רגנסבורג (סיירת, 1914)
רגנסבורג (בגרמנית: SMS Regensburg) הייתה סיירת קלה מסדרת גראודנץ שנבנתה על ידי הצי הקיסרי הגרמני. הייתה לה אונייה אחות אחת, SMS גראודנץ. האונייה נבנתה על ידי מספנת AG Weser בברמן, הונחה בשנת 1912, הושקה באפריל 1914, ונכנסה לשירות בצי הים הפתוח בינואר 1915. היא נקראה על שם העיר הגרמנית רגנסבורג. האונייה הייתה חמושה בסוללה ראשית של 12 תותחי 10.5 ס"מ SK L/45 ומהירות מרבית של 27.5 קשרים (50.9 קמ"ש), אם כי בשנת 1917 היא הייתה חמושה בשבעה תותחי SK L/45 בקוטר 15 ס"מ.
 | |
| תיאור כללי | |
|---|---|
| סוג אונייה | סיירת קלה |
| צי |
 הצי הקיסרי הגרמני  הצי הצרפתי |
| סדרה | גראודנץ |
| ציוני דרך עיקריים | |
| מספנה |
אה.גה. וזר  |
| תחילת הבנייה | 1912 |
| הושקה | 25 באפריל 1914 |
| תקופת הפעילות | 3 בינואר 1915 – 14 ביוני 1936 (21 שנים) |
| אחריתה | הוטבעה ב-1944 |
| מיקום |
47°43′32″N 3°22′08″W / 47.72547°N 3.36896°W |
| מלחמות וקרבות |
מלחמת העולם הראשונה |
| נתונים כלליים | |
| הֶדְחֶק | סטנדרטי: 4,912 טון, מקסימלי: 6,382 טון |
| אורך | 142.7 מ' |
| רוחב | 13.8 מ' |
| שוקע | 5.75 מ' |
| מהירות | 27.5 קשרים |
| גודל הצוות | 385 קצינים ומלחים |
| טווח שיוט | 10,200 ק"מ |
| הנעה |
12 דוודי קיטור, 26,000 כוחות סוס, המניעים 2 מדחפים |
| שריון |
חגרות שריון – 60 מ"מ סיפון – 60 מ"מ מגדל הניווט – 100 מ"מ |
| חימוש |
12 תותחים 105 מ"מ (4.1 אינץ') 2 צינורות טורפדו 500 מ"מ (19.7 אינץ') |
  | |
רגנסבורג שירתה בכוחות הסיור של צי הים הפתוח במהלך מלחמת העולם הראשונה. היא ראתה פעולה משמעותית בקרב יוטלנד ב-31 במאי – 1 ביוני 1916, שם שימשה כמנהיגת שייטות סירות הטורפדו שמיסכו עבור סיירות המערכה של קבוצת הסיור I. לאחר תום המלחמה, היא נמסרה לצרפת ב-1920 ושמה שונה לסטרסבור. בשנת 1928 היא השתתפה בפעולות ההצלה הארקטיות בחיפוש אחר ספינת האוויר איטליה. היא הוצאה משירות ב-1936, ולאחר מכן שימשה כספינת בסיס בלוריאן עד 1944, אז נתפסה על ידי הגרמנים והוטבעה בנמל כדי להגן על מקלטי הצוללות שם.
תכנון עריכה
רגנסבורג הייתה באורך כולל של 142.7 מטר (468 רגל), רוחב של 13.8 מטר (45 רגל) ושוקע של 5.75 מטר (18.9 רגל) מקדימה. הדחק האונייה היה 6,382 טונות (6,281 טונות ארוכות) במעמס מלא. מערכת ההנעה שלה כללה שני סטים של טורבינות קיטור של מארין המניעות שני מדחפים בקוטר 3.5 מטר (11 רגל). הם תוכננו להעניק 26,000 כוחות סוס (19,000 קילוואט). אלה הונעו על ידי עשרה דוודים על בסיס פחם מסוג מארין ושני דוודים על בסיס נפט. אלו העניקו לאונייה מהירות מרבית של 27.5 קשרים (50.9 קמ"ש). רגנסבורג נשאה 1,280 טונות של פחם, ועוד 375 טונות של נפט שהעניקו לה טווח של כ-5,500 מיילים ימיים (10,200 ק"מ) במהירות של 12 קשרים (22 קמ"ש). היה לה צוות של 21 קצינים ו-364 מלחים.
