אישטוואן הרמן
אישטוואן הרמן (במקור שלמה הרמן, בהונגרית: Hermann István; בודפשט, 10 באוקטובר 1925 – בודפשט, 12 בספטמבר 1986) היה פילוסוף יהודי-הונגרי, אסתטיקה, מבקר, מחנך, פרופסור באוניברסיטה, חבר האקדמיה ההונגרית למדעים (נספח 1976, מן המניין: 1985). אשתו הראשונה הייתה אגנש הלר.
 | |
| לידה |
10 באוקטובר 1925 בודפשט, ממלכת הונגריה  |
|---|---|
| פטירה |
12 בספטמבר 1986 (בגיל 60) בודפשט, הרפובליקה העממית ההונגרית |
| מדינה |
הונגריה |
| מקום קבורה |
בית הקברות פרקשרטי בבודפשט |
| השכלה |
אוניברסיטת אטווש לוראנד (1950) |
| תפקיד |
דירקטור (1977–1986) |
| בן או בת זוג |
אגנס הלר |
| פרסים והוקרה |
|
  | |
ביוגרפיה עריכה
אישטוואן הרמן נולד במשפחה יהודית ושרד את השואה, כנראה בשרות העבודה (עבודות כפייה לגברים יהודים עבור הצבא ההונגרי). אחרי מלחמת העולם השנייה כבר בשנת 1946 הוא הכיר את אגנש (אגי) הלר ושניהם השתייכו אז לתנועת "הנוער הציוני" בהונגריה. שלמה הרמן היה חבר הנהלת התנועה ושניהם היו ציונים נלהבים. שלמה הרמן הדריך קבוצות ילדים וקיים מפגשים רבים ב"קן" של התנועה בבודפשט. עם הזמן התרחק מהציונות ביחד עם אגנש הלר ושניהם הצטרפו למפלגה הקומוניסטית, בעוד חברם לתנועה ניסן הירשמן עלה לישראל בשנת 1948[1]. הרמן השלים את לימודיו באוניברסיטה בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטת אטווש לוראנד בין 1945 לבין 1950, בהתמחות בפילוסופיה הונגרית ובכלכלה פוליטית, שם היה תלמידו של ג'רג' לוקאץ'.
בשנים 1950 עד 1956 היה מורה בבית הספר הטכני לכלכלה. בין 1956 לבין 1958 ובין 1967 לבין 1973 עבד כעמית מחקר במכון לפילוסופיה של האקדמיה ההונגרית למדעים. ב-1957, ואחר כך מ-1968, היה מרצה באוניברסיטת אטווש לוראנד. משנת 1958 שוב היה מורה, הפעם בגימנסיית מרגיט קפקא. בין השנים 1965–1967 היה עמית מחקר וחוקר בכיר במכון ללימודי תיאטרון. מ-1973 היה יועץ מדעי באוניברסיטת אטווש לוראנד. ב-1973 מונה לפרופסור באוניברסיטה. מ-1977 עד 1986 עמד בראש אוניברסיטת ערב למרקסיזם-לניניזם.
פעילותו המדעית עריכה
בנוסף לחקר והוראת ההיסטוריה של הפילוסופיה, עסק הרמן גם באסתטיקה. הוא חקר גם את המבנה האסתטי של התקשורת המודרנית, בחן גם את כתביו ואישיותו הפילוסופית של ג'רג' לוקאץ'. הרמן היה חבר במועדון PEN, באגודת הסופרים, באגודת אמנויות התיאטרון ובאגודת הגל הבינלאומית. הוא היה יושב ראש ועדת ההסמכה המדעית של האקדמיה ההונגרית למדעים.
כתביו, יצירותיו עריכה
- למען הדרמה ההונגרית (מחקרים, 1955)
- האסתטיקה של יאנוש אראן (1956)
- מחקרי אסתטיקה קולנועית (מחקרים עם מיקלוש אלמאשי וארווין ג'רטיאן, 1961)
- זיגמונד פרויד או ההרפתקה של הפסיכולוגיה (1964)
- הבמה המודרנית (1966)
- הבעיות של הדקדנס האזרחי (1967)
- קנבס ווילון (1967)
- הטלאולוגיה של קאנט (1968)
- הליל סנט איבאן (מחקר, 1969)
- תולדות התרבות הסוציאליסטית (1970)
- הקיטש (1971)
- בעקבות האישיות (מדריך דרמה, מסות, 1972)
- תעלומת הספינקס (1973)
- הודעה לבית הספר (1973)
- עולם המחשבה של ג'רג' לוקאץ' (1974)
- בעיות התרבות של היום. תרבות קפיטליסטית, תרבות סוציאליסטית (1974; גרמנית: 1985)
- עדות העונות (1976)
- טלוויזיה, אסתטיקה, תרבות (1976)
- כוחה של המחשבה (מחקרים, 1978)
- טלאולוגיה והיסטוריות (1979)
- משברים ושינויים. מחשבות אקטואליות (1982-1981)
- אידאולוגיה ותרבות בשנות השבעים (1982)
- עד האינטלקט ומעבר לכך! הבעיות הגדולות של הפילוסופיה (1982)
- תרבות ואישיות (1982)
- יחסים מסוכנים (מסות, 1983)
- על ההיסטוריה של הפילוסופיה (1985)
- השבח של הסקרנות (1985)
- חייו של ג'רג' לוקאץ' (1985)
- מוויכוחי אמונה עד לדרמה (1985)
- זיגמונד פרויד : פשר החלומות (תרגום ספרותי, 1985)
- ואן גוך (1985)
פרסים עריכה
- 1985: פרס Pro Universitate (ELTE)
לקריאה נוספת עריכה
- מי זה מי בספרות ההונגרית? ספרי מאגר מסת"ב 963-8607-10-6
- מי זה מי בספרות ההונגרית? הוצאת Könyvkuckó, בודפשט, 1999 ISBN 9-638157-91-7
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ ניסן הירשמן: אגנש הלר 90 (בהונגרית)