המכון הישראלי לדמוקרטיה

לוגו המכון

המכון הישראלי לדמוקרטיה נוסד בשנת 1991 על ידי ד"ר אריק כרמון ואיש העסקים ברנרד מרכוס, כגוף מחקר העוסק בתכנון מדיניות ורפורמות במערכת השלטונית של ישראל. במכון פועלים חוקרים בתחומי המשפט, הכלכלה, הדת והמדינה, התקשורת, הדמוקרטיה, הטרור ועוד, המציעים למקבלי ההחלטות הצעות יישומיות לשיפור הדמוקרטיה הישראלית. המיזמים השונים של המכון כוללים תכניות מחקר ארוכות טווח ופרויקטים בתחומים ספציפיים, ובמסגרתם מספק המכון מידע לקהלי היעד השונים: מחוקקים, מקבלי החלטות, עובדי מדינה והציבור הרחב.

מטרתו העיקרית של המכון, לפי פרסומיו, היא:"חיזוק מוסדות הדמוקרטיה המתהווה בישראל וגיבוש ערכיה".

בשנת 2009 הוענק למכון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, אך מבקר המדינה מתח ביקורת על ניגודי עניינים חמורים שהיו בהענקת הפרס‏[1].

פעילויות המכון הישראלי לדמוקרטיה

ליבת פעילות המכון מתבססת על מיזמים קבועים הפועלים בטווח ארוך בניהולם של העמיתים הבכירים במכון: התהליך החוקתי; דת ומדינה; שחיתות שלטונית בישראל; רפורמות פוליטיות; רפורמות כלכליות; אי שוויון; פוליטיקה ואנטי-פוליטיקה; ביטחון לאומי ודמוקרטיה ועוד.

פורום קיסריה להתווית מדיניות כלכלית לאומית

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – פורום קיסריה להתווית מדיניות כלכלית לאומית

משנת 1993 עורך המכון כינוס כלכלי שנתי ערב הדיונים על תקציב המדינה. במהלך שנות קיומו הפך האירוע לכנס הכלכלי החשוב ביותר במדינה, ונדונות בו הסוגיות העיקריות שעל סדר יומו של המשק הישראלי. יושב ראש הכינוס הוא שר האוצר המכהן, ומשתתפים בו ראשי ממשלה (בהווה ובעבר), שרים, חברי הכנסת, ראשי המשק והכלכלה, אנשי ציבור ואנשי אקדמיה.

מדד הדמוקרטיה הישראלית

מדי שנה מפורסם מדד הדמוקרטיה הישראלית[2], באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת כנס הנשיא לדמוקרטיה, ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה בישראל. הפרויקט נועד להעמיק את הידיעה בעניין הדמוקרטיה הישראלית ומצבה, וליצור מאגר מידע רחב ומקיף. במסגרת זו מדי שנה נערך סקר דעת קהל רחב (1,200 נשאלים) על אודות הערכים והיעדים הדמוקרטיים בישראל. אותן סוגיות נבדקות גם במסגרת השוואה בינלאומית בין ישראל לבין 35 דמוקרטיות.

בצד ההערכה השנתית, מדי שנה ישנה התמקדות בנושא מסוים הקשור לדמוקרטיה הישראלית. בין הנושאים שנבחנו במסגרת זו: עמדות הנוער בישראל (2004), התקשורת בדמוקרטיה הישראלית (2005), עשור לרצח רבין (2005), מערך המפלגות (2006), לכידות בחברה שסועה (2007), החברה האזרחית בישראל (2008), ועשרים שנה לעלייה מברית המועצות (2009).

