מתיו הרברט
מתיו הרברט (נולד ב-1972), הידוע גם בשם הרברט, דוקטור רוקיט, Radio Boy, Mr. Vertigo, טרנספורמר ו-Wishmountain, הוא אמן מוזיקה אלקטרונית בריטי. לעיתים קרובות הוא משתמש בצלילים מפריטים יומיומיים (אנ') כדי להפיק מוזיקה אלקטרונית.[1]
 | |
| לידה |
1972 (בן 52 בערך) אנגליה, הממלכה המאוחדת  |
|---|---|
| שם במה |
Doctor Rockit |
| מוקד פעילות |
הממלכה המאוחדת |
| תקופת הפעילות |
מ-1995 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת אקסטר |
| סוגה |
מוזיקה אלקטרונית, מוזיקה קלאסית |
| שפה מועדפת |
אנגלית |
| כלי נגינה |
דוגם צלילים |
| חברת תקליטים |
!K7 Music |
| פרסים והוקרה |
Qwartz Electronic Music Awards |
|
www | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ראשית חייו עריכה
הרברט גדל בדרום אנגליה. אביו היה טכנאי ב-BBC. הוריו היו מתודיסטים ואסרו רובי צעצוע וטלוויזיה. אביה של אמו היה סרבן מצפוני במלחמת העולם השנייה. בילדותו למד הרברט לנגן בכינור ובפסנתר, והשתתף בהפגנות של גרינפיס.[2] בתחילת שנות ה-90 היה סטודנט לדרמה באוניברסיטת אקסטר. הרברט התחיל לדגום צלילים של אובייקטים כדרך ליצור פסקול מציאותי למחזותיו. הוא החל ליצור מופעים חיים שבהם נוצרו הצלילים מתוך חפצים יומיומיים ומהסביבה, ובסופו של דבר יישם את אותה טכניקה על רחבת הריקודים.[3]
קריירה עריכה
הרברט עבר ללונדון ב-1994 ובינואר 1996 הוציא לאור את שלושת ה-EP שסימנו את כיווני הקריירה השונים שלו: "Radio" תחת השם "Wishmountain" (אמביינט וטכנו), "Ready To Rockit" של דוקטור רוקיט (אלקטרו ג'אזי) ו"Part One" תחת השם הרברט (האוס). תוך ארבע שנים, הוציא לאור 25 סינגלים ו-4 אלבומים, והפך לתקליטן ומפיק מבוקש.[3]
אלבומו הראשון, "100 Lbs", יצא לאור בשנת 1996 – אוסף סינגלים 12 אינץ' של מוזיקת ריקודים שהפיק.[4] בשנת 1998, הרברט הוציא לאור את "Around the House" עם הזמרת דאני סיציליאנו (אנ'), אלבום ששילב ביטים רקידים עם צלילים שנוצרו על ידי חפצי מטבח יומיומיים ושירה. עד סוף שנות התשעים הרברט עשה רימיקס של רצועות לאמני דאנס כמו מולוקו, והקליט סינגלים, מיני-אלבומים ואלבומים תחת מגוון כינויים (דוקטור רוקיט, Radio Boy, Mr. Vertigo ו-Transformer) ושמו שלו.
בשנת 2001, הרברט הוציא לאור את "Bodily Functions" הדומה במבנהו ל-Around the House, עם צלילים שנוצרו על ידי מניפולציה של שיער ועור אנושיים כמו גם איברי גוף פנימיים. האלבום קיבל חוזה עם הלייבל הגרמני "Studio !K7" והיה היצירה הראשונה באורך מלא של הרברט שזוכה להפצה עולמית.
"Goodbye Swingtime", אלבום משנת 2003 שיצא לאור תחת השם "The Matthew Herbert Big Band", שילב את הפרשנות הפוליטית של "Radio Boy" עם מבנה השירים של אלבומיו הרברט. הלהקה הוקלטה עם שישה עשר מוזיקאים מעולם הג'אז הבריטי, כולל הסקסופוניסטים דייב או'היגינס ונייג'ל היצ'קוק, הפסנתרן פיל פארנל והבסיסט דייב גרין. בהופעות הלהקה משתתפים גם סיציליאנו, ארטו לינדזי (אנ'), ג'יימי לידל (אנ') ומרה קרלייל. .