האונייה הייתה חמושה ב-12 תותחי 10.5 ס"מ (4.1 אינץ') SK L/45 בצריחים בודדים. שניים הוצבו זה לצד זה קדימה על המצודה, שמונה מוקמו באמצע האונייה, ארבעה משני הצדדים, ושניים בזוג ירי-על מאחור. התותחים היו בעלי הגבהה מקסימלית של 30 מעלות, מה שאפשר להם לירות במטרות עד לטווח של 12,700 מטרים (41,700 רגל). אלו הוחלפו מאוחר יותר בשבעה תותחי 15 ס"מ (5.9 אינץ') SK L/45 ושני תותחי נ"מ 8.8 ס"מ (3.5 אינץ') SK L/45. היא הייתה מצוידת גם בזוג צינורות טורפדו בקוטר 50 סנטימטרים (19.7 אינץ') עם חמישה טורפדות שקועים בגוף על הצד הרחב. ארבעה משגרים על הסיפון נוספו כאשר חימוש התותחים שודרג, והצינורות השקועים הוסרו. היא גם יכלה לשאת 120 מוקשים. האונייה הייתה מוגנת על ידי חגורת שריון בקו המים בעובי 60 מילימטרים (2.4 אינץ') באמצע האונייה. במגדל הניווט היו דפנות בעובי 100 מילימטרים (3.9 אינץ'), והסיפון היה משוריין בעובי עד 60 מ"מ.
היסטוריית שירות עריכה
רגנסבורג הוזמנה תחת שם החוזה "ארזאץ אירנה" והונחה במספנת AG Weser בברמן ב-1912 והושקה ב-25 באפריל 1914; ראש עיריית רגנסבורג, הופראט יוזף בלייר, הטביל את האונייה. היא נכנסה לשירות בצי הים הפתוח ב-3 בינואר 1915. רגנסבורג השלימה את ניסויה ב-10 במרץ 1915, ולאחר מכן שובצה בקבוצת הסיור השנייה. 11 ימים לאחר מכן, היא הפגיזה עמדות רוסיות ליד פולנגן ופאפנסי; הקרב נמשך עד 24 במרץ. קפטן הנס צנקר הציע שרגנסבורג וספינת הקו קאפ פולוניו - שהייתה אמורה להיות חמושה בתותחים בקוטר 15 ס"מ - יישלחו לאוקיינוס האטלנטי כדי להחליף את סיירות פשיטות הסחר שהושמדו בחודשי המלחמה הראשונים. מפקד הצי, אדמירל פרידריך פון אינגנול, טען שגם הספינות יוטבעו בסופו של דבר, וכי כל הצלחה אפשרית עבור הפושטים לא תשתווה לאובדן של סיירת קלה מודרנית או אוניית נוסעים גדולה. לכן התוכנית המוצעת נזנחה.
ב-17–18 במאי, רגנסבורג השתתפה במבצע הנחת מוקשים באזור שרטון דוגר. ב-25 באוגוסט, היא יצאה לאזור הבלטי כדי להפציץ שוב עמדות רוסיות, הפעם באי דגו, כולל המגדלור בסנט אנדראסברג ותחנת האיתות בקאפ ריסטנה. ב-11–12 במאי, רגנסבורג השתתפה במבצע הנחת מוקשים נוסף, הפעם מחוץ לטסל. בספטמבר היא השתתפה בסריקות נגד אוניות תובלה בסקאגרק ובקטגט. בתחילת 1916, היא המשיכה לתמוך בפעולות הנחת מוקשים וסריקות סיור לים הצפוני. ב-23–24 באפריל, היא השתתפה בהפגזת ירמות' ולואוסטופט, בניצוחו של סיירות המערכה של קבוצת הסיור הראשונה של אדמירל פרנץ פון היפר.
