליאנית לחלצם מאי הפיל. על השתתפותו במשלחת זו עוטר מקלאוד בשנית במדליית הקוטב.

מקלאוד הצטרף למשלחת שלישית אל הקוטב בשנת 1921, משלחת שקלטון-רווט, שיצאה בהנהגת שקלטון, אך המשיכה, לאחר מותו של שקלטון סמוך לחופי ג'ורג'יה הדרומית, בפיקודו של סגנו, פרנק ויילד. המשלחת לא נחלה הצלחה, והאונייה חזרה הביתה ב-1922.

בשנת 1923 היגר מקלאוד לקנדה, שם עבד תחילה כדייג, ואחר כך כשרת בבית ספר וכשומר לילה. בהמשך עבר לבית אבות בקינגסטון (אונטריו), שם הלך לעולמו ב-16 בדצמבר 1960, בן 87.[3] הוא נטמן בבית הקברות קאטארקי.

הערות שולייםעריכה

  1. ^ החברה ההיסטורית של סטורווי, "בן לואיס הראשון באנטארקטיקה"
  2. ^ אלפרד לנסינג, "אנדיורנס", ידיעות אחרונו - ספרי חמד', 2013, תרגום מרינה גרוסלרנר, עמ' 30
  3. ^ הספדי אנדיורנס, מקלאוד