אורי רובין

אורי רובין, 2007

אורי רובין (נולד ב-1944) הוא פרופסור מן המניין בחוג ללימודי הערבית והאסלאם באוניברסיטת תל אביב ומופקד על הקתדרה לספרות ערבית על-שם איירין הלמוס מאז אוקטובר 2009.

חייו

אורי רובין נולד וגדל בקריית אונו, הוריו נמנו עם מייסדי המקום. הוא למד בביה"ס תיכון חדש בתל אביב; מנהלת בית הספר, טוני הלה, פתחה באותן שנים מגמה מזרחנית, ורובין למד בה והיה בוגר המחזור הראשון. הוא סיים את לימודיו לתואר הראשון בחוג לתולדות המזרח התיכון ובחוג למקרא באוניברסיטת תל אביב. כשסיים נפתח באוניברסיטת תל אביב החוג לשפה ולספרות ערבית, אותו ייסד פרופסור מאיר יעקב קיסטר. רובין למד בו לתואר ראשון נוסף, והוא בוגר המחזור הראשון של חוג זה. אחר המשיך במסלול ישיר לדוקטורט באוניברסיטת תל אביב וסיים בהצטיינות. נושא עבודת הדוקטורט שאותה הגיש בשנת 1975 היה דמותו של מוחמד במסורת האסלאמית הקדומה והוא נערך תחת הנחייתו של פרופ' קיסטר.

חלקה הראשון של עבודת הדוקטורט עוסק בדמותו של מוחמד כיישות קדם-קיומית. חלקה השני עוסק בהיבט האסכטולוגי של דמות מוחמד ומתמקד בניתוח השוואתי של מסורות על תפקידו של הנביא ביום תחיית המתים וביום הדין. העבודה התבססה על כתב יד של ספרו של אבו סעד אלח'רגושי (מת 1015), שהוא קובץ רחב ממדים של מסורות קדומות העוסקות בהיבטים שונים של חייו ודמותו של מוחמד, במעמדו בקרב עדת מאמיניו ובמעלותיו כאחרון הנביאים.

לקראת סיום הדוקטורט רובין החל ללמד בחוג לערבית באוניברסיטת תל אביב ולימים היה ראש החוג. היה חבר בוועדה המייעצת של האנציקלופדיה של הקוראן שיצאה בהוצאת בריל (ליידן). שהה שנה במכון ללימודים מתקדמים בירושלים.

מחקריו

תיאור מחקרו

אורי רובין עוסק בחקר הקוראן, פרשנות הקוראן והמסורת האסלאמית הקדומה. מטרת מחקרו היא לחשוף את תפיסת העולם של ראשוני המוסלמים אודות עברם הקדם-אסלאמי, דתם ותרבותם כפי שהיא באה לידי ביטוי הן בקוראן והן בספרות האסלאמית החוץ-קוראנית, הדתית וההיסטוריוגרפית. מקורות אלה משמשים אותו לא לצורך חקר האירועים המתוארים בהם כי אם לצורך בדיקת האופן שבו האירועים מתוארים, וזאת כאמצעי לחשיפת תפיסת העולם של מחברי הטקסטים. אין הוא שואף להבחין בין "היסטוריה" לבין "אגדה" כי אם בין מבנים שונים של מסורות ושל תפיסות עולם שונות שהצמיחו את הטקסטים המצויים בידינו. במהלך שנות פעילותו המחקרית פרסם ספרים ומאמרים וכתב ערכים לאנציקלופדיה של הקוראן [1] , למהדורות השנייה והשלישית של האנציקלופדיה של האסלאם [2] , לכרך המילואים (ג) של האנציקלופדיה העברית, ולאנציקלופדיות נוספות, וכן פרסם סקירות ספרים. בשנת 2005 פרסם תרגום עברי חדש לקוראן.

