לוויין

Disambig RTL.svgהמונח "לווין" מפנה לכאן. לערך העוסק בשם המשפחה לוין הנכתב לעתים לווין, ראו: "לוין".
לוויין במוזיאון
הירח הוא הלוויין הטבעי היחיד שנמצא במסלול סביב כדור הארץ
איור של לוויין בחלל
התנועה של הלוויין

לוויין הוא גוף שמיימי המקיף גוף שמימי אחר, לרוב כוכב או כוכב לכת, המונח לוויין בעברית בא מהשורש ל-ו-ה, שכן הלוויין "מלווה" את כוכב הלכת.

קיימים שני סוגי לוויינים:

  1. לוויין טבעי - ירח נחשב כלוויין טבעי של כוכב הלכת אותו הוא מקיף.
  2. לוויין מלאכותי - כל גוף מעשי ידי אדם שנשלח למסלול סביב כוכב לכת.

עם תחילת שיגורם לחלל של לוויינים מלאכותיים על ידי האדם בסוף שנות ה-50 של המאה ה-20, הלכה ותפסה משמעות הלוויין המלאכותי את מקומה של המשמעות הכללית, וכיום במושג "לוויין" הכוונה היא בדרך כלל ללוויין מלאכותי, ואילו ללוויין טבעי יוחד השם "ירח".

הלוויין המלאכותי הראשון היה "ספוטניק 1" ששוגר על ידי ברית המועצות למסלול סביב כדור הארץ ב-4 באוקטובר 1957.

במהלך השנים שוגרו לוויינים גם אל כוכבי לכת אחרים. לוויינים אלה הקיפו את כוכבי הלכת, צילמו אותם ואספו מידע נוסף, ושידרו את המידע בחזרה אל החוקרים על כדור הארץ בעזרת משדרי רדיו.

רקע פיזיקלי

לוויינים מקיפים גופים בעלי מסות גדולות (כמו כוכבים) בהתאם לחוק הכבידה שאותו גילה וניסח אייזק ניוטון: כל שני גופים מפעילים אחד על השני כוח כבידתי המקיים את הביטוי הבא

F=G\frac{Mm}{R^2}

כאשר F הוא הכוח המופעל, G הוא קבוע הכבידה, M היא מסת הגוף הראשון, m היא מסת הגוף השני ו-R הוא המרחק ביניהם.

על לוויין המקיף גוף שמיימי מופעל כוח גדול אשר מצד אחד לא מאפשר לו להתרחק מגוף, ומצד שני קטן מכדי לגרום להתנגשות בין הגופים (ללא השפעת גורם נוסף כגון התנגדות אוויר). לוויין מלאכותי (להלן לוויין) הוא התקן המשוגר מפני כדור הארץ אל מסלול הקפה, בדרך-כלל סביב כדור הארץ. הצבתו של הלוויין בחלל נעשית בדרך-כלל באמצעות טיל בליסטי, שהלוויין נמצא בחרטומו ומופרד ממנו בהגיעו ליעדו. דרך נוספת היא הובלת הלוויין ליעדו באמצעות מעבורת חלל.

על מנת לשגר לוויין לחלל יש להתגבר על הכבידה של כדור הארץ.

שימושים בלוויינים מלאכותיים

סוגי מסלולי לוויינים

LEO

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – מסלול לווייני נמוך

לוויינים נמוכי מסלול (LEO - Low Earth Orbit) הם למעשה מרבית הלוויינים המקיפים את כדור הארץ, מגובה של 300 קילומטר ועד לגובה של אלף ק"מ. לוויינים נמוכי מסלול מקיפים את כדור הארץ כל 120-90 דקות. למעשה רוב השימושים האפשריים של לוויינים נעשים באמצעות לוויינים נמוכי מסלול, פרט לתפקיד אחד - לווייני תקשורת. תקשורת מול לווייני LEO דורשת שימוש באנטנות שמשנות את כיוונן באופן שוטף כך שהן תמיד יהיו מכוונות אל הלוויין. (חלופה אחרת היא קיום תקשורת רק בפרקי זמן מצומצמים, כאשר הלוויין נמצא בדיוק מול אנטנה קבועה).

