אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21
אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21[1], או בקצרה היורו לנבחרות צעירות (עד גיל 21), היא אליפות כדורגל שנערכת כל שנתיים על ידי התאחדות הכדורגל האירופית, אופ"א. האליפות, במתכונתה הנוכחית, התקיימה לראשונה ב-1978. לפני כן, קיימה אופ"א את גביע האתגר עד גיל 23 (בשנים 1967–1970).
 | |
| ענף | כדורגל |
|---|---|
| תאריך ייסוד | 1978 |
| ארגון מפעיל | אופ"א |
| מספר מתמודדים | 16 |
| יבשת | אירופה |
| שמות קודמים | גביע האתגר |
| זוכה |
 אנגליה |
| הכי הרבה זכיות |
 ספרד  איטליה (5 זכיות) |
| UEFA U-21 Championship | |
  | |
עד שנת 2006 התקיימה האליפות בשנים זוגיות, ועמדה בצילם של המונדיאל ואליפות אירופה בכדורגל המתקיימים באותן שנים. החל מ-2007 האליפות נערכת בשנים אי-זוגיות, כך שהיא האירוע המרכזי לנבחרות כדורגל אירופיות באותן שנים.
הגבלת הגיל באליפות החלה כבר באליפות הראשונה והיא נותרה על כנה מאז. לשחקן מותר להשתתף באליפות גם כאשר הוא בן 23, אך זאת בתנאי שאת המוקדמות הוא שיחק כשהוא טרם הגיע לגיל 21.
באליפות 2007 השתתפה לראשונה הנבחרת הצעירה של ישראל.
ישראל אירחה את אליפות אירופה לשנת 2013, אליה העפילה אוטומטית כמארחת הטורניר.
החל מהטורניר שהיה ב-2021 שהתקיים בסלובניה ובהונגריה, מספר המדינות המשתתפות בטורניר הגמר הוגדל משתים עשרה לשש עשרה נבחרות.
היסטוריה עריכה
גביע האתגר לנבחרות אירופיות עד גיל 23 עריכה
קודם לאליפות זו, התקיים גביע האתגר עד גיל 23 שהתקיים שמונה פעמים בין השנים 1967 עד 1970. התחרות פעלה בצורה הבאה: בכל כמה חודשים התמודדה אלופת הטורניר המכהנת מול נבחרת אקראית מבין הנבחרות הצעירות של אירופה.[2]
אליפות אירופה עד גיל 23 עריכה
בשנת 1970 הוחלט לקיים אליפות רשמית עד גיל 23. גביע זה שוחק על בסיס משחקי בית-חוץ במשך שנתיים, ובמסגרתו התקיימו שלושה טורנירים: 1972 (בשנים 1970–1972), 1974 (1972–1974) ו־1976 (1974–1976). הטורניר התנהל במקביל לאליפות הנוער, שהתקיימה ברצף מאז 1948 (כיום עד גיל 19). בסביבות 1980, אופ"א ביצעה רפורמה בתחרויות לנבחרות הצעירות, וארגנה אותן מחדש על סמך הגבלת גיל בלבד. מגבלת הגיל עבור תחרות זו נקבעה ל־21, ונותרה כך מאז.
אליפות אירופה עד גיל 21 עריכה
טורניר זה החל ב־1978, והוא מתקיים אחת לשנתיים. החל ממהדורת 1994, מתקיימים התחרויות במדינה מארחת, ולא על בסיס משחקי בית-חוץ כפי שהיה קודם לכן. באותו טורניר נעשה ניסיון לקיים משחק על המקום השלישי, אולם הוא לא שרד.
טורניר זה משמש גם כמוקדמות לאולימפיאדת הקיץ מאז ברצלונה 1992. דבר זה נחשב לקפיצת מדרגה משמעותית בדרך אל הנבחרת הבוגרת וצמצום שיח פוליטי שהיה קיים קודם לכן סביב המשחקים האולימפיים על מעמדם התעסוקתי של שחקנים מחוץ לספורט. שחקנים כמו מסוט אוזיל, קלאס יאן הונטלאר, לואיש פיגו, פטר צ'ך, איקר קסיאס, פרנצ'סקו טוטי, פאביו קנבארו, ג'אנלואיג'י בופון, אלברטו ג'ילארדינו ואנדראה פירלו ויורגוס קראגוניס, כולם החלו את הקריירה הבינלאומית שלהם בנבחרות הנוער עד גיל 21 והתגלו בטורנירים אלו.