ב-2005 יצא לאור "Plat du Jour", תקליט העשוי כולו מחפצים ומצבים בשרשרת המזון. הרברט הקליט מתחת לביוב של רחוב פליט, עם פולי קפה וייטנאמיים, בתוך חוות תרנגולות תעשייתיות, נהג בטנק על שחזור של ארוחת הערב שנייג'לה לוסון בישלה לג'ורג' בוש וטוני בלייר, ותיעד 3500 אנשים נוגסים תפוח בו זמנית. הרצועה שכותרתה "הארוחה הסופית של סטייסי לוטון" נעשתה בשיתוף פעולה עם השף הנודע הסטון בלומנטל .
ב-30 במאי 2006, הרברט הוציא לאור את "Scale", אלבומו המצליח ביותר עד כה. בארצות הברית הוא הגיע למקום ה-20 במצעד אלבומי המוזיקה האלקטרונית של בילבורד. אנטרטיטימנט ויקלי ציין ש"הרברט מסיט בערמומיות את החוט התמטי האפוקליפטי של האלבום למשהו חם ורקיד." [5] המגזין פיצ'פורק כתב: "'Scale' הוא אחד מהאלבומים הגדולים של השנה, מתוחכם וגחמני, משמח ועם זאת נגוע בעצב".[6]
באוקטובר 2008 יצא לאור "There's Me And There's You", האלבום השני של "Matthew Herbert Big Band". בהכנת התקליט הרברט הקליט בתוך בתי הפרלמנט, באתר הטמנה, ובלובי המוזיאון הבריטי עם 70 מתנדבים.
בשנת 2010 הוציא הרברט שניים מתוך שלושה חלקים של טרילוגיית אלבומים. הראשון, "One One", נכתב ובוצע כולו על ידי הרברט לבדו, השני, "One Club", נוצר אך ורק מצלילים שהוקלטו במועדון לילה באופנבך שבגרמניה בלילה אחד.
באותה שנה הוא גם הוציא עיבוד מחודש לסימפוניה העשירית של מאהלר לסדרה Recomposed של דויטשה גרמופון. חלק ניכר מההקלטה נעשה בתוך צריף ההלחנה של מאהלר בטובלאך, ליד קברו ובמשרפה.
בסוף 2011, יצא החלק האחרון של הטרילוגיה, "One Pig". הרברט הקליט את מחזור החיים של חזיר מעובד מלידה ועד לצלחת האוכל. ארגון זכויות בעלי החיים PETA גינה את האלבום מבלי לשמוע אותו.[7] הרברט, שאינו צמחוני, השיב כי התלונות שלהם היו "אבסורדיות לחלוטין" וכי הוא רוצה שהמוזיקה שלו תעודד אנשים "להקשיב לעולם קצת יותר בזהירות".[7] באותה שנה השיר "Café de Flore" משנת 2001, שהוקלט במקור לתצוגת אופנה של איב סנט לורן ונקראת על שמו של Café de Flore בפריז, הופיע באופן בולט בפסקול הסרט "Café de Flore" (אנ').[8]
ב-11 במרץ 2013 בוצעה ב-Roundhouse (אנ') בלונדון יצירה חדשה שהוזמנה מהרברט, לתזמורת עם אלקטרוניקה, המבוססת על יצירה של ראמו, כחלק מסדרת "Baroque Remixed" של רדיו 3 של ה-BBC.[9]
ב-2015 יצא לאור האלבום "The Shakes", אלבומו הראשון של מוזיקת דאנס מזה תשע שנים.[10]
ב-22 באוקטובר 2021 הוציא הרברט לאור את האלבום "Musca" בלייבל שלו "Accidental Records".
תיאוריות ופוליטיקה עריכה
בשנת 2000, הרברט כתב מניפסט שכותרתו "חוזה אישי לקומפוזיציית מוזיקה (משלב את מניפסט הטעויות)",[11] ששימש כמדריך תאורטי לחלק גדול מעבודותיו המאוחרות. מטרותיו כוללות איסור אישי על שימוש במכונות תופים וסאמפלים מוכנים, ולוודא שכל דבר שנוצר באולפן ניתן לייצר גם בהופעה חיה.
