זן באמנות הקשת
זן באמנות הקשת (מגרמנית: Zen in der Kunst des Bogenschießens) הוא ספר שכתב אויגן הריגל, פרופסור גרמני לפילוסופיה, שפורסם ב-1948. הספר עוסק בנסיונותיו להבין את תורת הזן על ידי תרגול קיודו, אמנות הקשת היפנית, המשמשת כתרגול מדיטטיבי עבור מתרגלי זן, ממורה בשם אווַה קֶנזוֹ. מיוחסת לספר הצגתו הראשונה של הזן לקהל המערבי בסוף שנות ה-40 וה-50.
| מידע כללי | |
|---|---|
| מאת | אויגן הריגל |
| שפת המקור | גרמנית |
| סוגה | פילוסופיה |
| נושא | זן (בודהיזם) |
| הוצאה | |
| הוצאה |
Pantheon Books, Vintage Books  |
| מקום הוצאה | גרמניה |
| תאריך הוצאה | 1948 |
| הוצאה בעברית | |
| הוצאה | כנרת זמורה-ביתן דביר |
| תאריך | 1990 |
  | |
בשנים מאז שיצא מבקרים רבים הטילו ספק באמינות הספר, וטענו שלא ניתן להגדיר את גישתו של קנזו כ"זן", ושקנזו עצמו מעולם לא טען ללמד זן אלא גישה רוחנית נפרדת שפיתח בשם "דאישא-דוֹקיוֹ". בנוסף נטען שהריגל הציג באופן מגמתי או המציא לחלוטין רבים מהמפגשים אותם תיעד בספרו.[1] בנוסף טוענים אחרים שהרעיונות המוצגים בספר הושפעו או נועדו להצדיק את הפוליטיקה של המפלגה הנאצית אליה הריגל השתייך עד פירוקה, כשלוש שנים לפני פרסום הספר.
תהליך כתיבת הספר עריכה
הרריגל (1884–1955) היה פרופסור גרמני לפילוסופיה, עם עניין במיסטיקה. מ-1924 ועד 1929 לימד פילוסופיה ביפן, ולכאורה למד את קיודו אצל מאסטר בשם אווַה קֵנזוֹ. אווה לימד קיודו באופן שנחשב בעיני אחדים כדת מיסטית, הנקראת דאישא-דוֹקיוֹ. הייתה זו גישה לקיודו ששמה דגש רב על ההיבט הרוחני, בשונה מחלק ניכר משיטות התרגול הנפוצות באותה תקופה.[1] ב-1936 כתב הרריגל חיבור בן 20 עמודים על חוויותיו, ולאחר מכן ב-1948 הרחיב את החיבור לספר קצר. הספר תורגם לאנגלית ב-1953 וליפנית ב-1955.
תוכן הספר עריכה
הספר מציג תיאוריות על למידה מוטורית. הריגל מפגין פתיחות כלפי התיאוריה שחלק מהפעולות הפיזיות החצוניות של האדם נעשית באופן לא מודע, דעה שעד אז לא הייתה מקובלת במערב. לדוגמה, רעיון מרכזי בספר הוא כיצד במשך שנים של תרגול, פעילות גופנית הופכת ללא מאמץ פיזי או נפשי, כאילו הזיכרון הפיזי שלנו (המכונה לרוב "זיכרון שריר") מבצע תנועות מורכבות וקשות ללא שליטה מודעת מהגוף.
הריגל מתאר זאת בספרו כך:
"(. . . ) הקַשת מפסיק להיות מודע לעצמו כמי שעוסק בפגיעה במטרה המוצבת מולו. מצב זה של חוסר מודעות מתאפשר רק כאשר, בהיותו ריק לחלוטין ומשולל עצמי, הופך הקשת לאחד עם שלמות המיומנות הטכנית שלו, אף על פי שיש בו משהו בסדר שונה לגמרי שלא ניתן להגיע אליו בשום מחקר מתקדם של האמנות. (. . . )"
ביקורת עריכה
גם ארתור קסטלר וגם גרשם שלום האשימו בנפרד את ספרו של הריגל בהיותו מושפע או נועד להצדיק את הפוליטיקה של המפלגה הנאצית על דפי מגזין Encounter.[2][3] שלום גם מאשים את אלמנתו של הריגל בעריכת כתביו על מנת להסתיר את העובדה שהיה חבר פעיל במפלגה הנאצית ובארגון הנאצי "הליגה המיליטנטית לתרבות גרמנית", השקפות שהחזיק בהם עד יום מותו לפי התרשמותו של שלום מראיונות אותם ערך עם חבריו בגרמניה.
אחרים, כמו שוג'י יאמאדה בספרו "Shots in the Dark", טוענים שרבות מהשיחות בין הריגל לאווה קנזו שונו או הומצאו לחלוטין על ידי הריגל.[1] בנוסף טוען שוג'י שגישתו של קנזו היא גישה רוחנית עצמאית ונפרדת לחלוטין מהזן, ולכן שגם המידע המדויק שמובע בספר אינו שייך לשדה הזן.
קישורים חיצוניים עריכה
- זן באמנות הקשת, באתר OCLC (באנגלית)