גרמניה היא האלופה המכהנת מ־2021, לאחר שניצחה את פורטוגל 1–0 בגמר. את טורניר 2021 אירחו הונגריה וסלובניה.
פורמט עריכה
עד לתחרות 1992 וכולל, חולקו כל הנרשמים לשמונה בתי מוקדמות, שמונה המנצחים בהן היו למשחקי נוקאאוט רבע הגמר. שאר המשחקים נערכו על בסיס זוג משחקים, בית וחוץ כדי לקבוע את המנצחת שתעלה לרבע הגמר.
לתחרות 1994, נבחרה אחת המועמדות לחצי הגמר, צרפת, כמארחת לחצי הגמר (במשחק אחד), הפלייאוף השלישי והגמר. באופן דומה, ספרד נבחרה לארח את ארבעת המשחקים האחרונים ב-1996.
החל משנת 1998, נעשה שימוש בתשע בתי מוקדמות, שכן ההשתתפות הגיעה ל-46 נבחרות, כמעט כפול מ-24 הנבחרות שנרשמו ב-1976. שבעת הקבוצות במקום הראשון בבתים העפילו אוטומטית לגמר, בעוד שהקבוצות השמיני והתשיעי היו הנבחרות במקום השני הטובות ביותר, יוון ואנגליה שיחקו צמד משחקים בפלייאוף העפלה לטורניר הגמר. המשחקים הנותרים, מרבע הגמר ואילך, נערכו ברומניה, אחת משמונת הקבוצות שהעפילו לטורניר הגמר.
בתחרות בשנת 2000 היו גם תשע קבוצות, אבל תשע הקבוצות המנצחות ושבע הסגנות האלו נכנסו לפלייאוף עם צמד משחקים על מנת להכריע את שמונה המעפילות. מתוכם נבחרה סלובקיה כמארחת הטורניר. בפעם הראשונה, שלב הבתים בטורניר הגמר נכנס לתוקף, כאשר שני מנצחות הבתים התמודדו בגמר, ושתי סגנות אלופת התמודדו בפלייאוף במקום השלישי. המבנה ב-2002 היה זהה, למעט הכנסת סיבוב חצי-גמר לאחר שלב הבתים של הטורניר גמר. שווייץ אירחה את גמר 2002.
בשנת 2004, נעשה שימוש בעשר קבוצות מוקדמות, כאשר מנצחות הבתים ושש הסגניות הטובות ביותר נכנסו לפלייאוף. גרמניה אירחה באותה שנה. עבור 2006, שתי הנבחרות המובילות של שמונה בתי מוקדמות סיפקו את 16 הנבחרות לפלייאוף, שנערך בנובמבר 2005. פורטוגל אירחה את טורניר הגמר.
החל מ-2007 בוצע שינוי בגלל שהקבוצות הבכירות של מדינות רבות בחרו לעיתים קרובות לקדם שחקנים מקבוצת עד גיל 21 שלהן, כאשר קמפיין המוקדמות שלהן התארך. זירוז הטורנירים אפשר לשחקנים יותר זמן להתפתח בנבחרת עד גיל 21 במקום לעלות מוקדם מדי ולהיכנס בסופו של דבר למילואים של הקבוצות הבוגרות.
התחרות של 2007 החלה למעשה לפני טורניר הגמר של 2006, עם סבב מוקדמות להדחה של שמונה מהמדינות המדורגות הנמוכות ביותר. לראשונה, המארחת (הולנד) הוכרעה עוד לפני שלב המוקדמות. כמארחים, הולנד העפילה אוטומטית לטורניר הגמר. במקרה, נבחרת הולנד זכתה בטורניר 2006 - כאשר מחזיקת הגביע הייתה בדרך כלל מעפילה אוטומטית לטורניר הבא. שאר האומות הוגרלו כולן לארבע עשרה בתים של שלוש קבוצות. 14 מנצחי הבתים צורפו בפלייאוף כפול כדי להכריע את שבעת המוקדמות לצד המארחים.
מ-2009 עד 2015, נעשה שימוש בעשר בתי מוקדמות, כאשר מנצחי הקבוצות וארבע הסגנות הטובות ביותר נכנסו לפלייאוף עם צמד משחקים.
גמר 2015 היה אמור להיות מהדורת שמונה הקבוצות האחרונות, שכן אופ"א הרחיבה את הטורניר ל-12 קבוצות החל מטורניר 2017.