קרב יוטלנד עריכה
במאי 1916, אדמירל ריינהרד שר, מפקד הצי, תכנן לפתות חלק מהצי הבריטי הרחק מבסיסיו ולהשמיד אותו עם כל צי הים הפתוח. למבצע המתוכנן, רגנסבורג, בפיקודו של קומודורה פאול היינריך, מונתה לשמש כמנהיגת שייטות סירות הטורפדו שמיסכו את סיירות המערכה של קבוצת הסיור I. השייטת יצאה מהמעגן בשפך היאדה בשעה 02:00 ב-31 במאי, בכיוון מימי הסקאגרק. הגוף העיקרי של הצי יצא אחרי שעה וחצי. בסביבות השעה 15:30 נוצר מגע אש בין מסכי הסיירות של קבוצת הסיור I ושייטת סיירות המערכה הראשונה הבריטית; רגנסבורג הייתה בצד המנותק של המערך הגרמני, אך הפליגה לראש קו הקרב. כשהיא נעה לעמדה, פתחו ירי הקרב היריבים; רגנסבורג הייתה כ-2,200 יארד (2,000 מטרים) מסיירות המערכה הגרמניות, עדיין בצד המנותק. הצוות שלה ציין שהפגזים הבריטיים נפלו הרבה מעבר למטרות שלהם, מה שהציב את רגנסבורג בסכנה גדולה יותר מסיירות המערכה שאליהן כיוונו הבריטים. עד 17:10, רגנסבורג הגיעה לראש הקו, וסיירת המערכה אה"מ טייגר ירתה לעברה מספר מטחים, וחשבה אותה לסיירת מערכה.
כששייטות סיירות המערכה סגרו זו על זו, רגנסבורג הורתה לסירות הטורפדו לבצע התקפה כללית על המערך הבריטי. הבריטים הורו באופן דומה על התקפה עם המשחתות שלהם, מה שהוביל לקרב קשה בטווח קרוב בין כוחות המשחתות היריבים, הנתמכים על ידי סיירות קלות והתותחים המשניים של סיירות המערכה. קצת אחרי 19:00, רגנסבורג הובילה מתקפה עם כמה סירות טורפדו על הסיירת קנטרברי וארבע משחתות. היא השביתה את המשחתת שארק ואז העבירה את האש לקנטרברי, שפנתה אל הערפל. עד השעה 20:15, הצי הראשי הבריטי והגרמני התערבו, ושר ביקש לסגת; לכן הוא הורה לקבוצת הסיור I לתקוף את המערך הבריטי בזמן ששאר הצי פנה. זה בתורו חופה על ידי התקפת סירות טורפדו המונית, שאילצה את הבריטים להסתובב גם כן. רגנסבורג וסירות הטורפדו שלה קיבלו פקודה להצטרף למתקפה, אבל קבוצת הסיור I חלפה מול ספינותיו, והוא הבין שהבריטים פנו, מה שהרחיק אותם מטווח הטורפדות שלו.
לאחר שניתק מגע בהצלחה, שר הורה לרגנסבורג לארגן שלוש שייטות סירות טורפדו כדי לבצע התקפות על הצי הבריטי במהלך הלילה. בשעה 21:10 שיגר היינריך את השייטת השנייה ואת מחצית השייטת ה-12 מאחורי המערך הגרמני כדי לתקוף את המערך הבריטי. בלילה, צי הים הפתוח הצליח לעבור דרך הכוחות הקלים הבריטיים מבלי למשוך את תשומת לב אוניות המערכה של ג'ליקו, ובהמשך הגיע לשונית הורנס בשעה 04:00 ב-1 ביוני. בשעה 09:45, רגנסבורג ושלוש סירות טורפדו הסתובבו כדי לפגוש את סירות הטורפדו שנשאו את צוות סיירת המערכה ליצו. במהלך הקרב, רגנסבורג ירתה 372 פגזים 10.5 ס"מ ויצאה ללא פגע.
