פיגוע הירי בחתונה במושב פטיש
פיגוע הירי בחתונה במושב פטיש היה פיגוע ירי שבוצע ב-24 במרץ 1955 במהלך חתונה במושב פטיש שבנגב המערבי, בפיגוע נרצחה יהודיה בת 22 ונפצעו 24 אורחים.
| חלק מפדאיון, פיגועי טרור נגד ישראלים בישראל (1948–1959) | |
|---|---|
| תאריך | 24 במרץ 1955 |
| תאריך עברי | א' בניסן ה'תשט"ו |
| מקום |
פטיש, ישראל  |
| מטרה | יהודים |
| סוג | פיגוע ירי |
| נשק | רובה, רימון יד |
| הרוגים | 1 |
| פצועים | 24 |
| מבצע | חוליית פדאיון |
רקע עריכה
תנאי הסכם שביתת הנשק בין ישראל ומצרים הגבילו את היקף הצבא ברצועת עזה. פתרון ממשלת מצרים למגבלה זו היה הקמת משטרה צבאית למחצה פלסטינית. משטרת הגבולות הפלסטינית הוקמה בדצמבר 1952, תחת פיקוד עבד אל-מנאמי עבד אל-ראוף, לשעבר מפקד חטיבת האוויר המצרי, חבר האחים המוסלמים והמועצה המהפכנית. 250 מתנדבים פלסטינים החלו לקחת חלק באימוני משטרת הגבולות במרץ 1953, כאשר מתנדבים נוספים הגיעו לאימונים בחודשים מאי ודצמבר 1953.
מסוף שנת 1954 ואילך בוצעו פעולות פדאיון בקנה מידה גדול יותר משטחי מצרים. ממשלת מצרים פיקחה על הקמתן של קבוצות פדאיון רשמיות ברצועת עזה ובצפון-מזרח סיני.[1] הגנרל מוסטפא חאפז, מפקד המודיעין המצרי בעזה, ציין שהוא הקים יחידות פידאין פלסטיניות "על מנת שיבצעו פשיטות טרור בגבול הדרומי של ישראל",[2] כמעט תמיד נגד אזרחים ישראלים.[3] בנאום שנשא ב-31 באוגוסט 1955 אמר נשיא מצרים נאצר: "מצרים החליטה לשלוח את גיבוריה, תלמידי פרעה ובני האסלאם והם ינקו את אדמת פלסטין... לא יהיה שלום בגבול ישראל משום שאנו דורשים נקמה, ונקמה היא השמדתה של ישראל."[4]
בפברואר 1955 גברה פעילות המודיעין המצרי באזור הרצועה. ב-23 בפברואר פעלה חוליה מצרית בעומק שטחה של מדינת ישראל, חדרה למתקן ממשלתי ליד ראשון-לציון ולקחה משם מסמכים מסווגים. אנשי החוליה נתקלו ברוכב אופניים ליד רחובות ורצחו אותו. בדרכה חזרה נתקלה החוליה בסיור של צה"ל, ואחד מאנשיה נהרג. בה בעת נמצאו על גופו של חייל מצרי, שנהרג בפעולה אחרת, דו"חות המודיעין שנאספו ברחבי הנגב על תנועת כלי רכב ישראליים.
בתגובה, ב-27 בפברואר 1955 קיבל גדוד 890 של חטיבת הצנחנים פקודת התראה לפשיטה על מספר יעדים ברצועת עזה. בלילה שבין ה-28 בפברואר ל-1 במרץ 1955, התרחש מבצע חץ שחור שהותיר נזק כבד לתשתיות הפאדיון והצבא המצרי ונהרגו קרוב ל-40 חיילים מצרים. בתגובה למבצע שנחשב כמוצלח, מצרים הורתה באופן מיידי להגיב על הפעולה, ותגובה אחת מבין כמה הייתה הפיגוע בחתונה בפטיש.
הפיגוע עריכה
בערב ה-24 במרץ 1955 הסתננה חוליית מספר מחבלי פדאיון מרצועת עזה המצרית לשטח ישראל על מנת לבצע פיגוע טרור, החולייה הגיעה למושב פטיש שבנגב המערבי, והגיעו לחתונה בה החלו לירות לכל עבר וגם יידו מספר רימונים. כתוצאה מהירי נפצעו 24 אנשים, ונרצחה ורדה פרידמן בת ה-22 מכפר ויתקין.
מבין 24 הפצועים 3 נפצעו באורח קשה, וכל היתר בדרגות קל-בינוני.