ספרים שכתב

בעיני המתבונן: חיי מוחמד כפי שנראו בעיני המוסלמים הראשונים

בספרו זה [3] בודק אורי רובין היבטים בביוגרפיה האסלאמית של הנביא מוחמד. אין זה ניסיון להבין את מוחמד ההיסטורי, אלא לבחון את הרכבן הספרותי של המסורות על אודותיו ואת התפיסות שהן משקפות.

שני החומרים העיקריים שלדעת רובין נבנית מהם הביוגרפיה של הנביא הם:

  1. תשתית קונקרטית חוץ קוראנית (שמות אנשים, מקומות, קרבות), המרכיבה את המסגרת האירועית הסדורה של סיפור חייו של מוחמד.
  2. הקוראן – פסוקי קוראן שאותם הביוגרפים של מוחמד שיבצו בתשתית הלא קוראנית של סיפור חייו וזאת כדי לעגן את פסוקי הקוראן הסתומים במסגרת אירועית קונקרטית, וכן כדי להקנות לביוגרפיה של הנביא מעמד של קדושה ואמינות יתר בעיני המאמינים.

הספר סוקר את תפקידם של החומרים הללו באפיזודות שונות מפעילותו של מוחמד לפני ההיג'רה, כשהיה עדיין במכה, לפני שעבר לעיר אלמדינה בשנת 622. הספר פותח בניתוח מסורות אסלאמיות העוסקות בבשורות על הופעת מוחמד במקרא ומחוצה לו, בהכשרתו לשליחות הנבואית ולאמונה באל אחד, במסורות העוסקות באופן שבו החלה ההתגלות הנבואית שלו, ברדיפות שמהן סבל מצד בני שבטו הכופרים ובמבחנים שהועמד בהם ("פסוקי השטן"), ולבסוף באירועים שהכשירו את הגירתו לעיר אלמדינה.

בין התנ"ך והקוראן: ילדי ישראל ודימויו העצמי של האסלאם

ספר זה [4] בודק את דמותם של היהודים באסלאם, כותרת הספר מכנה אותם "בני ישראל" כאחד מהשמות שבו הקוראן מכנה אותם, והספר משווה אלמנטים מקראיים מול אלמנטים קוראניים, כפי שהם באים לידי ביטוי במסורות השונות על בני ישראל, במקורות הקדומים ביותר, כפי שהשתמרו בידינו בחדית' ובפרשנות הקוראן, היא התפסיר.

הספר פותח בבדיקת תפקידם של מוטיבים מקראיים ותפקיד בני ישראל במסורות האסלאמיות העוסקות בכיבוש האסלאמי של ארץ ישראל ובחזונות אפוקליפטיים על נפילת קונסטנטינופול. אחר נבדק תפקידם של בני ישראל במסורות העוסקות בקדושתה של ארץ ערב. בכל המסורות הללו ניכרת דמותם החיובית של בני ישראל כמודל משיחי שהותאם למפעלותיה של אומת האסלאם. מכאן עובר הספר לדיון בהיבט השלילי של בני ישראל, וזאת באמצעות מסורות על סרבנותם בקיום מצוות אלוהים לכבוש את ארץ הקודש, ועל אופיים הפלגני כמודל שעל אומת האסלאם להישמר מפניו. במיוחד נבדקת הנטייה לקשר בין דוגמתם הרעה של בני ישראל לבין קבוצות הרטיקניות בחברה האסלאמית, כגון הקאדרים, הח'ארג'ים והשיעים. במסורות אלה נעשה שימוש מוגבר במודלים קוראניים המחליפים את המודלים המקראיים.

