יידוי אבנים

יידוי אבנים בבלעין, 2011

יידוי אבנים באמצעות קלע בבלעין, 2011

יידוי אבנים הוא דרך לביצוע טרור או להבעת מחאה אלימה, שבמסגרתה מביעי המחאה משליכים אבנים לעבר בני אדם וכלי רכב. יידוי אבנים נעשה על ידי אדם בודד או על ידי קבוצה של מפגינים. כאשר יידוי האבנים נעשה לעבר כלי רכב הנוסעים בכביש סכנתו גוברת, משום שפגיעת האבן במכונית הנוסעת במהירות גבוהה עלולה לגרום נזק למכונית ולפצוע (ולעתים אף להרוג) את נוסעיה.

יידוי אבנים נעשה בדרך כלל ללא אמצעי עזר, אך לעתים משמש קלע ליידוי אבנים במהירות גבוהה (גם אמצעי זה מגביר את הסכנה שביידוי אבנים).

להגנת שוטרים הנדרשים להתמודד עם מיידי אבנים משמשים מגינים. להגנת כלי רכב משמשים אמצעי מיגון, כגון חלונות מזכוכית משוריינת.

בישראל

יידוי אבנים על ידי פלסטינים

רכב ישראלי מגוש עציון לאחר שנרגם בידי תושבי בית אומר. שמשות הרכב היו ממוגנות

בישראל נפוץ יידוי אבנים על ידי פלסטינים בכבישי יהודה והשומרון. יידוי אבנים היה אחר המאפיינים הבולטים של שנותיה הראשונות של האינתיפאדה הראשונה שאף כונתה "אינתיפאדת האבנים". יידוי האבנים נמשך גם בעשורים לאחר מכן, אך נלוו אליו אמצעי טרור נוספים. על פי נתוני צה"ל מאז 2004 דווחו בכל שנה בממוצע 4,066 מקרים של יידוי אבנים.‏^[1] בעשור הראשון של המאה ה-21 התפשטו יידויי האבנים גם בקרב ערביי ישראל בגליל ובנגב.‏^[2] ב-2011 דווח על תופעה חדשה של זריקת אבנים על ידי פלסטינים מרכב חולף, דבר שהגביר את סכנת הפגיעה ועצמתה.‏^[3] לעתים הנפגעים מיידוי אבנים משיבים בירי.‏^[4]

התמודדות

לפי הוראות הפתיחה באש בצה"ל, ירי לעבר מיידי אבנים מותר רק כאשר יידוי האבנים מסכן חיילים או אזרחים באופן ממשי ומיידי. גם במקרים אלו דורשות ההוראות כי הירי ייעשה באופן מודרג בהתאם לנוהל מעצר חשוד. עם זאת, כאשר קיימת "סכנה ממשית ומוחשית" שאינה מאפשרת לבצע נוהל מעצר חשוד ניתן לפתוח באש חיה לעבר הרגליים.‏^[5] ההוראות מבהירות שזריקת אבנים על רכב נוסע מהוות סיכון ממשי‏^[6]. לאחר מותו של החייל בני מייסנר מבלוק שהושלך עליו מגבוה, חודדו ההוראות לפתיחה באש כדי להבדיל בין יידוי אבנים רגיל, לבין אדם המחזיק בידיו אבן גדולה אותה הוא מתכוון להפיל על בן אדם אחר - פעילות אשר בגלל סיכונה מצדיקה ירי מיידי על מנת להרוג את התוקף.

במהלך האינתיפאדה הראשונה פותחה בידי רפא"ל עבור צה"ל החצצית - מתקן שהורכב על-גבי קומנדקר ושימש ליידוי אבני חצץ לעבר מפגינים,כאמצעי לפיזור הפגנות שאיננו קטלני. תוך זמן קצר התברר חוסר האפקטיביות של השימוש בחצצית - טווח זריקת אבני החצץ לא עלה על 100 מטר, והפגיעה בהמון מתפרע לא הייתה משמעותית, ולכן הופסק השימוש בחצצית.

למרות שהעונש המירבי על יידוי אבנים על כלי רכב מגיע ל-20 שנות מאסר, בתי המשפט אינם נוהגים לפסוק יותר מ 1-2 שנות מאסר על מיידי אבנים ובמקרים רבים, בגלל נסיבות מקילות, העונשים אף קלים יותר ‏^[7]. אחד הקשיים בענישת זורקי האבנים שנתפסים היא העובדה שרבים מזורקי האבנים הם קטינים והשופטים משתדלים להמנע מגזירת מאסר בפועל על קטינים ‏^[8].