ב-6 בפברואר 2019, הוועד הפועל של אופ"א החליט על הגדלת מספר המשתתפות בטורניר הגמר ל-16 קבוצות, החל מהטורניר של 2021.
זוכות עריכה
גביע האתגר עריכה
| תאריך | מארחת | אלופה | תוצאה | סגנית |
|---|---|---|---|---|
| 7 ביוני 1967 |  סטארה זאגורה |
בולגריה |
3–2 |  גרמניה המזרחית
|
| 6 בספטמבר 1967 | בורגס |
בולגריה |
6–0 |  פינלנד
|
| 15 בנובמבר 1967 | פלבן |
בולגריה |
2–1 |  צ'כוסלובקיה
|
| 17 באפריל 1968 | סופיה |
בולגריה |
3–1 |  הולנד
|
| 26 באוקטובר 1968 | רוסה |
 יוגוסלביה |
2–1 | בולגריה
|
| 18 ביוני 1969 | נובי סאד |
יוגוסלביה |
3–0 |  ספרד
|
| 6 בנובמבר 1969 | זרניאנין |
יוגוסלביה |
2–0 |  שוודיה
|
| 24 במרץ 1970 |  אתונה |
יוגוסלביה |
5–1 |  יוון
|
אליפויות אירופה עד גיל 23 עריכה
| שנה | מארחת | גמר | מקום שלישי–רביעי | מתמודדות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אלופה | תוצאה | סגנית | ||||||||
| 1972 | משחקי בית-חוץ |  צ'כוסלובקיה |
2–2 / 3–1 5–3 בסיכום שני המשחקים |
 ברית המועצות |
 בולגריה ו יוון
|
8 (23) | ||||
| 1974 | משחקי בית-חוץ |  הונגריה |
2–3 / 4–0 6–3 בסיכום שני המשחקים |
 גרמניה המזרחית |
 פולין ו ברית המועצות
|
8 (21) | ||||
| 1976 | משחקי בית-חוץ | ברית המועצות |
1–1 / 2–1 3–2 בסיכום שני המשחקים |
הונגריה |
הולנד ו יוגוסלביה
|
8 (23) | ||||
אליפויות אירופה עד גיל 21 עריכה
| שנה | מארחת | גמר | מקום שלישי–רביעי (או המשחק על המקום השלישי) |
מתמודדות | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| אלופה | תוצאה | סגנית | ||||||||
| 1978 | משחקי בית-חוץ |  יוגוסלביה |
1–0 / 4–4 5–4 בסיכום שני המשחקים |
גרמניה המזרחית |
בולגריה ו אנגליה
|
8 (24) | ||||
| 1980 | משחקי בית-חוץ |  ברית המועצות |
0–0 / 1–0 1–0 בסיכום שני המשחקים |
גרמניה המזרחית |
אנגליה ו יוגוסלביה
|
8 (25) | ||||
| 1982 | משחקי בית-חוץ |  אנגליה |
3–1 / 2–3 5–4 בסיכום שני המשחקים |
 גרמניה המערבית |
 סקוטלנד ו ברית המועצות
|
8 (26) | ||||
| 1984 | משחקי בית-חוץ | אנגליה |
1–0 / 2–0 3–0 בסיכום שני המשחקים |
 ספרד |
איטליה ו יוגוסלביה
|
8 (30) | ||||
| 1986 | משחקי בית-חוץ | ספרד |
1–2 / 2–1 3–3 בסיכום שני המשחקים (3–0 פ) |
 איטליה |
אנגליה ו הונגריה
|
8 (29) | ||||
| 1988 | משחקי בית-חוץ |  צרפת |
0–0 / 3–0 3–0 בסיכום שני המשחקים |
 יוון |
אנגליה ו הולנד
|
8 (30) | ||||
| 1990 | משחקי בית-חוץ | ברית המועצות |
4–2 / 3–1 7–3 בסיכום שני המשחקים |
יוגוסלביה |
איטליה ו שוודיה