לאחר הפיגוע עריכה
פיגוע זה בשל אופיו ובשל ריבוי הנפגעים בו, עורר שינוי משמעותי וזעם רב בחברה הישראלית ובעיקר בקרב תושבי המושב, שכבר מספר ימים לאחר הפיגוע דרשו פינוי מהמושב ואף ארגנו משאיות להתפנות עד להשבת הביטחון, זמן קצר לפני שהחלו לעזוב את המושב הגיע אל המושב שר הביטחון דאז דוד בן-גוריון שגישתו כלפי טרור המסתננים וגם כלפי התגובה השתנה משמעותית וגם כן של מדינת ישראל בכלל, בן-גוריון דיבר איתם והבטיח שהתגובה ופעולת התגמול תהיה גדולה, הפיגוע אכן גרם לעליית מדרגה בתגובת ישראל בפעולות התגמול הידועות, וזכור מאוד ציטוטו של בן-גוריון:
בריאיון למשה ז"ק העלה בן-גוריון סיבה נוספת למדיניות התגמול:
אך יש עוד סיבה, סיבה חינוכית ומוסרית. הבט על היהודים הללו. הם באים מעיראק, מכורדיסטן, מצפון-אפריקה... הם באים מארצות, שם היה דמם הפקר, שם מותר היה להתעלל בהם, לענותם, להכותם, להתאכזר אליהם. כבר התרגלו לכך כי הם קרבנות חסרי אונים של הגויים. כאן עלינו להוכיח להם כי דמם אינו עוד הפקר; כי יש מדינה ויש צבא לעם היהודי, אשר לא ירשו כי יעשו עוד בהם שפטים: כי יש מחיר לחייהם ולרכושם. עלינו לזקוף קומתם, לנטוע בהם הרגשת קוממיות וגאוה. עלינו להמחיש להם כי מי שקם עליהם לא יימלט מעונש, כי הם אזרחים במדינה ריבונית, האחראית לחייהם ולשלומם.
— מיכאל בר-זוהר, בן גוריון, תל אביב: עם עובד, תשל"ה–תשל"ז, עמוד 1139
נוסף על כן החליט בן-גוריון לאחר הפיגוע על כיבוש רצועת עזה וגירוש התושבים המצרים משם, החלטה זו עברה ברוב של 9 מול 5 מתנגדים בישיבת הממשלה, וגם היוותה אחד הגורמים למלחמת סיני מאוחר יותר.
הציטוט הזכור בעיקר אודותיו התפרסם הפיגוע, היה או"ם שמום של בן-גוריון, אשר הציע בתגובה לפיגוע לכבוש את רצועת עזה ולגרש ממנה את תושביה, תשובה זו נענתה בתגובות שנויות במחלוקת, אלו שהתנגדו השיבו כי הם חוששים מתגובת האומות המאוחדות ומדינות נוספות. בתגובה ענה להם בן-גוריון:
נאום ב"ג היה עז ונמרץ, מלא חרון על החולקים עליו שלדעתו טחו עיניהם מראות את החזות הרת האסון וקצרה דעתם מלהבין כי ישועתנו רק במעשה הנועז, אם ייעשה במועדו, בטרם תוחמץ שעת הכושר. ביקש לעשות חשבון צדק אתי על שאמרתי בישיבה קודמת כי אלמלא החלטת או"ם ב-1947 לא היתה קמה המדינה ב-1948. "לא ולא," זעק, "רק העזת היהודים הקימה [את] המדינה ולא החלטת 'אוּם-שמוּם'" (כינוי זה חזר ונשנה בפי בן גוריון פעם אחרי פעם במהלך נאומו). ודאי, ההחלטה היתה חשובה, אבל גם אלמלא באה לעולם היו היהודים משיגים את עצמאותם בהמשך המאבק.
— שרת, יומן אישי, ג' (1978), עמוד 874 (ההדגשה לא במקור).
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Martin Gilbert (2005). The Routledge Atlas of the Arab-Israeli Conflict. Routledge. ISBN 0-415-35901-5.
- ^ Lela Gilbert (2007-10-23). "An 'infidel' in Israel". The Jerusalem Post. אורכב מ-המקור ב-2013-07-06.
- ^ Kameel B. Nasr (1 בדצמבר 1996). Arab and Israeli Terrorism: The Causes and Effects of Political Violence, 1936-1993. McFarland. pp. 40–. ISBN 978-0-7864-3105-2.
Fedayeen to attack...almost always against civilians
{{cite book}}: (עזרה) - ^ "Fedayeen". Jewish Virtual Library.