מקלנבורג (חבל ארץ)
מקלנבורג (בגרמנית: Mecklenburg) הוא אזור היסטורי בצפון גרמניה הכולל את החלק המערבי והגדול יותר של המדינה הפדרלית מקלנבורג-מערב פומרניה. הערים הגדולות באזור הן רוסטוק, שוורין, נויברנדנבורג, ויסמר וגיסטרו.
| |||
 | |||
| מדינה |
 גרמניה | ||
|---|---|---|---|
| על שם |
Mecklenburg Castle  | ||
| קואורדינטות | 53°50′14″N 11°28′16″E / 53.837222222222°N 11.471111111111°E | ||
  | |||
השם מקלנבורג נובע מטירה בשם Mikilenburg (סקסית עתיקה עבור "טירה גדולה", ומכאן תרגומה ללטינית חדשה ויוונית Megalopolis), הממוקמת בין הערים שוורין וויסמר. בשפות הסלאביות זה היה ידוע בשם Veligrad, שפירושו גם "טירה גדולה". זה היה מקום אבותיו של בית מקלנבורג; במשך זמן מה היה האזור מחולק למקלנבורג-שוורין ומקלנבורג-שטרליץ בקרב אותה שושלת.
מבחינה לשונית מקלנבורגרים שומרים ומשתמשים במאפיינים רבים של אוצר המילים או הפונולוגיה הגרמנית התחתית.
שם התואר לאזור הוא מקלנבורגית; התושבים נקראים מקלנבורגים או מקלנבורגרים.
גאוגרפיה עריכה
מקלנבורג ידועה באזור הכפרי השטוח ברובו. חלק גדול מהשטח הוא ביצה, עם בריכות, ביצות ושדות כמאפיינים משותפים, עם יערות קטנים משובצים. השטח משתנה ככל שנוסע צפונה לכיוון הים הבלטי.
מתחת לכבול של מקלנבורג נמצאים לפעמים מרבצים של זרמי לבה עתיקים. באופן מסורתי, לפחות באזורים הכפריים, האבן מזרימות אלו נחתכת ומשמשת לבניית בתים, לרוב בשימוש משותף עם מלט, לבנים ועץ, מה שיוצר מראה ייחודי לחלק החיצוני של בתים כפריים.
במקלנבורג יש חקלאות פרודוקטיבית, אבל האדמה מתאימה ביותר למרעה לבעלי חיים.
רשימת מרכזים עירוניים במקלנבורג עריכה
| העיר/ עירייה |
מחוז | אוכלוסייה נכון ל-31 בדצמבר 2012 |
תמונה |
|---|---|---|---|
| רוסטוק | עיר נטולת מחוזות | 206,011 (31-12-2015) | 
|
| שוורין | עיר נטולת מחוזות | 91,264 | 
|
| נויברנדנבורג | Mecklenburgische Seenplatte | 63,509 | 
|
| ויסמר | Nordwestmecklenburg | 42,433 | 
|
| גיסטרו | רוסטוק | 28,586 | 
|
| נוישטרליץ | Mecklenburgische Seenplatte | 20,322 | _Front.jpg)
|
| וארן | Mecklenburgische Seenplatte | 21,074 | 
|
| פרכים | לודוויגסלוסט-פרכים | 17,174 |  </img>
|
| לודוויגסלוסט | לודוויגסלוסט-פרכים | 11,998 | 
|
| באד דובראן | רוסטוק | 11,427 | 
|
| האגנוב | לודוויגסלוסט-פרחים | 11,324 | 
|
| גרפסמיהלן | Nordwestmecklenburg | 10,621 | 
|
| בויזנבורג/אלבה | לודוויגסלוסט-פרחים | 10,169 | 
|
| טטרוב | רוסטוק | 8,733 | 
|
| מלכין | Mecklenburgische Seenplatte | 7,657 | 
|
היסטוריה עריכה
היסטוריה מוקדמת עריכה
מקלנבורג הוא האתר של קברי דולמן פרהיסטוריים רבים. ייתכן שתושביה המאורגנים הקדומים ביותר היו ממוצא קלטי. לא יאוחר מ-100 לפני הספירה האזור היה מאוכלס על ידי עמים גרמאניים פרה-נוצרים.
