הזכות למשפט מהיר
במשפט פלילי, הזכות למשפט מהיר, או הזכות למשפט ללא שיהוי מיותר, היא אחת מזכויות האדם הקובעת כי התובע במשפט פלילי אינו רשאי לעכב את משפטו של נאשם באופן שרירותי וללא הגבלת זמן. מטרתה של מגבלה זו היא למנוע מצב שבו אדם חף מפשע מוחזק זמן רב במעצר. ההגנה מעיכובי הליכים של חשוד שטרם הואשם מוגנת באמצעות עקרונות שיהוי נפרדים, כגון התיישנות פלילית[1].
הכרה בזכות למשפט מהיר עריכה
הזכות למשפט מהיר מעוגנת באמנות בין-לאומיות ובהסכמים משפטיים רבים. משמעותה של זכות זו היא שהתביעה חייבת להגיש כתב אישום ולסיים את ההליך המשפטי בתוך פרק זמן סביר, התואם את מורכבותו וחומרתו של האירוע הפלילי. זכות זו מעוגנת באמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, שישראל היא חלק ממנה. סעיף 14 באמנה קובע כי זכותו של כל נאשם להישפט ללא שיהוי מיותר[2].
כמו כן היא מוזכרת בסעיף 6 של האמנה האירופית לזכויות אדם, שישראל אינה צד בה.
הזכות למשפט מהיר מעוגנת בחוקה של 115 מדינות, בהן איטליה, ארצות הברית, גרמניה, דרום אפריקה, הודו, הפיליפינים, יפן, פולין וקנדה[3].
הזכות למשפט מהיר היא גם אחד מחוקי היסוד של הרשות הפלסטינית.
סקירה משפטית של ד"ר ליאור בן דוד מהאוניברסיטה העברית מצאה כי במדינות רבות נקבעו הוראות כלליות המחייבות ביצוע חקירת משטרה וסיום הליך משפטי בתוך זמן סביר, ללא עיכובים מיותרים, אך לא נקבעה הסדרה בחקיקה אודות מגבלות הזמן להליכים אלה. מדינות אלה כוללות את בלגיה, הולנד, הממלכה המאוחדת, ישראל, נורווגיה, פינלנד, קנדה, שוודיה ושווייץ.
בחלק מהמדינות שנסקרו מוסדרות בחקיקה מגבלות זמן קונקרטיות על משכם של ההליכים המשפטיים, או לפחות חלקם. מדינות אלה כוללות את אוסטריה, בלגיה (באופן חלקי), דנמרק, צרפת וספרד[4].
בארצות הברית קיימת הקפדה יתרה על הזכות למשפט מהיר, שעוגנה בסעיף המשפט המהיר בתיקון השישי לחוקת ארצות הברית[5]. בהאשמות פדרליות, חל חוק המשפט המהיר משנת 1974, הקובע כי המשפט חייב להתחיל בתוך 70 יום מיום הגשת המידע או כתב האישום, או מהמועד בו הנאשם הופיע בפני קצין בית המשפט בו תלוי ועומד האישום, לפי המאוחר. במקרים רבים נאשמים זוכו ושוחררו באופן מיידי לאחר שהתביעה לא עמדה בתקנות שנקבעו למשפט מהיר.
למרות ההכרה בזכות החוקתית, בפועל מערכות משפט מתאפיינות בעיכובים מופרזים במשכם של הליכים משפטיים, כולל הליכים פליליים, למרות שגם מבחינה מערכתית־פרגמטית מצד ניצול המשאבים המשפטיים, היה מוטב להימנע מהם[6]. לשכת עורכי הדין האמריקאית הציגה עקרונות לקיום האינטרס הציבורי, המערכתי והאישי שבמימוש הזכות למשפט מהיר, שכללו גם הצעה להבדלה בין מקרים פליליים בדרגות חומרה ומורכבות שונות[7].
הזכות למשפט מהיר בישראל עריכה
החקיקה בישראל אינה קובעת הגבלות על משך החקירה המשטרתית או על פרק הזמן שבו נדרשות רשויות התביעה לגבש החלטה בדבר העמדה לדין פלילי או סגירה של תיק חקירה. עם זאת, מספר הגבלות הוסדרו בהנחיות פנימיות של משטרת ישראל ובהנחיות של היועץ המשפטי לממשלה. לאורך השנים הועלו בכנסת כמה הצעות חוק שביקשו להסדיר את הסוגיה בחקיקה בדרכים שונות, אך הצעות אלה לא התגבשו לכלל שינויי חקיקה[4].