|
8 (30) | ||||
| 1992 | משחקי בית-חוץ | איטליה |
2–0 / 0–1 2–1 בסיכום שני המשחקים |
 שוודיה |
 דנמרק ו סקוטלנד
|
8 (32) | ||||
| 1994 |  צרפת
|
איטליה |
1–0 (ה) |  פורטוגל |
ספרד |
2–1 | צרפת |
8 (32) | ||
| 1996 | ספרד
|
איטליה |
1–1 (4–2 פ) |
ספרד |
צרפת |
1–0 |  סקוטלנד |
8 (44) | ||
| 1998 |  רומניה
|
ספרד |
1–0 | יוון |
 נורווגיה |
2–0 |  הולנד |
8 (46) | ||
| 2000 |  סלובקיה
|
איטליה |
2–1 | צ'כיה |
ספרד |
1–0 |  סלובקיה |
8 (47) | ||
| 2002 |  שווייץ
|
צ'כיה |
0–0 (3–1 פ) |
צרפת |
איטליה ו שווייץ
|
8 (47) | ||||
| 2004 |  גרמניה
|
איטליה |
3–0 |  סרביה ומונטנגרו |
פורטוגל |
3–2 (ה) | שוודיה |
8 (48) | ||
| 2006 |  פורטוגל
|
הולנד |
3–0 |  אוקראינה |
צרפת ו סרביה ומונטנגרו
|
8 (51) | ||||
| 2007 | הולנד
|
הולנד |
4–1 |  סרביה |
 בלגיה ו אנגליה
|
8 (51) | ||||
| 2009 | שוודיה
|
גרמניה |
4–0 | אנגליה |
איטליה ו שוודיה
|
8 (52) | ||||
| 2011 | דנמרק
|
ספרד |
2–0 |  שווייץ |
 בלארוס |
1–0 | צ'כיה |
8 (53) | ||
| 2013 |  ישראל
|
ספרד |
4–2 | איטליה |
הולנד ו נורווגיה
|
8 (53) | ||||
| 2015 | צ'כיה
|
שוודיה |
0–0 (4–3 פ) |
פורטוגל |
דנמרק ו גרמניה
|
8 (53) | ||||
| 2017 |  פולין
|
גרמניה |
1–0 | ספרד |
אנגליה ו איטליה
|
12 (53) | ||||
| 2019 | איטליה  סן מרינו
|
ספרד |
2–1 | גרמניה |
צרפת ו רומניה
|
12 (55) | ||||
| 2021 | הונגריה  סלובניה
|
גרמניה |
1–0 | פורטוגל |
הולנד ו ספרד
|
16 (55) | ||||
| 2023 | רומניה  גאורגיה
|
אנגליה
|
1–0 | ספרד
|
ישראל ו אוקראינה
|
16 (54) | ||||
| 2025 | סלובקיה
|
16 (54) | ||||||||
זכיות לפי מדינה עריכה
| נבחרת | זכיות | סגנויות |
|---|---|---|
| ספרד |
5 (1986, 1998, 2011, 2013, 2019) | 4 (1984, 1996, 2017 , 2023) |
| איטליה |
5 (1992, 1994, 1996, 2000, 2004) | 2 (1986, 2013) |
| גרמניה[א] |
3 (2009, 2017, 2021) | 2 (1982, 2019) |
| אנגליה |
3 (1982, 1984, 2023) | 1 (2009) |
 רוסיה[ב] |
2 (1980, 1990) | |
| הולנד |
2 (2006, 2007) | |
 סרביה[ג] |
1 (1978) | 3 (1990, 2004, 2007) |
| צרפת |
1 (1988) | 1 (2002) |
| צ'כיה |
1 (2002) | 1 (2000) |
| שוודיה |
1 (2015) | 1 (1992) |
| פורטוגל |
3 (1994, 2015, 2021) | |
| גרמניה המזרחית |
2 (1978, 1980) | |
| יוון |
1 (1988, 1998) | |
| אוקראינה |
1 (2006) | |
| שווייץ |
1 (2011) |
- ^ כולל תוצאותיה של גרמניה המערבית.
- ^ כולל תוצאותיה של ברית המועצות.
- ^ כולל תוצאותיהן של יוגוסלביה וסרביה ומונטנגרו.