הסמל המסורתי של מקלנבורג, ראשו של השור המחייך (גרמנית תחתית: בקר הבית, ליט.: 'ראש שוורים', כאשר osse הוא מילה נרדפת לפר ושור בגרמנית תחתית תיכונה), עם עור מחובר, וכתר מעל. ייתכן שמקורו בתקופה זו. זה מייצג את מה שהעמים המוקדמים היו לובשים, כלומר ראש של שור כקסדה, כשהעור תלוי על הגב כדי להגן על הצוואר מפני השמש, ובסך הכל כדרך להחדיר פחד באויב.
מהמאות ה-7 עד ה-12, מקלנבורג הייתה מיושבת על ידי סלאבים מערביים שהיגרו לשם מהאזור שהוא כיום מזרח פולין ומצפון-מערב אוקראינה. ביניהם היו האובוטריטים ושבטים אחרים שמקורות פרנקים כינו אותם כ"ונדים". המייסד במהלך המאה ה-11 של בית מקלנבורג של הדוכסים ואחר כך הדוכסים הגדולים, שנמשכה עד 1918, היה ניקלוט מהאובוטריטים.
בסוף המאה ה-12, היינריך הארי, דוכס הסקסונים, כבש מחדש את האזור, נשבע מאדוניו המקומיים, וניצר את אנשיו, כמבשר למסעות הצלב הצפוניים. מהמאות ה-12 עד ה-14, מספר רב של גרמנים ופלמים התיישבו באזור (Ostsiedlung), תוך יבוא של חוק גרמני וטכניקות חקלאיות משופרות. הוונדים ששרדו את כל המלחמות וההרס של מאות השנים שלפני כן, כולל פלישות ומשלחות לאזורים סקסוניה, דנמרק וליוטיזיק, כמו גם סכסוכים פנימיים, נטמעו במאות השנים שלאחר מכן. עם זאת, אלמנטים של שמות ומילים מסוימים המשמשים במקלנבורג מדברים על ההשפעה הסלאבית המתמשכת. דוגמה לכך תהיה העיר שוורין, שנקראה במקור זוארין בסלאבית. דוגמה נוספת היא העיירה ברזגארד, חלק ה'גארד' של שם העיירה הנובע מהמילה הסלאבית 'גראד', שמשמעותה עיר או עיר.
מאז המאה ה-12 נותר השטח יציב ובלתי תלוי יחסית בשכנותיו; אחת הטריטוריות הגרמניות הבודדות שעבורן זה הצליח. במהלך הרפורמציה, הדוכס בשוורין המיר את דתו לפרוטסטנטיות וכך הלכה בעקבותיו דוכסות מקלנבורג בשנת 1549.
היסטוריה, 1621 – 1933 עריכה
כמו שטחים גרמניים רבים, מקלנבורג חולקה לפעמים וחולקה מחדש בין ענפים שונים של השושלת השלטת. בשנת 1621 היא חולקה לשתי הדוכסויות מקלנבורג-שוורין ומקלנבורג-גיסטרו. עם הכחדת ענף גיסטרו בשנת 1701, אדמות גיסטרו חולקו מחדש, חלקן עברו לדוכס מקלנבורג-שוורין, וחלקן עברו לענף החדש של מקלנבורג-שטרליץ.
בשנת 1815, הועלו שתי הדוכסויות של מקלנבורג למעמד הגדולות, הדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שוורין והדוכסות הגדולה של מקלנבורג-שטרליץ, ולאחר מכן התקיימו בנפרד ככאלה בגרמניה תחת שלטון נאור אך אבסולוטי (חוקות ניתנו בערב מלחמת העולם הראשונה) עד המהפכה של 1918. החיים במקלנבורג היו יכולים להיות קשים למדי. מנהגים כמו הצורך לבקש רשות מהדוכס הגדול להתחתן, או לבקש אישור להגר, נשארו זמן רב בהיסטוריה של מקלנבורג (כלומר עד 1918), זמן רב לאחר שנוהגים כאלה ננטשו באזורים אחרים בגרמניה. אפילו במחצית המאוחרת של המאה ה-19 החזיק הדוכס הגדול באופן אישי מחצית מהאזור הכפרי. הדוכס האחרון התפטר ב-1918, כשממלכות נפלו ברחבי אירופה. השושלת שלטה במקלנבורג ללא הפרעה (למעט שנתיים) מאז שילובה באימפריה הרומית הקדושה ועד 1918. מ-1918 עד 1933, הדוכסויות היו מדינות חופשיות ברפובליקת ויימאר.
