UR-100
UR-100, SS-11 mod.1 Sego לפי קוד דיווח נאט"ו היה טיל בליסטי לטווח בינוני מתוצרת ברית המועצות . הטיל נכנס לשירות בשנת 1967 והיה הטיל הנפוץ ביותר בשנות ה-70 של המאה ה-20. הוא יצא משירות בהדרגה תוך החלפתו בטיל אחר.
 | |
| טיל מוכן להעברה | |
| מידע בסיסי | |
|---|---|
| קוד נאט"ו | SS-11 mod.1 Sego |
| ייעוד | טיל קרקע-קרקע |
| ארץ ייצור |
 ברית המועצות |
| יצרן | מספר מפעלים |
| פיתוח | משרד משינוסטרויניה |
| תקופת השירות | 1967–1987 (כ־20 שנה) |
| משתמשים | צבא ברית המועצות |
| מאפיינים כלליים | |
| משקל | 42,300 ק"ג |
| ממדים | |
| אורך | 16.8 מטרים |
| קוטר | 2 מטרים |
| ביצועים | |
| טווח | 10,600 ק"מ, 1,400 מ' שגיאה |
היסטוריה
עריכההטיל פותח בהובלת ולדימיר צ'לומיי במשרד משינוסטרויניה בעיר ראוטוב שב מחוז מוסקבה. לאחר סיום הפיתוח הטיל היה מיוצר במפעל של מרכז חרוניצ'ב למחקר מדעי וייצור בתחום החלל ובעיר אומסק.
בין מטרות הפיתוח היה לבנות טיל תוך קיצור זמן הנדרש לשיגור. לצורך כך פותחה שיטה שאיפשרה להיות לטיל מוכן להפעלה לאחר התדלוק במשך כול חיי הטיל. כתוצאה מכך היה ניתן לבצע שיגור כ-3 דקות לאחר החלטה. הטיל היה מיוצר עם חומר נפץ "קל" של כ-700 ק"ג ו"כבד" של כ-1,700 ק"ג.
ניסויי הטיל החלו בשנת 1965 ובשנת 1967 החל שירות מבצעי.
בסך הכול נבנו כ-990 יחידות כאשר בתקופת שיא היו בשירות 950 יחידות.
על בסיס הטיל פותח משגר מדגם "פרוטון".
בשנת 1971 פותח דגם UR-100K בעל אמינות גבוהה יותר ודיוק משופר. טווח טיסה הוגדל ל-12,000 ק"מ. טילים אחרונים מדגם זה יצאו משירות בשנת 1991.
קישורים חיצוניים
עריכה
- מידע על טיל (ברוסית)
- נתונים