MEO

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – מסלול לווייני בינוני

Medium Earth Orbit ולפעמים Intermediate Circular Orbit ‏(‏ICO) הוא התחום שבין ה-LEO ל-GEO, והוא בגובה 2000 ק"מ ועד 36,000 ק"מ מכדור הארץ. זמן ההקפה השל לוויינים בתחום זה הוא בין שעתיים ל-12 שעות. בתחום ה-MEO נמצאות מערכות הניווט הלווייניות כגון הGPS.

GEO

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – מסלול גאוסטציונרי

לוויינים במסלול גאוסטציונרי . סופר המדע הבדיוני ארתור צ'ארלס קלארק, ששירת כקצין בחיל האוויר הבריטי במלחמת העולם השנייה העלה רעיון להציב לוויינים בגובה כ-36 אלף ק"מ מעל קו המשווה. בנקודה זו, משך זמן ההקפה שלהם שווה למשך זמן ההקפה של כדור הארץ סביב צירו, ולכן הם ייראו למתבונן מכדור הארץ כעומדים בנקודה קבועה. תכונה זו מהווה יתרון כאשר נדרש לספק שירות קבוע ורציף: האנטנות הקרקעיות שמתקשרות עם לוויינים מכוונות באופן קבוע אל לווייני ה-GEO העומדים בנקודה קבועה. רוב לווייני התקשורת הם GEO, ונותנים שירות קבוע כתחנת ממסר לקליטה ושידור של מידע, כגון שיחות טלפון בינלאומיות או שידורי טלוויזיה. לדוגמה, שידורי yes הטלוויזיה בלוויין, מועברים בלוויין התקשורת עמוס 1 מתוצרת התעשייה האווירית, ששוגר ב-1996 באמצעות הטיל אריאן 4 הצרפתי.

HEO

High Earth Orbit הוא התחום שמעבר ל-GEO (כלומר יותר מ-36,000 ק"מ מכדור הארץ). מסלול זה מאפשר לנו כיסוי מלא באזור הקטבים בזכות אופיו האליפטי.

מסלול קוטבי

עמוד ראשיPostscript-viewer-shaded.png
ערך מורחב – מסלול קוטבי

במסלול זה הלוויין מקיף את גרם המשיים מעל או בקרוב לקטביו. באופן זה, סיבוב גרם השמיים סביב צירו מאפשר ללוויין לעבור מעל לאיזור אחר בכל הקפה. מסלול זה הוא שימושי מאוד כאשר ממפים כוכב.

לוויינים ישראליים

כיום נבנים לוויינים במדינות רבות, וכמעט עבור כל מדינה בעולם, אם כי רק למדינות מעטות, ובהן ישראל, יש יכולת לשגר בעצמה לוויינים לחלל (אמנם יכולת השיגור של ישראל מוגבלת ללוויינים קלי משקל ולמסלולים נמוכים בלבד). ישראל החלה את פעילותה בחלל בראשית שנות ה-80, ושיגרה מאז לחלל לוויינים אחדים. הלוויינים הצבאיים (מסדרת אופק) שוגרו מישראל, (למעט הלוויין הצבאי טקסאר-פולאריס ששוגר עבור ישראל מהודו), באמצעות משגר "שביט" שפותח ויוצר בישראל (על בסיס תכנון של משגר טילים צבאי ישראלי מדגם יריחו 2), והאזרחיים שוגרו מבסיסי שיגור זרים (ברוסיה, בקזחסטן ובגיאנה הצרפתית שבדרום אמריקה).

לוויינים ישראליים שיצאו משירות:

לוויינים ישראליים פעילים: (נכון לדצמבר 2011)

כעת עובדים בישראל על בנייתו של הלוויין עמוס 4 שישוגר ב-2012 ודנים בבניית שני לוויינים, (עמוס 6, שכבר נמצא בהליך תכנון ועומד לקראת מכרז לבנייתו במפעל בישראל או בחו"ל ועמוס 7) שיצטרפו בעתיד לסדרת לווייני התקשורת עמוס.