ספרים שערך

אורי רובין ערך אסופת מאמרים העוסקים בחיי מוחמד מהיבטים שונים.[5] כמו כן ערך יחד עם דוד וסרשטיין ספר על מעמדם של בני החסות באסלאם [6]

נושאי מאמריו

דת אברהם

שני מאמרים עוסקים בדת אברהם בערב הקדם-אסלאמית וזיקתה לפולחן הכעבה בעיר מכה. [7][8]

במאמרים אלה דוחה רובין את תפיסת העולם שהייתה מקובלת על חוקרי האסלאם (בעיקר בהשראת פרסומיו של החוקר ההולנדי Snouck Hurgronje), ולפיה החיבור בין אברהם לבין הכעבה נוצר במוחו של מוחמד לאחר שעשה את ההיג'רה ממכה למדינה, שם פגש שבטים יהודים שאת לבם ניסה לקנות בהכריזו על ירושלים ככיוון התפילה האסלאמי הרשמי. החוקרים סבורים כי לאחר שנכזבה תקוותו לקנות את לב היהודים החליט מוחמד להתנתק מן היהודים ולהפנות את גבו לירושלים, ולהתחיל להתפלל לכיוון הכעבה שאותה הציג כמקדש שהוקם על ידי אברהם. כך, לפי החוקרים, נולד רעיון דת אברהם כמודל לאסלאם של מוחמד, מודל שנועד להבליט את הפער שבין האסלאם ליהודים אנשי דת משה. במאמריו מראה רובין שעל פי המקורות האסלאמיים, רעיון דת אברהם היה ידוע כבר בערב הקדם אסלאמית, וחסידיה (המכונים חניפים במסורות האסלאמיות) ראו בכעבה מקדש אברהמי מובהק והוא שימש להם ככיוון תפילה הרבה לפני שמוחמד ניסה להתנתק מיהודי אלמדינה.

קדושת ירושלים

רובין שב לעסוק בנושא מעמדה של הכעבה ככיוון תפילה בשני מאמרים חדשים יותר המטפלים גם בקדושת ירושלים [9][10] .

במאמרים אלה רובין טוען שלקדושה האסלאמית של ירושלים שורשים קדומים מאוד, אולי אפילו קדם אסלאמיים. לדעתו קיימות בידינו עדויות על ציר קדושה מכה-ירושלים שהיה מקובל באזורים הללו עוד לפני הופעת האסלאם והדבר בא לידי ביטוי במסורות קדומות המציגות את הנביא מוחמד כמי שנהג להתפלל אל מכה וירושלים בעת ובעונה אחת. הדבר מופיע במסורות הקדומות ביותר על אודות מוחמד שהשתמרו בביוגרפיה שלו שחוברה על ידי אבן אסחאק (מת בשנת 150 להיג'רה). על-פי מסורות אלה, הנביא מוחמד כשהתפלל, נהג לעמוד מול הכותל הדרומי של הכעבה, כשפניו אל הכעבה וירושלים בעת ובעונה אחת. רובין סבור שהציר מכה-ירושלים משתקף גם בפסוק בקוראן מתקופת מכה (סורה 17 פס' 1) המתאר את מסעו הלילי (אִסראא') של מוחמד מהמסגד הקדוש במכה, אל "המסגד הקיצון" (אלמסג'ד אלאקצא). רובין סבור ש"המסגד הקיצון" הוא ירושלים, וזאת בניגוד לדעתם של מספר חוקרים שטענו ש"המסגד הקיצון" הוא מסגד בשמים ולא בירושלים. למשל, עמנואל סיון[11], וכן פרשנים מוסלמים כאבן כת'יר ב"תפסיר אבן כת'יר" ("תפסיר" הוא פרשנות לקוראן). יש לציין כאן שהמסגד בהר הבית הנקרא מסגד אל-אקצא הוקם בחצי השני של המאה השביעית לספירה אחרי מותו של מוחמד.