באופן מסורתי, מקלנבורג תמיד הייתה אחד מהאזורים הגרמנים העניים יותר. הסיבות לכך עשויות להיות מגוונות, אך גורם אחד בולט: מבחינה חקלאית האדמה דלה ואינה יכולה לייצר באותה רמה כמו חלקים אחרים של גרמניה. שתי המדינות של בית מקלנבורג עשו ניסיונות להיות מדינות עצמאיות לאחר 1918, אך בסופו של דבר נכשלו כאשר התבררה התלות שלהם בשאר הארצות הגרמניות.
היסטוריה מאז 1934 עריכה
לאחר שלוש מאות שנים של חלוקה, מקלנבורג אוחדה ב-1 בינואר 1934 על ידי ממשלת גרמניה. במהלך מלחמת העולם השנייה הוורמאכט הקצה את מקלנבורג ופומרניה למחוז הצבאי השני בפיקודו של גנרל חיל הרגלים ורנר קיניץ, עם המפקדה בשטטין. מקלנבורג הוקצתה לאזור עם מפקדה בשוורין, שהיה אחראי על יחידות צבאיות בשוורין, רוסטוק, פרכים ונוישטרליץ.
לאחר מלחמת העולם השנייה, הממשלה הסובייטית שכבשה את מזרח גרמניה מיזגה את מקלנבורג עם האזור הקטן יותר של פומרניה המערבית כדי ליצור את מדינת מקלנבורג-מערב פומרניה. מקלנבורג תרמה כשני שלישים מגודלה הגאוגרפי של המדינה החדשה ומרוב אוכלוסייתה. כמו כן, המדינה החדשה הפכה לבית זמני או קבוע עבור פליטים רבים שגורשו משטחי גרמניה לשעבר שנכבשו על ידי ברית המועצות ופולין לאחר המלחמה. הסובייטים שינו את השם מ"מקלנבורג-מערב פומרניה" ל"מקלנבורג" ב-1947.
בשנת 1952 סיימה ממשלת מזרח גרמניה את קיומה העצמאי של מקלנבורג, ויצרה שלושה מחוזות ("בצירקה") מתוך שטחה: רוסטוק, שוורין ונויברנדנבורג.
במהלך איחוד גרמניה בשנת 1990, מדינת מקלנבורג-מערב פומרניה קמה לתחייה, והיא כיום אחת מ-16 המדינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה.
סמל של דוכסות מקלנבורג עריכה
בית מקלנבורג נוסד על ידי ניקלוט, נסיך האובוטריטים, צ'יזיני וצ'ירציפאני על הים הבלטי, שמת ב-1160. צאצאיו הנוצריים הוכרו כנסיך האימפריה הרומית הקדושה 1170 ודוכס מקלנבורג ב-8 ביולי 1348. ב-27 בפברואר 1658 התחלק הבית הדוכסי לשני ענפים: מקלנבורג-שוורין ומקלנבורג-שטרליץ.
הדגל של שתי דוכסויות מקלנבורג מורכב באופן מסורתי מהצבעים כחול, צהוב ואדום. אולם הרצף השתנה יותר מפעם אחת ב-300 השנים האחרונות. בשנת 1813 השתמשו הדוכסויות בצהוב-אדום-כחול. ב-23 בדצמבר 1863 עבור שוורין וב-4 בינואר 1864 עבור שטרליץ הוזמנו דגלים בצבעי כחול-צהוב-אדום. [1] אולם מקלנבורג-שוורין השתמשה בלבן במקום צהוב עבור דגלים ימיים על פי חוק מ-24 במרץ 1855. [2]
Siebmachers Wappenbuch נותן לכן (?) כחול-לבן-אדום לשוורין וכחול-צהוב-אדום לשטרליץ. [3] לפי מקור זה, בית הדוכסות הגדולה של שוורין השתמש בדגל של 3.75 עד 5.625 מ' עם הזרועות האמצעיות על רבוע לבן (1.75 מ') באמצע.