שיח הזכויות

בראשית שנות התשעים נחקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק. על פי בקשת שר המשפטים של הממשלה ה-26, פרופסור דוד ליבאי, המכון הישראלי לדמוקרטיה נטל על עצמו חלק ממשימת הבחינה המחודשת של החקיקה הקיימת כך שתתאים לרוח חוקי היסוד. כמו כן, המכון מבקש לעקוב אחר התפתחויות בחקיקה וביישום חוקים כדי להבטיח ששיטת המשפט בישראל תהיה דמוקרטיה מהותית באופייה, זאת תוך דיון במושגי יסוד מתחום המשפט כגון כבוד האדם, איזון, מידתיות, שוויון, ניגוד עניינים, אקטיביזם ואיפוק שיפוטי.

שאיפת המכון היא להעשיר את השיח הציבורי ולהשפיע על החקיקה, ההתדיינות המשפטית, הפסיקה ומדיניות הממשלה.

דת ומדינה

שאלת דת והמדינה היא מן השאלות הנוקבות ביותר בחייה התרבותיים והפוליטיים של החברה הישראלית – היא מייסדת מפלגות ומפילה ממשלות, היא ממלאת מקום מרכזי בכל דיון ציבורי בנוגע לחוקה, למשפט ולזכויות האזרח, והיא עומדת במוקד סוגיית הזהות והתרבות הלאומית. המכון הישראלי לדמוקרטיה מבקש לבחון את שאלת היחסים בין הדת למדינה, לעסוק במתחים החברתיים והרעיוניים אשר עולים מאפיונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ולהציע הבחנות חדשות ופתרונות.

המכון הישראלי לדמוקרטיה שוקד על גיבוש רעיונות והסדרים בנושאי הקשר בין דת ומדינה מתוך תפיסה שמחויבת להגדרתה של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית", ומתוך רצון להרגיע את המתחים החברתיים הפנימיים.

תיקון שיטת השלטון בישראל

הפורום לתיקון שיטת השלטון בישראל הוקם על ידי ד"ר אריק כרמון מתוך "תחושה של צורך בהנעת תהליכים אשר יחוללו מפנה משמעותי ביכולות ואופני התפקוד של בית הנבחרים בכלל והאוחזים בהגאי השלטון בפרט", כדבריו. בראש הפורום עומד נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ומשתתפים בו יושב ראש הכנסת, אקדמאים, שופטים בדימוס, ראשי ציבור ואנשי עסקים.

חברי הפורום יבחנו את ההשפעות הצפויות מרפורמות בשיטת הבחירות, הממשל והמפלגות שהוצעו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, וינסו לגבש הצעות מעשיות לחקיקה וקביעת מדיניות לשינויים בשיטת הבחירות.

רפורמות כלכליות

המכון מבקש לבחון את המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל ואת הפעילות הכלכלית שנגזרת מהן. במסגרת זו, המכון מציב במרכז השיח הציבורי סוגיות כגון מבנה הפיקוח על שוק ההון, תהליך קביעת תקציב המדינה, והמניעים לרפורמות הכלכליות שהוצעו מאז שנת 1985. בנוסף מעלה המכון הצעות לרפורמות בתחומים אלו, שפעמים רבות יש להן השפעה על מקבלי ההחלטות, כגון הרפורמה בוועדת הכספים אשר אומצה בעקבות המלצות המכון.‏[3]

טרור ודמוקרטיה

בשנים האחרונות עורך המכון מחקר העוסק בהתמודדותן של מדינות דמוקרטיות עם תופעת הטרור. במסגרת מחקריו בנושא מבקש המכון להציע דרכי יישום חדשות שמחד ייתנו ביטוי לצורך בלחימה בלתי מתפשרת בטרור ומאידך יצמצמו למינימום ההכרחי את הפגיעה בזכויות האדם הנגרמת כתוצאה מלחימה זו. נוסף על כך הוקם פורום קבוע של מומחים מתחומי המשפט, הביטחון והחברה כדי לשמש מסגרת לדיון בנושאים העולים במהלך המחקר.