רבים מהפרויקטים הפחות מוכווני דאנס שלו (בעיקר אלה שלא נוצרו תחת השם הרברט) עוסקים בנושאים פוליטיים, תוך שימוש באובייקטים ספציפיים כדי ליצור יצירה רעיונית. הפרויקט שלו ב-2001 תחת השם "Radio Boy", נקרא "The Mechanics of Destruction" ובו הוא סימפל את הסחורה של מקדונלד'ס ו-The Gap כמחאה נגד הגלובליזם התאגידי. הפרויקט היה זמין להורדה בחינם של MP3, דרך הופעות ובדואר של "Accidental Records".
הרברט שיתף כמה ממחשבותיו על העתיד במאמר למגזין המוזיקה הבריטי "Clash", וכתב "אנחנו עומדים בפני סערה מושלמת של חרא: התמוטטות פיננסית עולמית, שינויים אקלימיים מסיביים והסוף של הנפט".[12]
פרויקטים נוספים עריכה
מתיו הרברט הפיק רמיקסים עבור אמנים רבים, כולל מולוקו, אניו מוריקונה, קווינסי ג'ונס, ביורק, REM, פרי פארל, סרז' גינסבורג, יוקו אונו, ג'ון קייל, וה-Avalanches. הוא תכנת שלושה שירים באלבום Vespertine של ביורק, והפיק את אלבום הבכורה "Ruby Blue" של זמרת מולוקו, רושין מרפי (אנ').
הוא תרם מוזיקה למספר סרטים, כולל "Human Traffic" (אנ') ודוגמה 95, ולהפקות טלוויזיה, מחול, ותיאטרון בבריטניה.
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של מתיו הרברט
מתיו הרברט, ברשת החברתית פייסבוק
מתיו הרברט, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
מתיו הרברט, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
מתיו הרברט, באתר AllMusic (באנגלית)
מתיו הרברט, באתר MusicBrainz (באנגלית)
מתיו הרברט, באתר Discogs (באנגלית)
מתיו הרברט, באתר Songkick (באנגלית)
מתיו הרברט, באתר בנדקמפ
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Welsh, April (22 באוגוסט 2011). "Matthew Herbert's Pig Project". The Independent.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ Wingfield, BY Jonathan (2010-03-11). "Bring in Da Noise". The New York Times (באנגלית אמריקאית). ISSN 0362-4331. נבדק ב-2022-07-07.
- ^ 1 2 Piero Scaruffi (אנ'), The History of Rock Music. Matthew Herbert: biography, discography, reviews, ratings, best albums, piero scaruffi
- ^ Battaglia, Andy. "Matthew Herbert: 100 Lbs". Pitchfork. נבדק ב-2022-07-07.
- ^ "Scale by Matthew Herbert". Metacritic. נבדק ב-27 במרץ 2008.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Harvell, Jess (2 ביוני 2006). "Herbert: Scale". Pitchfork Media. אורכב מ-המקור ב-6 באפריל 2008. נבדק ב-2022-07-07.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 1 2 Sisario, Ben (18 באוקטובר 2011). "Raising an Album, From Pigpen to Studio". The New York Times.
{{cite news}}: (עזרה) - ^ "Café de Flore (2011)". IMDb.com. נבדק ב-20 באוגוסט 2021.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Baroque Remixed – Part 2". Bbc.co.uk. 2013. נבדק ב-2022-07-07.
- ^ "Herbert Announces The Shakes". Factmag.com. 2015. נבדק ב-2022-07-07.
- ^ "P.C.C.O.M. and P.C.C.O.M. Turbo Extreme PERSONAL CONTRACT FOR THE COMPOSITION OF MUSIC (INCORPORATING THE MANIFESTO OF MISTAKES)". Magicandaccident.com. אורכב מ-המקור ב-7 באוקטובר 2007. נבדק ב-2022-07-07.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ "Matthew Herbert's 2010 Address | Features | Clash Magazine". Clashmusic.com. נבדק ב-2022-07-07.