הנוער לשלטון

הנוער לשלטון
Wild in the Streets
בימוי	Barry Shear
הופק בידי	סמואל ז. ארקוף, ג'יימס ה. ניקולסון
תסריט	Robert Thom
עריכה	Fred R. Feitshans Jr.
שחקנים ראשיים	כריסטופר ג'ונס; מילי פרקינס; אלברט פריד; אד בגלי; האל הולברוק; ריצ'רד פריור; דיאן וארסי; שלי וינטרס; לארי בישופ
מוזיקה	לס באקסטר
צילום	ריצ'רד מור
מדינה	ארצות הברית
חברת הפקה	American International Pictures
חברה מפיצה	American International Pictures, נטפליקס
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	1968
משך הקרנה	91 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט מוזיקלי, סרט מדע בדיוני
	דף הסרט ב־IMDb

הנוער לשלטון הוא סרט דרמה קומי דיסטופי אמריקאי משנת 1968 בבימויו של בארי שיר ובכיכובם של כריסטופר ג'ונס, האל הולברוק ושלי וינטרס. הסרט מבוסס על הסיפור הקצר "היום שבו הכל קרה, מותק!" מאת רוברט תום. הסרט, שחלק מהמבקרים תיארו כ"מגוחך", היה מועמד לפרס האוסקר לעריכת הסרט הטוב ביותר והפך לקלאסיקת פולחן של תרבות הנגד של שנות ה-60.

עלילה עריכה

זמר הרוק הפופולרי והמהפכן השאפתן, מקס פרוסט (המגולם בידי כריסטופר ג'ונס) נולד בשם מקס ג'ייקוב פלאטו ג'וניור. מעשה האלימות הציבורי הראשון שלו היה פיצוץ המכונית החדשה של משפחתו. הלהקה של פרוסט, הטרופרס, חיה יחד איתו, עם הנשים שלהם ואחרים, באחוזה רחבת ידיים בבוורלי הילס. הלהקה כוללת את עורך הדין הגאון שלו בן ה-15 בילי קייג' (קווין קופלין) בגיטרה ראשית, השחקן והחברה לשעבר סאלי לרוי (דיאן וארסי) בקלידים, אברהם סלטין (לארי בישופ) בגיטרה בס וחצוצרה, ואת האנתרופולוג סטנלי X (ריצ'רד פריור) על תופים. הלהקה של מקס מבצעת שיר שמציינת כי 52% מהאוכלוסייה הם בני 25 ומטה, מה שהופך את הצעירים לרוב במדינה.

כשמקס מתבקש לשיר בעצרת פוליטית משודרת על ידי מועמד הסנאט הקנדי, ג'וני פרגוס (האל הולברוק), שרץ בפלטפורמה להורדת גיל ההצבעה מ-21 ל-18, הוא והטרופרס מופיעים - אבל מקס מהמם את כולם בכך שהוא קורא במקום זאת שגיל ההצבעה ירד ל-14, ואז מסיים את ההופעה עם שיר מאולתר בשם "ארבע עשרה או להילחם!", וקריאה להפגנה.

מעריציו של מקס - וצעירים רבים אחרים מתחילים לפעול, ותוך 24 שעות מתחילות מחאות בערים ברחבי ארצות הברית. יועציו של פרגוס רוצים שהוא יגנה את מקס, אבל במקום זאת הוא מסכים לתמוך בהפגנות, ולשנות את הקמפיין שלו - אם מקס וקבוצתו יתפשרו, לקבל את גיל 15 כגיל ההצבעה שבמקום זאת, ציות לחוק ופנה למפגינים ללכת הביתה בשלווה. מקס מסכים, והשניים מופיעים יחד בטלוויזיה - ובאופן אישי למחרת, תוך שימוש במנטרה הפחות פוגענית "חמש עשרה ומוכנות".

רוב המדינות הפדרליות מסכימות להוריד את גיל ההצבעה בתוך ימים, על רקע ההפגנות, ומקס פרוסט והטרופרס מסע למען ג'וני פרגוס עד לבחירות, בהן הוא מנצח בגדול. כשהוא תופס את מקומו בסנאט, פרגוס מאחל שפרוסט ואנשיו פשוט ייעלמו, אבל במקום זאת הם מתערבים בפוליטיקה בוושינגטון. כשחבר קונגרס ממחוז הולדתה של סאלי לרוי מת בפתאומיות, הלהקה נכנסת אליה בבחירות ביניים שלאחר מכן, וסאלי - הבכורה בקבוצה, והיחידה בגיל הרוב שהתמודדה לתפקיד - נבחרה לקונגרס על ידי גוש נוער החדש.

הצעת החוק הראשונה שמציגה סאלי היא תיקון חוקתי להורדת הגיל המינימלי לתפקיד פוליטי ל-14, ו"ארבע עשרה או להילחם!" נכנס לשלב חדש. מושב משותף של הקונגרס נקרא, והשוטרים - שאליהם הצטרף כעת בנו של פרגוס, ג'ימי (מייקל מרגוטה) - מפנים את ההצבעה על ידי חיזוק אספקת המים בוושינגטון הבירה. עם LSD, ומספקים אותו לכל הסנאטורים והנציגים בני נוער.