חוקה בהסכמה

בשנת 2001 הקים המכון את המועצה הציבורית של חוקה בהסכמה בראשות נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר, במטרה לגבש חוקה לישראל. המועצה הציבורית מנתה כמאה חברים, ובהם שרים וחברי כנסת, חילונים, חרדים, דתיים לאומיים, ערבים, אנשי ימין ואנשי שמאל, נציגים של האקדמיה ושל עולם המשפט, אנשי דת ואישי ציבור. במשך חמש שנים ביררו חברי המועצה הציבורית את מגוון העמדות הנוגעות לנושאים החוקתיים אגב ניסיון לגבש את ההסכמות ואת הפשרות הנדרשות בדרך לחוקה בהסכמה. דיוני המועצה הציבורית היוו הבסיס וההשראה להצעת חוקה בהסכמה של המכון הישראלי לדמוקרטיה.

מרכז גוטמן לסקרים

מרכז גוטמן לסקרים מהווה את המאגר הגדול ביותר של סקרים ומחקרים בנוגע לדעת הקהל, ובודק מדדים חברתיים שונים בחברה הישראלית. את המרכז הקים פרופ' אליהו (לואיס) גוטמן בשנת 1949, ושמו היה המכון למחקר חברתי שימושי. מאז שנת 1998 הוא חלק מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. יעדו של מרכז גוטמן הוא העשרת הדיון הציבורי בסוגיות המדיניות הציבורית על ידי חשיפת מידע השאוב מבסיסי הנתונים של המרכז ומסקרי דעת הקהל שנערכים באופן שוטף.

פרלמנט – כתב עת מקוון

"פרלמנט" הוא כתב עת מקוון העוסק בנושאי ממשל, משפט וחברה מנקודת מבט מקומית ובינלאומית. הגיליון הראשון ראה אור בדפוס בשנת 1993, ועד שנת 2007 עסקו הכתבות בו בנושאים כגון בחירות בישראל ובעולם, החברה הישראלית, חוקה וחוקי יסוד, דת ומדינה, ביטחון וצבא, השתתפות פוליטית, מפלגות, האיחוד האירופי ועוד נושאים רבים אחרים. בשנת 2007 שונתה מתכונתו של כתב העת, ומאז כל גיליון מוקדש לנושא מרכזי אחד. כמו כן, הפך כתב העת למקוון, ואינו יוצא עוד בגרסה מודפסת.

התוכנית החינוכית

התוכנית החינוכית של המכון הוקמה במטרה לסייע בהענקת החינוך המיטבי לדמוקרטיה ולאזרחות לתלמידים בישראל. התוכנית עוסקת בדילמות הנוגעות לזהותה של המדינה, להתנהלותה ולערכיה, במטרה לעודד חיברות דמוקרטית ולהבטיח צמיחה של אזרחים מעורבים, אחראים ופעילים. התוכנית פעלה בין השנים 2001-2009. בשנים אלו התוכנית פעלה במעל 200 בתי ספר ברחבי הארץ, וקנתה לעצמה מוניטין בקרב מקבלי ההחלטות במשרד החינוך ובבתי הספר שהשתתפו בה.

דיון בשולחן העגול ע"ש ג'ורג' שולץ, המכון הישראלי לדמוקרטיה

הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה

מחלקת ההוצאה לאור של המכון הישראלי לדמוקרטיה מפיקה ספרים ומחקרי מדיניות, פרי עטם של עמיתי המכון ועוזרי המחקר שלהם, וכן דברי ימי עיון וכינוסים שהמכון יוזם (למשל, חוברות פורום קיסריה). תכליתה של סדרת הפרסומים לקדם ולהעשיר את הדיון הציבורי בסוגיות העומדות בראש סדר היום של הדמוקרטיה הישראלית. המכון רואה בשיתוף הציבור הרחב בממצאי המחקרים ובהמלצות נדבך חשוב בתהליך חיזוקה של הדמוקרטיה בישראל.

רבים מהמחקרים זמינים לציבור באתר האינטרנט של המכון.