הזכות להליך הוגן במשפט הישראלי, כפי שהוצגה בוועדת חוק ומשפט, כוללת את הזכות להכרעה מנומקת תוך זמן סביר. לכל אדם הזכות שהכרעה שיפוטית בעניינו תינתן תוך פרק זמן סביר ושהכרעה זו תהיה מנומקת. גם הפסיקה במשפט הישראלי מכירה בזכות למשפט תוך פרק זמן סביר וחשיבותה במשפט הפלילי[8]. במסמך שהוצג בוועדה נכתב: ”כחלק מזכותו של האדם להליך הוגן נראה שגם קיימת זכות למשפט תוך פרק זמן סביר. הזכות הינה זכות יסוד במשפט הפלילי. ישנם מספר טעמים לזכות זו: ראשית, קיום משפט מעמיד את הנאשם במתח נפשי רב ועל כן יש לסיימו במהירות האפשרית. כמו כן הוא משבש את אורח חייו של הנאשם ופוגע בשמו הטוב. היבט נוסף לחשיבותה הוא ההיבט הראייתי. ככל שחולף הזמן, הדבר יכול לפגוע בהגנה של הנאשם במשפטו. כמובן, שכאשר הנאשם נמצא במעצר עד תום ההליכים זכות זו מקבלת משנה חשיבות.”[9]
בפועל, מזה שנים רבות נתונה מערכת המשפט הפלילי בישראל בעומס רב, והמשפטים נמשכים חודשים רבים ואף שנים, במקרי ערעורים. במצב זה, אף נאשם לא זוכה למשפט בתוך פרק זמן סביר. אחד הפתרונות לבעיה זו הוא הסדר טיעון, המקצר את התהליכים המשפטיים. אולם נפוצותם של הסדרי הטיעון מעלה חשש מפני הרשעת חפים מפשע שעלולים במקרים רבים להודות בעבירה שלא באמת ביצעו, רק על מנת לקצר את ההליך המשפטי[10]. התארכותן של חקירות פליליות נחשבת בעיני רבים כעינוי דין וכפגיעה בכבוד האדם. קיימת זכות חוקתית, המוכרת גם באמנות בין-לאומיות, מפני עינוי דין. לאדם יש זכות שההליך הפלילי בעניינו יסתיים תוך פרק זמן מתקבל על הדעת[11].
בשנת 2020 ניתן פסק דין הדוחה תביעה שהוגשה בשנת 2015. בירור בנושא זה אצל נציבות תלונות הציבור על שופטים העלה כי בית המשפט נענה, הלכה למעשה, לכל בקשות הדחייה שהגישו בעלי הדין, וכתוצאה מכך נוצר מצב בלתי ראוי שבו נשללה מהמתלונן הזכות למשפט הוגן, שהיא זכות יסוד, הכוללת בחובה גם את הזכות לקיום ההליך המשפטי בתוך פרק זמן סביר[12].
הזכות למשפט ללא שיהוי מופרת גם בבתי המשפט הצבאיים. תחיקת הביטחון מתירה החזקה של חשוד במעצר למשך פרק זמן של תשעים יום, ובמקרים מסוימים עד 180 יום. לאחר הגשת כתב אישום, רוב החשודים מוחזקים במעצר עד תום ההליכים. על פי ההוראות בנושא זה יש לסיים את המשפט בתוך שנתיים מהגשת כתב האישום, לעומת תשעה חודשים בבתי המשפט בישראל. בשנים 2001 עד 2006 הוחזקו מעל ל-1,000 עצירים פלסטיניים במעצר עד תום ההליכים למשך תקופה של יותר משנה[13].
הערות שוליים עריכה
- ^ When the Right to a Speedy Trial Applies, LII / Legal Information Institute (באנגלית)
- ^ האמנה הבין-לאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, באתר משרד הנציב העליון של האו"ם לזכויות האדם, 16 בדצמבר 1966 (באנגלית).
- ^ חוק יסוד: זכויות במשפט, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה, דצמבר 2021.
- ^ 1 2 ליאור בן דוד, הגבלות על משך זמן החקירה וקבלת החלטה בדבר העמדה לדין פלילי: סקירה משווה, באתר הכנסת, 20 במרץ 2016.
- ^ The Right to a Speedy Trial in a Criminal Case, Justia, 2019-05-27 (באנגלית)
- ^ Constitutional Right to a Speedy and Fair Criminal Trial | Office of Justice Programs, www.ojp.gov
- ^ Speedy Trial, www.americanbar.org (באנגלית)
- ^ אמנון רייכמן, זכויות במשפט / הזכות להליך הוגן: תקציר לישיבת ועדה החוקה, חוק ומשפט, באתר הכנסת, 13 במרץ 2005.
- ^ אמנון רייכמן, מסמך קצר בנושא הזכות להליך הוגן, באתר הכנסת, 9 במרץ 2005.
- ^ הסדרי טיעון בדין הישראל – צדק מהיר או פגיעה בצדק?, 2021.
- ^ עינוי הדין, באתר האגודה לזכויות האזרח בישראל, 1 במרץ 2001.
- ^ אורי שהם, תמצית החלטה על התמשכות הליכים ודחיית מועדי דיוני הוכחות, באתר נציבות תלונות הציבור על שופטים, 8 בנובמבר 2021.
- ^ משפטים בחצר האחורית, באתר יש דין, דצמבר 2007.