הפעולות הבאות עריכה
עד 1917, רגנסבורג שובצה בקבוצת הסיור הרביעית, יחד עם שטרלזונד ופילאו. בסוף אוקטובר 1917, קבוצת הסיור IV יצאה לפילאו, לשם הגיעה ב-30. הוטלה עליהם המשימה להחליף את היחידות הכבדות של השייטת שזה עתה השלימה את מבצע אלביון, כיבוש האיים במפרץ ריגה, יחד עם אוניות המערכה של שייטת אוניות המערכה הראשונה. אולם הסיכון של מוקשים שהשתחררו בסערה האחרונה, הביא את הפיקוד הימי לבטל את המשימה, ואת רגנסבורג ושאר אוניות קבוצת הסיור IV קיבלו הוראה לחזור לים הצפוני ב-31 באוקטובר.
עד אוקטובר 1918, רגנסבורג שימשה כאוניית הדגל של קומודורה יוהנס פון קארפף, מפקד קבוצת הסיור הרביעית. היחידה הייתה אמורה להשתתף בהתקפה הסופית של צי הים הפתוח. האדמירלים שר ופרנץ פון היפר התכוונו להסב נזק רב ככל האפשר לצי הבריטי, על מנת להבטיח עמדת מיקוח טובה יותר לגרמניה, תהיה העלות של הצי אשר תהיה. בבוקר 27 באוקטובר, ימים לפני שהמבצע היה אמור להתחיל, הורה קארפף על הצוות של רגנסבורג להטעין על האונייה מטען מלא של פחם ונפט. יחידה אחת של מלחים סירבה לעבוד ומשמר של אנשי חדר המכונות החליף את מדי החוף וסירבו לעבוד גם כן. הקצין הראשון של האונייה עצר את ראש השביתה, ולאחר מכן חזר הצוות לעבודה. בבוקר 29 באוקטובר 1918, ניתנה ההוראה להפליג מווילהלמסהאפן למחרת. החל מהלילה של 29 באוקטובר, מלחים בתירינגן ולאחר מכן בכמה אוניות מערכה אחרות ערכו מרד. התסיסה אילצה בסופו של דבר את היפר ושר לבטל את הפעולה.
עם התפשטות המרד, רגנסבורג נשלחה לשווינמינדה, אליה הגיעה ב-7 בנובמבר. באותו לילה, דיווחים כוזבים על ספינות טורפדו מאוישות בצוות של מהפכנים קומוניסטים אשר הפליגו לתקוף את ספינותיו הגיעו לקארפף. הוא ציווה להטביע את ספינותיו; החומרים הסודיים שנישאו על הסיפון הושמדו ומחסני התחמושת של האוניות הוצפו. כאשר נודע למפקדת הצי על התקרית, הם החליפו את קארפף בקומודורה רוהרדט, שהתחיל להחזיר את האוניות למצב כשירות. במהלך תהליך זה, קבוצת הסיור IV עברה לשטטין. ואולם, התפטרותו של הקייזר וילהלם השני ב-9 בנובמבר, הביאה להבנה בפני רוהרדט שספינותיו לא יכולות עוד לשאת את הדגל הקיסרי. לכן הוציא משירות את רגנסבורג וברומר. קצין חדש הגיע לשטטין כדי לשרת כמפקדה של רגנסבורג, אבל היו לו מעט קצינים ולא היה לו צוות. בדצמבר 1918, רגנסבורג ליוותה את אוניית המערכה הבריטית אה"מ הרקולס, שנשאה את ועדת שביתת הנשק של מדינות ההסכמה, לקיל.