ביקורת על המכון הישראלי לדמוקרטיה

עם הצעת המכון כמועמד לפרס ישראל, הגישו מספר עמותות עתירה לבג"ץ נגד הענקת הפרס, בטענה לניגוד עניינים של חלק מחברי ועדת הפרס. המשפט נערך תוך טענות על ניגוד עניינים בהרכב השופטים שבבג"ץ עצמו, בייחוד בעניין השופטת מרים נאור, ששמה הופיע באתר האינטרנט של המכון, כחברה במועצתו. השופטת החליטה לפרוש מהדיון, למרות שטענה ששמה שורבב לרשימה באתר בטעות. נטען גם שהדיון בבג"ץ נגוע, כיוון שהמכון תומך בחיזוק כוחו של בית המשפט הנסמך על חוקה אזרחית, בקו של נשיא בית המשפט לשעבר אהרן ברק ואקטיביזם שיפוטי. בג"ץ דחה את העתירה בנימוק שלא עולה חשש לניגוד עניינים בפעילותה של ועדת הפרס.[4] באותה תקופה נערכו גם תחקירים עיתונאיים על היבטים שונים של המכון, בעקבותיהם נמתחה ביקורת על גובה השכר של מנהל המכון, ד"ר אריק כרמון.

עם מבקרי המכון נמנים גם עיתונאים שחשפו קשרי הון ושלטון, והיבטים פוליטיים בהתנהלות ועדות המכון ובכיריו[5]. כך הושמעה ביקורת על הממשלה ובעלי ההשפעה במשק, בטענה שהם מושפעים באופן לא מבוקר מעמדות המכון‏[6].

ביקורת על המכון הועלתה גם על ידי התנועה המסורתית, אשר טענה שלא הוזמנו רבנים קונסרבטיבים או רפורמים לדיוני המכון בנושאי דת ומדינה[7].

תקציב המכון

המכון הישראלי לדמוקרטיה מתקיים מתרומות, שבשנת 2008 הגיע גובהן ל-28 מיליון ש"ח. התורם העיקרי הוא המיליארדר היהודי-אמריקני ברנרד מרכוס, חבר מועצת המנהלים של חברת צ'ויס-פוינט הסוחרת במודיעין אזרחי[5]. הוצאות הנהלה וכלליות היו 7.8 מיליון שקל שהם כ-28% מהמחזור[8]. עלות שכרו של נשיא המכון, אריה כרמון, בולטת בגובהה, והגיעה באותה שנה ל-1.5 מיליון ש"ח, שהם בממוצע 125,000 ש"ח לחודש‏[9].

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ יהלי מורן זליקוביץ', המבקר על פרס ישראל: אין נשים, יש ניגוד עניינים, באתר ynet‏, 11 במאי 2010
  2. ^ מדד הדמוקרטיה הישראלית, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
  3. ^ צבי זרחיה, רפורמה בוועדת הכספים: גפני יוזם שינוי בדרך אישור העדכונים בתקציב בוועדה, באתר TheMarker‏, 8 באוקטובר 2009
  4. ^ בג"ץ 3346/09 פורום משפטי למען ארץ ישראל נגד שר החינוך ואחרים, ניתן ב-26.4.09
  5. ^ 5.05.1איילת פישביין, הון שלטון וקשרי המכון, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC),‏ 14 בנובמבר 2006
  6. ^ מירב ארלוזורוב, הדמוקרטיה הישראלית רוקדת לצלילי המכון לדמוקרטיה, באתר TheMarker‏, 2 ביולי 2009
  7. ^ קובי נחשוני, הקונסרבטיבים נגד המכון הישראלי לדמוקרטיה, באתר ynet‏, 15 במרץ 2009
  8. ^ אורי בלאו, לאן באמת הולכים כספי התרומות, באתר הארץ, 2 בינואר 2010
  9. ^ אורי בלאו, כוכב השכר של העמותות - אריק כרמון, באתר חדשות מחלקה ראשונה (NFC)‏, 1 בינואר 2010