בתכנון נמצאים גם שני לווייני ריגול משופרים מסדרת אופק שלמעשה הם הגרסה הצבאית ללוויין הצילום אופסאט 3000 ויהיו כבדים יותר (כ400 ק"ג כל אחד) ובעלי כושר הפרדה בצילום גבוה יותר (הבחנה לפרטים בעצמים בגודל 50 ס"מ מגובה שיוטו בחלל כ600 ק"מ מהקרקע) מלווייני אופק הנוכחיים (שמבחינים בפרטים בעצמים בגודל 70 ס"מ ומעלה) בשל השימוש במצלמה חדישה בשם "יופיטר". לאחרונה אף נסגרה עיסקה עם איטליה שקנתה מישראל לוויין צילום צבאי דומה כחלק מהסכמי הרכש הצבאי ההדדי.

פרוייקט בניית לוויין הצילום האזרחי ארוס C הוקפא בינתיים והשלמת בניית לוויין המחקר המדעי המתקדם שכונה ונוס (פרויקט ישראלי-צרפתי) המצויד במצלמה מולטי-ספקטרלית נדחה וישוגר רק ב2014. פרופ' פנחם גורפיל מהפקולטה להנדסת אוירונאוטקה וחלל ומכון אשר לחקר החלל בטכניון מקדם מיזם לבניית 3 ננו לוויינים ניסויים, (משקל כל אחד כ6 ק"ג והם יבנו כתיבות בגודל 10X20X30 ס"מ), שישוגרו יחד בחו"ל בשנת 2015 ויבחנו את היכולת לטוס במבנה משותף ולתמרן בחלל עם מנועים זעירים בטווח זמן ארוך). בנוסף קיימת גם קבוצת חובבים ישראלית המכונה Space IL המתחרה בתחרות Google Lunar X PRIZE לבניית גשושית קטנה שתשוגר לירח ככל הנראה בשנת 2014.

לישראל פיתוחים נוספים בתחום הלוויינים והחלל משותפים בחלקם בתוכניות חלל בינלאומיות וכוללים גם רכיבים שונים כמו מערכות חדשניות וקלות משקל לאבזור לוויינים, פיתוחים בתחום המיקרו לוויינים ועוד. ישראל מציעה גם בצמצום דגמי לוויינים לשיווק ללקוחות נבחרים בחו"ל כמו לווייני אופסאט 2000 (לוויין צילום באיכות טובה בשחור-לבן), ואופסאט 3000 המוצג בתצורת לוויין צילום מתקדם וכבסיס לתכנון לוויין המכ"ם מדגם טכסאר ולוויין המחקר המדעי המתקדם ונוס. ישראל גם משווקת בחו"ל שירותי תקשורת דרך לווייני עמוס הישראליים ומספקת תמונות לוויין מלווייני ארוס גם ללקוחות בחו"ל (בכפוף לאישור הביטחוני).

למרות שישראל היא עדיין יצרנית קטנה של לוויינים, הטכנולוגיות המתקדמות המיושמות בלוויינים הישראליים ומחירם הזול (יחסית) וכן השימוש בחומרים מתקדמים שהינם זעירים וקלי משקל המוזילים גם את עלויות השיגור, כל אלו הפכו את הלוויינים הישראליים והטכנולוגיות המשמשות אותם למוערכות ברחבי העולם וישראל אף מציעה למכירה חלק מהלוויינים שפיתחה ומתמודדת בכבוד מול יצרניות לוויינים מאירופה, מרוסיה ומארצות הברית. אולם, בשל שיקולי ביטחון ודיפלומטיה, לא מעט עסקאות למכירת לוויינים ישראליים כשלו. המפורסמת שבהן היא העסקה למכירת לווייני צילום צבאי לצבא טורקיה שכשלה בשל תנאי ישראלי לפיו הטורקים לא יצלמו אתרים בישראל משיקולי ביטחון ובחירתם של הטורקים בלוויינים חלופיים מתוצרת צרפת ואיטליה. מאידך איטליה רכשה כאמור לוויין צילום צבאי מסוג אופסאט 3000, והודו רכשה לוויין מכ"ם צבאי מסוג "טכסאר-פולאריס".

ראו גם

קישורים חיצוניים