שירות צרפתי עריכה
רגנסבורג שירתה ברייכסמרינה שזה עתה התארגן מחדש לאחר תום המלחמה, עד 1919. היא נמחקה מרשימות הצי ב-10 במרץ 1920 והוצאה משירות. ב-4 ביוני 1920, האונייה נמסרה למדינות ההסכמה בנמל שרבור, צרפת והועברה תחת השם "J" לצי הצרפתי. שמה שונה לסטרסבור והיא שירתה בצי הצרפתי. לאחר שהגיעה לצרפת ב-1920, היא קיבלה סוללה חדשה של תותחי נ"מ צרפתיים בקוטר 75 מ"מ (3 אינץ') במקום תותחי ה-8.8 ס"מ שלה. תותח ה-15 ס"מ האחורי הוסר ותותחי ה-75 מ"מ הותקנו במקום שבו היה תותח ה-15 ס"מ. היא נכנסה לשירות בשייטת הצרפתית ב-1922.
בתחילה היא התבססה בברסט, עד שהועברה לטולון ב-1923, שם נשארה בשלוש השנים הבאות. כאן היא שירתה עם שאר הסיירות הגרמניות לשעבר מילוז ומץ והסיירת האוסטרו-הונגרית לשעבר תיונוויל בפלגה הקלה השלישית (ששמה שונה לפלגה הקלה השנייה בדצמבר 1926). ב-1925 היא עברה שיפוץ גדול, ולאחר מכן הגיעה בניסויי מהירות ל-26 קשרים (48 קמ"ש). סטרסבור השתתפה במלחמת הריף באמצע שנות ה-20; ב-7 בספטמבר 1925, סטרסבור יחד עם אוניית המערכה פריז והסיירת מץ תמכו בהנחתת חיילים צרפתים בצפון אפריקה. שלוש האוניות סיפקו תמיכה לכוחות הנחיתה בירי כבד. בתחילת 1928, רעידת אדמה גדולה פקדה את קורינתוס, יוון; סטרסבור הייתה בין הכלים שנשלחו לסייע במאמץ הסיוע. המאמץ הבינלאומי סיפק סיוע ל-15,000 איש.
גם בשנת 1928, היא סייעה במאמץ החיפוש אחר ספינת האוויר הטרופה איטליה, שהתרסקה על הקרח הקוטבי מצפון מזרח לסבאלברד. בנוסף, רואלד אמונדסן, שגם הוא הצטרף למאמץ החיפוש, נעלם בעצמו. סטרסבור הגיע לטרומסה, נורווגיה, ב-19 ביוני, כדי לחפש את שתיהן את איטליה והמטוס של אמונדסן. חרטום האונייה לא תוכנן לפעול בסביבה ארקטית, ולכן הצוות נאלץ לקבע ללא הרף לוחות עץ לגוף כדי להגן עליו מפני הקרח. תוך כדי תדלוק מהמכלית דוראנס, סטרסבור לקחה שני מטוסי FBA 17 כדי לסייע במאמץ החיפוש. ב-30 באוגוסט, סטרסבור איתר את אחד המצופים ממטוסו של אמונדסן, המאשר את אובדן המטוס. מאמץ החיפוש הופסק ב-17 בספטמבר וסטרסבור חזרה לברסט דרך רייקיאוויק, והגיעה חזרה לצרפת באמצע אוקטובר.
היא נשארה בשירות עד 14 ביוני 1936, אז שובצה למילואים. נעשה שימוש חוזר בשמה עבור אוניית המערכה החדשה סטרסבור, ולכן הסיירת הישנה שמה שונה לשם סטרסבור II בתחילת 1934 ובנובמבר היא הועברה ללאנדוונק. ב-15 בינואר 1936 היא הועברה ללוריאן ושימשה כספינת מחסן עבור פלגת המשחתות השישית, ולאחר מכן נמחקה מרשימות הצי ביוני. לאחר שהגרמנים פלשו לצרפת ב-1940, הם תפסו את האונייה ושקלו לזמן קצר להחזיר אותה לשירות פעיל. במקום זאת, הפרויקט נזנח והסיירת שימשה לאחר מכן כספינת בסיס בלוריאן. היא עגנה ליד מקלטי הצוללות וצוידה בבלוני נ"מ ורשתות נגד טורפדו כדי לחזק את ההגנות של האזור. בשנת 1944, היא הוטבעה בנמל כדי להגן על המקלטים מפני התקפת טורפדו. שרידי האונייה נשארו בנמל, והיא נראית בשפל.