כאשר בני נוער משתלטים או מאיימים על מושכות השלטון, "המשמר הישן" (אלו מעל גיל 40) פונים למקס כדי לרוץ לנשיאות, ומחזיקים את שליטתו (שלהם) על הגאות המשתנה. מקס שוב מסכים, רץ כרפובליקני למגינת ליבו, אבל ברגע שהוא נכנס לתפקיד, הוא מפנה את הזרם לתומכיו המבוגרים. שלושים הופך לגיל פרישה חובה, בעוד ש"פנסיונרים" שמעל לגיל 35 ונשלחים ל"מחנות חינוך מחדש", בהם הם מקבלים מינון קבוע של LSD. פרגוס מנסה להניא ללא הצלחה את מקס על ידי יצירת קשר עם הוריו המנוכרים (ברט פריד ושלי וינטרס), ואז מנסה להתנקש בחייו. אם נכשל בכך, הוא נמלט מוושינגטון די. סי. עם משפחתו הנותרת.

כשהנוער שולט כעת בארצות הברית, פוליטית כמו כלכלית, פורצות מהפכות דומות בכל המדינות הגדולות בעולם. מקס מסיג את הצבא מרחבי העולם (והופך אותם במקום זאת ל"משטרת גיל") דה פקטו, שם מחשבים וילדי פלא לאחראים על התוצר הלאומי הגולמי, שולח עודפי תבואה בחינם למדינות העולם השלישי, מפרק את ה-FBI והשירות החשאי, והופך למנהיג של "החברה הכי נהנתנית שהעולם ידע".

עם זאת, בסופו של דבר, מקס ועמיתיו עשויים להתמודד בעתיד עם מלחמה בין-דורית ממקור בלתי צפוי: ילדים לפני גיל העשרה. כשנערה צעירה מגלה את גילו של מקס (שעכשיו הוא בן 24), היא מגחכת, "זה זקן!" מאוחר יותר, לאחר שמקס הורג סרטן נהרות שהיה חיית מחמד לכמה ילדים צעירים, ואז לועג לצעירותם ולחוסר הניסיון שלהם, אחד הילדים מחליט, "אנחנו הולכים להוציא מהעסק את כל מי שמעל גיל 10."

קבלה עריכה

באתר הביקורות Rotten Tomatoes מחזיק הסרט בדירוג אישור של 67%, על סמך 21 ביקורות מבקרים עם דירוג ממוצע של 5.8 מתוך 10.^[1]

רוג'ר איברט מהשיקגו סאן-טיימס השווה באופן לא חיובי את הנוער לשלטון לסרט "פריבילגיה" מ-1967, סרט נוסף שעסק בפוליטיקה שמניעה סגידה לאלילי פופ. למרות דירוג שני הכוכבים, הוא הודה שהראשון היה היעיל יותר מבין השניים מכיוון שיש לו הבנה גדולה יותר של קהל המתבגרים שלו. הוא הוסיף, "זה סרט מטופש, אבל הוא מתקשר במונחים הפשוטים והישירים ביותר".^[2]

יציאת הסרט עריכה

הנוער לשלטון יצא לאקרנים בבתי הקולנוע בשנת 1968.^[3] עלילתו הייתה הקרנת רדוקציה אד אבסורדום של סוגיות עכשוויות של אותה תקופה, שהגיעו לקיצוניות, ושיחקה בצורה נוקבת במהלך 1968 - שנת בחירות עם מחלוקות רבות (מלחמת וייטנאם, גיוס, זכויות האזרח, פיצוץ האוכלוסין, התפרעויות התנקשות, ודור הבייבי בום שמתבגר).^[4] הסיפור הקצר של המגזין המקורי, שכותרתו "היום שבו הכל קרה, מותק!" הורחב על ידי מחברו לאורך הספר, ופורסם כרומן בכריכה רכה על ידי Pyramid Books.

בשנת 1969, פרד ר. פייצ'נס הבן ואיב ניומן היו מועמדים שניהם לאוסקר לעריכת הסרט הטוב ביותר על עבודתם בסרט זה.

הנוער לשלטון שוחרר ב-VHS בסוף שנות ה-80, ובשנת 2005 הופיע ב-DVD, בדיסק Midnite Movies עם Gas-sss מ-1971.

בתרבות הפופולרית עריכה

The League of Extraordinary Gentlemen, Volume III: Century, עמוד 43, פאנלים 1–2: "אני מתכוון שהנשיא הנוכחי של ארצות הברית הוא מקס פוסטר. מקס פוסטר זמר הפופ. הוא מקים מחנות לכל מי שהוא חושב שהוא יותר מדי ישר. זה פאשיזם היפי". זוהי התייחסות ל"הנוער לשלטון", בו הזמר מקס פרוסט הופך לנשיא ושולח את כולם מעל גיל 35 ל"מחנות חינוך מחדש". מקס פוסטר הוא אנלוגיה של הנשיא האמריקני ריצ'רד ניקסון.