לדעת רובין הייתה קדושתה של ירושלים ידועה למוחמד והוא אימץ אותה במסגרת תפיסתו העצמית, שלפיה הוא חותם הנביאים (ביטוי המופיע בקוראן, סורה 33 פס' 40), ולהיות "חותם הנביאים" פירושו להזדהות עם הנביאים, במקום שבו פעלו. כמו כן הקוראן מכנה את ארץ ישראל "הארץ הקדושה", וזה עולה בקנה אחד עם העובדה שנביאי ישראל על-פי הקוראן הם מוסלמים. על כך כתב רובין גם במאמריו [12][13] . כלומר, לדעת רובין, גם תפילתו של מוחמד לכיוון ירושלים לא התחילה מתוך רצון לקנות את לבם של היהודים לאחר שהגיע למדינה, אלא היה זה המשך לציר הקדושה מכה-ירושלים ששורשיו עוד לפני שמוחמד הגיע למדינה. ואולם, ברגע שהיהודים הפנו לו עורף, אז הפכה מכה למוקד העיקרי של הדת והדבר בא לידי ביטוי בסורות בקוראן מתקופת מדינה, שבהן מצטווים המאמינים להפנות את פניהם לכיוון המקדש הקדוש במכה. כלומר, רובין סובר שבשלב מסוים איבד הציר מכה-ירושלים את האיזון שלו והכעבה הפכה למוקד קדושה המרכזי.

הרקע הערבי של הקוראן

במאמריו האחרונים עד עתה אורי רובין חוקר את הרקע הערבי של הקוראן וזאת על רקע מחקרים שפורסמו בעשרות השנים האחרונות המדגישים דווקא את הרקע הלא-ערבי של הקוראן. בולט ביניהם ספרו של וונסברו מ-1977 ‏‏[14]. ספר זה הרעיד את אמות הסיפים כשטען שהקוראן לא נוצר בערב של מוחמד, אלא דורות לאחר מותו של הנביא באזור בבל. על פי מחקר זה הקוראן איננו הטקסט הקדום ביותר שיש לנו, אלא הוא תוצר של החברה האסלאמית והוא גובש לאחר מותו של הנביא בהשפעה יהודית מובהקת.

ב-2001 פרסם החוקר הגרמני כריסטוף לוקסנברג (שם בדוי) מחקר שלאחרונה תורגם לאנגלית ‏‏[15], שבו הוא מנסה להראות שהערבית של הקוראן היא למעשה ארמית, שהמוסלמים הפכו אותה לערבית בעריכה מאוחרת, הוא לא מעלה אף סברה לגבי מקום היווצרותו, אולם אם נוצר בערב, אין סיבה שייכתב בארמית. לאחר מחקרו של לוקסנברג מתעורר הצורך לאשש מחדש את הרקע הערבי-לשוני-פילולוגי של הקוראן.

בהקשר זה חושף רובין במאמר שהתפרסם ב-2009 את השורשים הערביים של המילה "פרקאן" המופיעה בקוראן ואשר החוקרים מסכימים ביניהם שמקורה הוא ארמי צרוף, ללא כל שורשים בלשון הערבית הקדם אסלאמית. ‏‏[16] במאמרו מציין רובין שזו אומנם מילה בארמית (שפירושה "ישועה"), אך הוא מצביע גם על מקבילתה הערבית הקיימת במילונים ערביים המתעדים את הערבית הקדם-אסלאמית. שם המילה "פרקאן" מציינת את "אור השחר", ורובין גורס כי במשמעות זו של "אור השחר" ניתן להבין את המילה גם בכמה מהקשריה בקוראן, שם היא מתארת את הבשורה הנבואית שניתנה לנביא. זו דוגמה שלדעת רובין ממחישה שלא הכול ארמי בקוראן.

תרגום הקוראן של אורי רובין

תרגומים של הקוראן לעברית נעשו כבר בימי הביניים, אולם הללו לא היו תרגומים משפת המקור, אלא משפות אירופאיות כגון איטלקית או הולנדית, תרגומים אלה מצויים בכתבי יד. התרגום המודפס הראשון נעשה על ידי צבי הרמן רקנדורף והופיע ב-1857 בלייפציג. התרגום השני נעשה על ידי יוסף יואל ריבלין והופיע בהוצאת דביר של ביאליק ב-1937. ב-1971 הופיע תרגומו של אהרון בן-שמש. תרגומו של אורי רובין לקוראן שהופיע ב-2005 [17] מהווה ניסיון להציע לקורא טקסט עברי מדויק ככל האפשר אבל גם קריא ושוטף ככל הניתן, והוא משתדל לשקף את הפרשנות המקובלת על הזרם הסוני באסלאם. רובין הוסיף הערות שוליים על משמעויות שונות שלא באו לידי ביטוי בגוף התרגום, וכן נספחים על סדר התגלות הקוראן, ומפתח עניינים מפורט.

