Paradise Lost (להקה)

**Paradise Lost**
	פארדייז לוסט בהופעה בשנת 2007
מקום הקמה	הליפקס, אנגליה
מוקד פעילות	הממלכה המאוחדת
תקופת הפעילות	מ-1987
זרם	מטאל
סוגה	דת'-דום (מוקדם); מטאל גותי, רוק גותי, דום מטאל, דום-דת' גותי (מאוחר)
חברת תקליטים	Century Media, Music for Nations, Koch, GUN, Peaceville, EMI, Electrola, Metal Blade, Nuclear Blast
	האתר הרשמי של הלהקה
	פרופיל ב-IMDb
חברים
	ניק הולמס; סטיב אדמונדסון; גרג מקינטוש; אהרון אדי; וולטרי ורנין
חברים לשעבר
	מת'יו ארצ'ר; לי מוריס; ג'ף סינגר; אדריאן ארלנדסון;

פארדייז לוסט (באנגלית: Paradise Lost, תרגום חופשי: "גן עדן אבוד") היא להקת מטאל גותי ובחלק מאלבומיה דום-דת' גותי, אשר הוקמה ב-1988 בהליפקס, אנגליה.^[1] הלהקה נחשבת לחלוצה ולמשפיעה ביותר בתחום המטאל הגותי, דת'-דום ודום-דת' גותי.^[1]

היסטוריה וסגנון הלהקה עריכה

בשנת 1990 הוציאה הלהקה דרך הלייבל Peaceville את אלבום הבכורה, Lost Paradise, שאופיין בגראוליג ובשירים כבדים ואיטיים. האלבום זכה להתייחסות לאחד מתקליטי הדת'-דום הראשונים. בנוסף, רבים מחשיבים את הלהקה כאחת מלהקות המטאל הגותי הראשונות, כאשר באלבומה השני, Gothic, נוספו קולות של שירה נשית. האלבום, נחשב לפריצת דרך מבחינת הלהקה והמטאל הגותי, ושילב בתוכו מוזיקה איטית המשרה אווירה אפלה בשילוב של שירה נשית לצד גראולינג גס, ובשילוב בין דת' מטאל לדום מטאל, תוך כדי יצירת סגנון חדש, מטאל גותי ודום-דת' גותי. עקב הצלחת שני האלבומים הראשונים, חתמה הלהקה בלייבל Music for Nations. בלייבל זה הלהקה הוציאה תחילה את האלבום Shades of God בשנת 1992, ואת האלבום Icon שיצא שנה אחר כך. האלבומים הללו שמרו על סגנון הדום מטאל הגותי, אך זנחו לאט את הדת' מטאל והגראולינג שאפיין את הלהקה. האלבום Draconian Times משנת 1995 היה מעט רגוע יותר.^[2]

בשנת 1997 הוציאה הלהקה את האלבום One Second, שהצליח מאוד מבחינה מסחרית, אך אכזב מעריצים רבים, שכן הלהקה זנחה באופן סופי את הגראולינג והפכה ללהקת מטאל רך יחסית, עם אלמנטים אלקטרוניים. חלק אחר מהמעריצים אהב את הכיוון אליו הלכה הלהקה. הצלחת האלבום עניינה את הלייבל המצליח EMI, והלהקה עזבה את הלייבל Music for Nations. בלייבל החדש, הפונה לקהל המיינסטרים, הלהקה נאלצה לבצע פשרות מוזיקליות. כך נשמע האלבום Host משנת 1999, ששיריו התנגנו בערוצי MTV השונים. סגנון האלבום היה מאוד אלקטרוני, והשירה הייתה נקיה לחלוטין, כשהגראולינג נזנחו כליל. אלבום זה נחשב לשנוי במחלוקת בקרב מעריצי הלהקה. בשנת 2001 הוציאה הלהקה את האלבום Believe in Nothing שכלל את הלהיט Mouth, אך נכשל מסחרית וביקורתית. סגנון האלבום היה מעט רוקיסטי יותר מקודמו, ונטה לגראנג' בעיקר, אך עדיין רחוק מהסגנון שהביא ללהקה את הצלחתה. בשנת 2002, הוציאה הלהקה את האלבום Symbol of Life שזכה לביקורות טובות, וכלל אלמנטים אלקטרוניים ורוקיסטיים גם יחד. בשנת 2005 הוציאה הלהקה את האלבום הנושא את שמה, שהקו שלו היה מעט אפל יותר מקודמיו, והאלמנטים האלקטרוניים נעלמו כמעט כליל.

האלבום In Requiem, משנת 2007, אמנם לא החזיר את הלהקה אל ראשית דרכה מבחינה מוזיקלית,^[2] אך אופיין בקו אגרסיבי יותר, וזכה על כך הן מצד הקהל והן מצד המבקרים בביקורות טובות. האלבום Faith divides us, death unites us, משנת 2009, הכיל צליל מעודכן הרבה יותר, כמו גם האלבום Trgaic Idol משנת 2012. שלושת האלבומים הללו, שיצאו בלייבל Century Media Records, מסמנים את השינוי הסגנוני המחודש שהלהקה עברה, ואת החזרה לסגנון המטאלי וההתייצבות הסגנונית, ועדיין, כל אחד מהאלבומים שונה משמעותית מקודמו.

בחודש מאי 2015 שוחרר הסינגל Beneath Broken earth מתוך האלבום The Plague Within, אשר הציג חזרה מלאה למקורותיה של הלהקה ולסגנון הדום-דת' גותי המוקדם של הלהקה.^[2]

האלבומים הבאים, Medusa משנת 2017 ו-Obsedian משנת 2020, בישרו על המשך הלהקה בסגנון דום-דת' גותי.^[2]

הלהקה היא הרכב המטאל מחו"ל שהופיע הכי הרבה פעמים בישראל (9 הופעות).^[3] ההופעה האחרונה התקיימה ב-"בארבי" בתל אביב ב-19 באפריל 2022 לאחר שנדחתה מנובמבר 2021 עקב מגפת הקורונה.