אליזבת שמיץ
אליזבת שמיץ (בגרמנית: Elisabeth Schmitz; 23 באוקטובר 1893 – 10 בספטמבר 1977). הייתה נוצרייה פרוטסטנטית שעבדה כמורה בברלין והוכרה כחסידת אומות עולם בעקבות סיועה ליהודים בגרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה.
 | |
| לידה |
23 באוגוסט 1893 הנאו, הקיסרות הגרמנית  |
|---|---|
| פטירה |
10 בספטמבר 1977 (בגיל 84) אופנבך, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
| מדינה |
גרמניה |
| מקצוע |
תאולוגית, מורה |
| מידע חסידת אומות העולם | |
| פרסים והוקרה |
חסידת אומות העולם (16 באוגוסט 2011) |
| קישורים חיצוניים | |
| יד ושם | אליזבת שמיץ |
  | |
קורות חיים עריכה
אליזבת שמיץ נולדה בעיירה הנאו, הצעירה מבין שלוש בנות לפרופסור אוגוסט שמיץ (August Schmitz) שעודד את בנותיו להשכלה, לערכים ליברליים ולנצרות הפרוטסטנטית. בזמן שהייתה בבית ספר תיכון, נפתחה אפשרות ההשכלה הגבוהה לבנות בגרמניה, ובעידוד הוריה היא הגישה מועמדות לאוניברסיטת ההיסטוריה בון וברלין (Universitäten Bonn und Berlin Geschichte). בשנת 1914 היא התקבלה ולמדה שם גרמנית ותאולוגיה[1]. לאחר שנים ספורות בהן עסקה במחקר היסטורי, שמיץ החליטה שהיא רוצה להיות מורה והתחילה ללמוד הוראה. במקביל, חיפשה עבודות בתור סייעת בבתי ספר בברלין כדי לצבור ניסיון. בבתי ספר אלו היא נתקלה באירועים רבים של גזענות בכלל ואנטישמיות בפרט, ועניין זה החל להפריע לה.
בשנת 1933, כאשר היטלר עלה לשלטון, תוכנית הלימודים שונתה על ידי המפלגה הנאצית באופן שידגיש את ההיסטוריה הגרמנית ותורת הגזע. שמיץ מצאה את אמונותיה וערכיה עומדים בסתירה לאידאולוגיה אותה היא חויבה להעביר לתלמידיה. קונפליקט פנימי זה גרם לה לנסות ולמחות כנגד המשטר הנאצי. תחילה היא בחרה בשתי דרכים צנועות יחסית: היא הצטרפה לכנסייה פרוטסטנטית מיוחדת אשר עודדה התנגדות להיטלר; וכתבה מסמך בן 23 עמודים בנושא "בדבר מצבם של הגרמנים שאינם אריים", שחזה באופן די מדויק את התדרדרות היחס מצד הנאצים כלפי היהודים[1]. שמיץ ניסתה לפרסם את מסמך זה כמה פעמים בשנת 1935, אך לא קיבלה תמיכה מגורמים חיצוניים ובסופו של דבר הדפיסה ופרסמה כמה עותקים בעצמה.
בעקבות מאורעות ליל הבדולח בנובמבר 1938, שמיץ הרגישה שהאנטישמיות בסביבתה מגיעה לשיא והחליטה לנסות לפעול נגדה. היא הגישה מכתב התפטרות מבית הספר בו היא עבדה. במכתבה היא ציינה כי אינה מסוגלת ללמד חומר הנוגד בצורה קיצונית את עמדותיה ורגשותיה[2].
הפעילות בזמן השואה להצלת יהודים עריכה
כאשר גירוש היהודים בגרמניה החל, שמיץ סייעה לכמה מחבריה היהודים, בתמיכה כספית ובאספקת מזון. בשנת 1937 לאחר שהשלטונות המקומיים חשדו בקשריה עם יהודים, שמיץ נלקחה לחקירה אך שוחררה לבסוף ללא ממצאים חד משמעיים[2]. אחרי החקירה היא הרחיבה את הסיוע שהעניקה והחלה להסתיר יהודים בדירתה בברלין לפרקי זמן משתנים. אחת הפעילות בקהילה היהודית בברלין, ליזלוטה פרלס (Liselotte Pereles) מצאה מקלט בביתה של שמיץ למשך כחצי שנה, לאחר שגורשה מביתה[1]. יהודים בולטים נוספים שהתארחו אצלה היו מרתה קאסל (Martha Kassel) שהייתה רופאה יהודיה וצ'ארלס מילפורד (Charles C. Milford) שאביו היה יהודי ואמו הייתה אחת מהשותפות למחאת הנשים ברוזנשטראסה. במקביל לאירוח קבוע או ממושך בביתה, היא המשיכה לספק מצרכי מזון ליהודים נזקקים ולמקלט לימים ספורים ליהודים שהיו באמצע בריחה. קשה להעריך לכמה יהודים שמיץ סייעה בזמן השואה, מכיוון שאת רובם לא הכירה, וחלק גם לא ידעו מי היא.
לאחר הפצצה אווירית על ברלין בשנת 1943, דירתה של שמיץ נהרסה והיא חזרה לעיר הולדתה הנאו. לאחר המעבר היא המשיכה לתמוך כלכלית בפרלס וביהודים נוספים שנזקקו לעזרה כספית, אך הפסיקה להסתיר יהודים בביתה[3].
לאחר המלחמה עריכה
בסוף מלחמת העולם השנייה, בשנת 1946 שמיץ חזרה ללמד בבית הספר "קארל ראהבן" (Karl Rehbein Schule) בהנאו. היא פרשה מההוראה בשנת 1958, וחזרה לעסוק בהיסטוריה – השתתפה במחקר אודות החיים היהודיים בהנאו[2]. ב-10 בספטמבר 1977 היא נפטרה, בגיל 84.
הכרה והנצחה עריכה
בשנת 1961, ליזלוטה פרלס העידה על הסיוע שקיבלה משמיץ בתקופת השואה, ללא ידיעתה של שמיץ. עדותה נשמרה בארכיון בברלין.
ב-16 באוגוסט 2010 הוכרה שמיץ על ידי "יד ושם" כחסידת אומות עולם. נוצר קשר עם ראש העיר של הנאו בחיפוש אחר קרובי משפחה, אך לא נמצאו כאלה, כיוון שאחיותיה נפטרו והיא מעולם לא נישאה. תעודת חסידת אומות העולם שלה הוענקה ב-20 בנובמבר 2011 בנוכחות נציג מהקהילה היהודית של הנאו[4].
לקריאה נוספת עריכה
השכל, אמיר. גיבורים רגילים. ת"א, 2014.
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ 1 2 3 אליזבת שמיץ, באתר יד ושם (באנגלית)
- ^ 1 2 3 Manfred Galius, Mir aber zerriss es das Herz. Der stille Widerstand der Elisabeth Schmitz, Göttingen: Vandenhoeck & Ruprecht, 2010
- ^ קטלוג הספרייה הלאומית של גרמניה, אוחזר מתקצירי ספרים באתר https://portal.dnb.de/opac.htm?method=simpleSearch&query=133266451
- ^ החלפת תכתובות מייל בין ארגון יד ושם לבין ראש עיריית הנאו, מתוך ארכיון המצוי ביד ושם