ספרים שכתב

ספר שתרגם

מאמרים נבחרים

אירועים בחיי מוחמד

דמותו של מוחמד

תולדות התפילה

טקסי החג'

יחסי מוסלמים ולא מוסלמים

Jerusalem Studies in Arabic and Islam 31 (2006), 139-46. )

מודלים מקראיים במסורת האסלאם

סמכות שלטונית באסלאם

הלכה אסלאמית

פרשנות הקוראן

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Encyclopaedia of the Qur'an (E.J. Brill, Leiden, 2001-2006))
  2. ^ (The Encyclopaedia of Islam E.J. Brill, Leiden))
  3. ^ The Eye of the Beholder: the Life of Muhammad as Viewed by the Early Muslims (a Textual Analysis), The Darwin Press, Princeton, New Jersey, 1995.
  4. ^ Between Bible and Qur'an: the Children of Israel and the Islamic Self-Image. The Darwin Press, Princeton, New Jersey, 1999.
  5. ^ Uri Rubin (ed. and Introduction). The Life of Muhammad (The Formation of the Classical Islamic World: Vol. 4). Aldershot, 1998
  6. ^ Uri Rubin and David J. Wasserstein (eds.). Dhimmis and Others: Jews and Christians and the World of Classical Islam. Israel Oriental Studies 17 (1997).
  7. ^ “Hanifiyya and Ka`ba: An Inquiry into the Arabian Pre-Islamic Background of Din Ibrahim”, Jerusalem Studies in Arabic and Islam 13 (1990), 85–112. Repr. in Peters (ed.), The Arabs and Arabia on the Eve of Islam, 267-94;
  8. ^ “The Ka`ba: Aspects of its Ritual Functions”, Jerusalem Studies in Arabic and Islam 8 (1986), 97–131.).
  9. ^ “Between Arabia and the Holy Land: A Mecca-Jerusalem Axis of Sanctity”, Jerusalem Studies in Arabic and Islam 34 (2008);
  10. ^ “Muhammad’s Night Journey (isra’) to al-Masjid al-Aqsa: Aspects of the Earliest Origins of the Islamic Sanctity of Jerusalem, al-Qantara, 2008
  11. ^ עמנואל סיון, מיתוסים פוליטיים ערביים, עם עובד, תל אביב, תשנ"ז 1997, עמ' 89.
  12. ^ "כיוון התפילה באסלאם – לתולדותיו של מאבק בין-פולחני", היסטוריה 6, תשס, 5-29, 2000;
  13. ^ "ארץ-ישראל ובני-ישראל במקורות האסלאם", קשת החדשה 2, 2002, 106-113; "בין מכה וירושלים: על מקורותיה הקדומים של קדושת ירושלים באסלאם", קשת החדשה 19, 2007, 102-111
  14. ^ (Quranic Studies: Sources and Methods of Scriptural Interpretation/ John Wansbrough; Oxford. Oxford University Press, 1977)‏‏
  15. ^ ‏‏(Christoph Luxenberg, The Syro-Aramaic Reading of the Koran: A Contribution to the Decoding of the Language of the Koran.)
  16. ^ Uri Rubin, "On the Arabian Origins of the Qur'an: The Case of al-furqan”, Journal of Semitic Studies 54 (2009), 421-33.
  17. ^ הקוראן / תרגם מערבית והוסיף הערות, נספחים ומפתח: אורי רובין; ‬תל אביב : אוניברסיטת תל אביב, ההוצאה לאור, תשס"ה 2005