אנדרטת הקרון

אנדרטה כחלק ממרכז "יד ושם"

אנדרטת הקרון היא אנדרטה לזכר השואה הניצבת באתר הזיכרון יד ושם בהר הזיכרון שבירושלים.

אנדרטת הקרון
מידע כללי
סוג אנדרטה עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת יד ושם עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה ?–1995
תאריך פתיחה רשמי 1995 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל משה ספדיה
קואורדינטות 31°46′23″N 35°10′24″E / 31.773138888889°N 35.173333333333°E / 31.773138888889; 35.173333333333
(למפת ירושלים רגילה)
 
אנדרטת הקרון
אנדרטת הקרון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אנדרטת הקרון ביד ושם - מבט ממעוף הציפור
אנדרטת הקרון ביד ושם - מבט מלמטה

הקמה עריכה

האנדרטה, שעוצבה על ידי האדריכל משה ספדיה, נבנתה בשנת 1995[1]. היא הוקמה לזכר היהודים שנשלחו למחנות ההשמדה. האנדרטה מורכבת מקרון רכבת וממסילת רכבת הניצבים על גשר שבור.

קרון הרכבת שימש במקורו להובלת בהמות ובמהלך תקופת מלחמת העולם השנייה שימש הקרון להובלת יהודים למחנות ההשמדה. הקרון נשמר מאז תום המלחמה והוענק ליד ושם על ידי חברת הרכבות הפולנית.

מיקום האנדרטה מאפשר צפייה בה גם ממרחק, ולנוסעים בכביש העולה לירושלים מכיוון עין כרם נדמה הקרון כאילו פורץ מתוך העצים שבפסגת ההר - דבר המעצים את המשמעות של האנדרטה.

רעיון דומה שימש כבסיס לאנדרטת קרון הרכבת בלווצובשטראסה שבברלין, לציון 63 משלוחים של יהודי ברלין, בעיקר לאושוויץ.[2]

טקסטים עריכה

מעל האנדרטה מופיע שירו של דן פגיס "כתוב בעיפרון בקרון החתום".

על הקיר ליד האנדרטה חרוט ציטוט מעדותו של אברהם קשפיצקי שגורש לטרבלינקה, הצליח לברוח מהמחנה אך נהרג כלוחם במחתרת אי"ל במהלך מרד גטו ורשה.

על קשפיצקי עריכה

קשפיצקי נולד ב-1915, גורש מגטו ורשה לטרבלינקה באוגוסט 1942, בסלקציה נבחר לעבודה במחנה ולאחר 18 ימים הצליח לברוח כשהוא מתחבא בקרון בגדים. קשפיצקי חזר לוורשה ומסר בגטו את עדותו על השילוח וטרבלינקה. רחל אוירבך, מן המתעדים בארכיון עונג שבת, תיעדה במשך כשלושה חודשים את עדותו שפירטה את התנאים בקרונות, ההפרדה בין בני משפחה עם ההגעה למחנה, תהליך הרצח ותנאי חייהם של האסירים.

בגטו ורשה הצטרף קשפיצקי למחתרת הארגון היהודי הלוחם (אי"ל), ובמרד גטו ורשה לחם כחבר בקבוצת הנוער הציוני בראשותו של יעקב פרשקר. ב-22 באפריל 1943, ביום הרביעי למרד גטו ורשה, נהרג.

עדותו הוטמנה באדמת הגטו עם חומרי תיעוד נוספים בחלק השני של ארכיון עונג שבת, בפברואר 1943. חומרי התיעוד נמצאו בשנת 1950.[3]

קישורים חיצוניים עריכה

לקריאה נוספת עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ https://michaelarch.files.wordpress.com/2012/07/img_8233.jpg שנת בנייה
  2. ^ אלדד בק, ברלין: רחובות של זיכרון, באתר ynet, 9 במאי 2005.
  3. ^ יד ושם, אנדרטת הקרון - יד למגורשים, באתר יד ושם, ‏פברואר 2024