פיצוי

עד שנת 1990 נחשב נפגע מיידוי אבנים בעת שנסע ברכב כנפגע תאונת דרכים לצורך פיצוי על פי החוק לפיצוי נפגעי תאונות דרכים. עקרון זה נקבע על סמך השכיחות של מקרי יידוי אבנים שהפך את ההפגעות מיידוי אבנים לאחד הסיכונים הטבעיים, המתלווים לתנועה בכבישים.‏^[9] בשנת 1990 שונה חוק הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים באופן הקובע שנפגע מפעולת איבה לא יפוצה כנפגע תאונת דרכים,‏^[10] אלא יזכה לפיצוי אך ורק כנפגע פעולת איבה. בית המשפט קבע שכלל זה תקף בין אם אדם נפגע ישירות מהאבן ובין אם נפגע כתוצאה מאובדן שליטה של הנהג על הרכב בגלל יידוי האבנים.‏^[11]

אירועים בולטים של יידוי אבנים

• ב-1983 נהרגה נוסעת ברכב שנפגעה מאבנים שנזרקו על ידי פלסטינים שהשתייכו להתארגנות מקומית בסמוך לדאהרייה.‏^[12]
• מהומות הר הבית: מהומות שהתרחשו ב-8 באוקטובר 1990 בהר הבית וכללו יידוי אבנים של מפגינים מוסלמים לעבר מתפללים יהודים ברחבת הכותל המערבי מהם נפצעו מספר מתפללים.
• ביוני 2001 נהרג תינוק בן שנה מאבנים שיודו על ידי ערבים לעבר הרכב בו נסע סמוך לשילה.‏^[13]
• בספטמבר 2011 נהרגו אב ובנו מהתהפכות רכב שנגרמה כתוצאה מיידוי אבנים מרכב חולף בכביש גוש עציון-חברון.^[14]‏^[15]

אירועי אוקטובר 2000

• אירועי אוקטובר 2000: גל של מהומות והפגנות אלימות של ערביי ישראל שפרץ בתחילת אוקטובר 2000 בסמיכות לפרוץ אינתיפאדת אל-אקצא. כמעט בכל ההתפרעויות, הערביות והיהודיות היו יידויי אבנים. היידויים היו הן על אזרחים והן על שוטרים, הן על בני אדם והן על כלי רכב. במהלך המהומות נעשה שימוש בשתי טכניקות להגברת העוצמה של האבנים:
  • שימוש בקלע, במיוחד במהומות באזור ואדי ערה אולם גם במקומות אחרים. השימוש בקלע אחראי לחלק גדול מהפציעות הקשות של שוטרים במהלך האירועים.
  • זריקת אבנים מגשרים, נעשתה מספר פעמים וגרמה לפציעתם של נוסעים לא מעטים ולהרוג אחד בכביש 2 סמוך לג'סר א-זרקא.‏^[16]

יידוי אבנים על ידי חרדים

בישראל מרבים פלגים קיצונים ביהדות החרדית (בעיקר אנשי העדה החרדית), להפגין כנגד מה שמהווה לשיטתם חילול קדשי הדת, כמו חילול שבת וחילול קברים. במסגרת פעולות מחאה אלו יידו חלק ממפגינים אלו אבנים בהפגנות השונות, בעיקר על השוטרים, בין השאר במאבקי השבת בירושלים - בכיכר השבת וברחוב בר-אילן, ובמאבקי אתרא קדישא בפעילות ארכאולוגית ובעבודות בנייה וסלילה בטוענם לחילול כבוד המת והפרת האיסור לפינוי קברים.

אף על פי שזריקת אבנים מזוהה עם אנשי העדה החרדית הרי שעל פי פסק הלכה שפורסם על ידי בד"ץ העדה החרדית זריקת אבנים אסורה זאת בנוסף לעובדה שהחרדים טוענים כי מדובר על פי רוב בנוער שוליים שאינו מייצג.^[17][18] יתרה מזאת, טלטול אבנים בשבת אסור על פי ההלכה.

יידוי אבנים ביום הכיפורים

ביום הכיפורים מושבתת כמעט כל תנועת כלי הרכב בישראל. במהלך השנים התפתחה תופעה של יידוי אבנים על כלי רכב שנוסעים ביום זה, ובכלל זה אמבולנסים.‏^[19]

בעולם

המהומות בצרפת בשנת 2005, שפרצו בפרוורי פריז והתפשטו לרחבי צרפת וערים נוספות באירופה, כללו בין השאר יידוי אבנים על ידי המתפרעים.

המהומות ביוון בשנת 2008 כללו יידוי אבנים ושימוש בבקבוקי תבערה.

במהומות בממלכה המאוחדת בשנת 2011 הושלכו אבנים ונופצו חלונות ראווה של חנויות לצורך ביזה.

בספרות

ברומן "הכנסת כלה", המתרחש בשנת 1820, מתאר ש"י עגנון את מסעם של ר' יודיל חסיד ונטע העגלון:

וכך היו נוסעים דרומית מערבית בין יערות מעוטפים באילנות ומשובשים בגזלנים ופסחו על כפרי הגויים הוטניק וקוזמיר וכן על כפר גיה סמולנסק. יצאו גויים קטנים והתחילו מרגמים אותם באבנים. אמר לו נטע לרבי יודיל, רבי יודיל הכנס את ראשך לתוך העגלה שלא יסקלוך. אמר לו רבי יודיל, איני מתיירא מהם, שכבר התפללתי תפילת הדרך.‏^[20]

הערות שוליים