פרסים עריכה
שחקן הטורניר עריכה
נעל הזהב עריכה
| שנה | נעל הזהב | שערים | נעל הכסף | שערים | נעל הארד | שערים | מקור |
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 2000 | אנדראה פירלו |
3 | [26] | ||||
| 2002 | מאסימו מאקרונה |
3 | [26] | ||||
| 2004 | אלברטו ג'ילארדינו |
4 | [26] | ||||
| 2006 | קלאס יאן הונטלאר |
4 | [26] | ||||
| 2007 | מסיאו ריגטרס |
4 | [26] | ||||
| 2009 | מרקוס ברג |
7 | [26] | ||||
| 2011 | אדריאן לופס |
5 | [26] | ||||
| 2013 | אלברו מוראטה |
4 | טיאגו אלקנטרה |
3 | איסקו |
3 | [27] |
| 2015 | יאן קילמנט |
3 | קווין פולאנד |
2 | יון גווידטי |
2 | [26] |
| 2017 | סאול ניגס |
5 | מרקו אסנסיו |
3 | ברומה |
3 | [28] |
| 2019 | לוקה ואלדשמידט |
7 | ג'ורג'ה פושקש |
4 | מרקו ריכטר |
3 | [29] |
| 2021 | לוקאס נמצ'ה |
4 | פטריק קוטרונה |
3 | דני מוטה |
3 | [30] |
נבחרת החלומות עריכה
ב־17 ביוני 2015 חשפה אופ"א את 11 השחקנים הטובים ביותר ששיחקו בטורניר במהדורותיו השונות.[31]
| שוער | הגנה | קישור | התקפה |
|---|---|---|---|
| מנואל נוייר
|
ברניסלב איוואנוביץ' מאטס הומלס אלסנדרו נסטה ג'ורג'ו קייליני
|
פרנק למפארד אנדראה פירלו צ'אבי מסוט אוזיל
|
פרנצ'סקו טוטי ראול גונזלס
|
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21 (באנגלית)
אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21, ברשת החברתית פייסבוק
אליפות אירופה בכדורגל עד גיל 21, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
הערות שוליים עריכה
- ^ בתרגום מילולי: 'מתחת לגיל 21'.
- ^ Europe - U-23/U-21 Tournaments, RSSSF
- ^ "1978: Vahid Halilhodžić". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1980: Anatoliy Demyanenko". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1982: Rudi Völler". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1984: Mark Hateley". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1986: Manuel Sanchís". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1988: Laurent Blanc". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1990: Davor Šuker". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1992: Renato Buso". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1994: Luís Figo". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1996: Fabio Cannavaro". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "1998: Francesc Arnau". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2000: Andrea Pirlo". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2002: Petr Čech". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2004: Alberto Gilardino". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2006: Klaas-Jan Huntelaar". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2007: Royston Drenthe". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2009: Marcus Berg". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2009: Juan Mata". UEFA.com. Union of European Football Associations. אורכב מ-המקור ב-21 ביוני 2013.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "2013: Thiago Alcântara". UEFA.com. Union of European Football Associations. 26 ביולי 2013. נבדק ב-29 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "William named U21 EURO player of the tournament". UEFA.com. Union of European Football Associations. 1 ביולי 2015. נבדק ב-3 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Spain's Dani Ceballos named Player of the Tournament". UEFA.com.
- ^ "Fabián Ruiz named SOCAR Player of the Tournament". UEFA.com.
- ^ "2021 Under-21 EURO Player of the Tournament: Fábio Vieira". UEFA.com. 6 ביוני 2021. נבדק ב-7 ביוני 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 "Czech striker Kliment wins Golden Boot award". UEFA.com. 30 ביוני 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Adams, Sam (18 ביוני 2013). "Morata wins Golden Boot in Spanish clean sweep". UEFA.com. נבדק ב-1 ביולי 2017.
2013 Under-21 finals top scorers
Golden Boot: Álvaro Morata, Spain – 4 goals, 1 assist
Silver Boot: Thiago Alcántara – 3 goals, 1 assist
Bronze Boot: Isco, Spain – 3 goals{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Saúl Ñíguez wins U21 EURO adidas Golden Boot". UEFA.com. 30 ביוני 2017. נבדק ב-1 ביולי 2017.
Golden Boot: Saúl Ñíguez (Spain) – 5 goals, 1 assist
Silver Boot: Marco Asensio (Spain) – 3 goals, 1 assist
Bronze Boot: Bruma (Portugal) – 3 goals{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Spain beat Germany for fifth U21 title". UEFA.com. נבדק ב-30 ביוני 2019.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Germany's Lukas Nmecha wins U21 Top Scorer award". UEFA.com. 6 ביוני 2021. נבדק ב-7 ביוני 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Our all-time Under-21 EURO dream team". UEFA.com. Union of European Football Associations. 17 ביוני 2015. נבדק ב-25 ביולי 2015.
{{cite web}}: (עזרה)