הזרועות האמצעיות מציגות את המגן של מקלנבורג כפי שסודר במאה ה-17. מחוז שוורין באמצע וברובע מקלנבורג (ראש שור עם עור), רוסטוק (גריפין), נסיכות שוורין (גריפין מתגבר על מלבן ירוק), רצבורג (צלב עליו כתר), שטארגארד (זרוע עם טבעת מחזיקה ביד) וונדן (ראש שור). המגן נתמך על ידי שור וגריפין ועליו כתר מלכותי.
הדוכסים משטרליץ השתמשו לפי סיבמכרס בדגל הכחול-צהוב-אדום עם רק המגן (הסגלגל) של מקלנבורג ברצועה הצהובה.
סטרוהל בשנת 1897 ובולגריה, [4] מראים סידור נוסף: הדוכס הגדול ממקלנבורג-שוורין מניף דגל (4:5) עם זרועות הדמויות ממגן הנשק.
דגל שוורין לשעבר עם הרביע הלבן מיוחס כעת לדוכס הגדול של שטרליץ. שטרולה מזכיר דגל של בית הדוכס הגדול על פי חוק מ-23 בדצמבר 1863 עם הזרועות האמצעיות ברצועה הצהובה. והוא מזכיר דגל ימי מיוחד, זהה אבל עם פס אמצעי לבן. 'Berühmte Fahnen' מראה בנוסף תקן עבור הדוכסית הגדולה אלכסנדרה ממקלנבורג-שוורין, נסיכת הנובר (1882–1963), מראה את המגן שלה ושל מקלנבורג בצירוף מסדר הכתר הוונדי באליפסה לבנה. בים הרצועה הצהובה בדגלה הייתה כמובן לבנה. לנסיכים (דוכסים) של מקלנבורג-שוורין היה לפי מקור זה תקן משלהם, המציג את הגריפין של רוסטוק.
כלכלה עריכה
חקלאות עריכה
מקלנבורג, בעלת נוף שטוח, ידועה באדמות החקלאיות שלה - המייצרות קינואה, חיטה, שעורה ותירס - והגידולים שלה. יש לציין שהאזור ידוע בזכות הבקר וגזע הסוסים המקלנבורגר שלו. לאחרונה, עם התהפוכות והשיבושים הסביבתיים שנוצרו על ידי הגלובליזציה, חקלאים גרמנים היו מודאגים מהכנסתם של מינים שעלולים להיות פולשים כמו ה-Rhea הגדולה וצרעת אסיה. [5]
תיירות עריכה
מקלנבורג ראתה עלייה עצומה בתיירות מאז איחוד גרמניה ב-1990, במיוחד עם החופים ואתרי הנופש שלה בים הבלטי ("הריביירה הגרמנית", וורנמונדה, בולטנהאגן, Heiligendamm
, Kühlungsborn
, Rerik ואחרים), אגם מקלנבורג (Mecklenburgische Seenplatte) ומקלנבורג שווייץ (Mecklenburgische Schweiz) עם הטבע הבתולי שלהן, ערי ההנזה העתיקות רוסטוק, גריפסוואלד, סטרלסונד וויסמר (שתי האחרונות הן מורשת עולמית) הידועים היטב במבנים הגותיים לבנים מימי הביניים שלהם, ובתי המגורים המלכותיים לשעבר של שוורין, Güstrow, לודוויגסלוסט ו Neustrelitz.
קישורים חיצוניים עריכה
- מקלנבורג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ (Ströhl, Deutsche Wappenrolle, Stuttgart, 1897, p. 89)
- ^ (Ströhl, 86)
- ^ Siebmachers Wappenbuch (Nuremberg, 1878)
- ^ Berühmte Fahnen Deutscher Geschichte (Dresden, 1922)
- ^ "Asian Hornet Invading Europe, German Specimen Shows Species is Spreading North". International Business Times. 6 בפברואר 2020. ארכיון מ-25 במאי 2020. נבדק ב-2 ביוני 2020.
{{cite web}}: (עזרה)