ויקיפדיה

קבוצת סלה-מנקה

קבוצת יוצרים ירושלמית

קבוצת סלה-מנקה היא קבוצת יוצרים עצמאית הפועלת בירושלים משנת 2000, ויוצרת במגוון רב של תחומים כגון המיצג, הווידאו, השירה והאמנות הציבורית. הקבוצה מורכבת מזוג אמנים, לאה מאואס ודיאגו רוטמן. הקבוצה פועלת בשיתוף אמנים רבים, אוצרים ומוסדות תרבות בישראל ומחוצה לה. לאורך השנים השתתפו בפרויקטים השונים שלה יותר מ-500 אמנים, אוצרים, קולנוענים, משוררים, אדריכלים ויוצרים מתחומים אחרים[1].

ביוגרפיה עריכה

לאה מאואס נולדה בבואנוס איירס ב-1974, גדלה במשפחת מסורתית שעסקה במסחר. למדה בבית ספר יהודי בבואנוס איירס, נהגה לבקר בבית הכנסת של הקהילה הסורית, והייתה חברה בתנועת הנוער הדתית הנוער הציוני. בבגרותה למדה פסיכולוגיה ותקשורת בבואנוס איירס והשתתפה בחוג תיאטרון. מאואס עלתה לארץ ב-1995 והתקבלה לסטודיו למשחק ניסן נתיב בתל אביב. במעונות הסטודנטים הכירה את דיאגו רוטמן, יליד 1972, אף הוא מבואנוס איירס, גם הוא בן למשפחת סוחרים. רוטמן למד בבית ספר יהודי ובתיכון אורט. אביו היה שחקן חובב, דבר שקרב אותו לעולם התיאטרון. בבואנוס איירס למד תיאטרון וקולנוע, ועלה לישראל ב-1995. בהפסקה שעשה מלימודי תיאטרון נסע לאירופה שם נחשף ליידיש ולפולקלור יהודי. עם שובו ארצה חזר ללימודים, עבר לגור בירושלים וכתב את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטה העברית בנושא “פרפורמנס כביקורת תרבות: על התיאטרון של דז’שיגאן ושומאכר (1927-1980)”.

רוטמן עבד במרכז התרבות “בית ארגנטינה”, הקים במקום ספרייה ועבד כספרן, ובמקביל החל לעשות תערוכות ואירועי אמנות. פירוש השם סלה-מנקה מספרדית הוא ללא אולם (סלה = אולם, מנקה = חסר). השם ניתן לסדרת פעולות שעשו בתחילת דרכם ב"בית ארגנטינה״ ועם הזמן הפך לשם שלהם בתור קבוצה. היצירה הראשונה שלהם עלתה בזירה הבין תחומית בשנת 2000 - מחזה בשם ״הרהוריה של מלכה בגלות״. העבודה הבאה שלהם, "כפר פוטיומקין" שאף היא עלתה בזירה הבינתחומית, חרגה מתחום התיאטרון. "כפר פוטיומקין" היה פסטיבל בזעיר אנפין, שכלל עבודות פרפורמנס, אמנות פלסטית ווידאו ובסופו הוקרן הסרט "אוניית הקרב פוטיומקין" של סרגיי אייזנשטיין[2].

לזוג נולדו שני ילדים, שלוקחים חלק בעבודה האמנותית של הזוג.

אמנות עריכה

עבודתם האומנותית של סלה-מנקה מתמקדת בפואטיקה של תרגום (תרבותי וחברתי) דרך הקשרים טקסטואליים, אורבניים, וסביבתיים. הם עוסקים בנושאים פוליטיים וחברתיים תוך שימת דגש על המתח בין האסתטיקה של אמנות גבוהה לאמנות נמוכה[3] פעילות הקבוצה מתאפיינת ביצירה עצמאית, ביקורתית, שמתייחסת לסביבתה ומנהלת דיאלוג ואפילו פולמוס בניסיון לפתח בחברה ובשדה שבהם היא פועלת שיח ביקורתי ומחויב. סמדר שפי טוענת כי הם מהיוצרים המעניינים ביותר הפועלים כיום בישראל[4]. קבוצת סלה-מנקה הציגו בין היתר במוזיאון טייט מודרן בלונדון, Eyebeam בניו יורק, טירת אוּיזדובסקי בוורשה, בלאקבוקס בבלפסט, PFA בברקלי, מוזיאון ישראל, המרכז לאמנות עכשווית בתל אביב, המרכז לאמנות דיגיטלית בחולון ועוד.

הערת שוליים 2001–2007 עריכה

בעשור הראשון של המאה ה-21 הצליחו מאואס ורוטמן להקים סביבם קהילה של עשרות אמנים ולארגן אירועים פסטיבליים של אמנות עכשווית. באירועים, שכונו "הערה", הציגו אמנים עבודות פרפורמנס ואמנות פלסטית ומשכו קהל שמנה כמה אלפים[2]. אלה היו אירועים אמנותיים ללא תלות בממסד, שהתייחסו לתופעות שונות מזווית ביקורתית. שני אספקטים אפיינו את הקו האוצרותי של אירועי "הערה": העיסוק בקשר שבין אמנות לבין המרחב והזמן הספציפיים בהם האירוע מתקיים, לצד קיומו של האירוע לערב אחד בלבד[5]. האירועים התקיימו באתרים בעלי משמעות היסטורית או חברתית כאשר כל אירוע היה מלווה בהוצאת גיליון חדש במגזין ״הערת שוליים״[6].

אירועי "הערה" התחילו כמעין ניסוי, המודל הכלכלי היה לארגן אירוע ולמכור בו את גליונות המגזין כדי לכסות את ההוצאות[7]. עם האמנים ששיתפו פעולה באירועים נמנים אלי פטל, רונה יפמן, מאיר טאטי, רפרם חדד, גוסטבו סגורסקי, שחר מרקוס, הדס עפרת, נבט יצחק, דוד בהר פרחיה ועוד, שהיו אז בראשית דרכם. רובם לא הכירו זה את זה, כך שההצעה לשתף פעולה ליצירת אירוע אמנותי במרחב הציבורי קסמה לרבים מהם. אירועי "הערה" פעלו מחוץ לחללים הקונבנציונליים של השדה האמנותי וללא שיתוף פעולה או מימון של המדינה ובכך הצליחו לשמר את אופיים המחתרתי. עבודות האמנות באירועים היו מתואמות חלל (site specific) וביקשו להגיב בדרכם לסביבתם, הלא היא ירושלים השסועה ומוכת היגון של עידן הפיגועים[5]. ״הערה 2״ למשל, התקיים בחצר סיידוף ב-6 באפריל 2002. כמה שעות לפני תחילת האירוע התפוצצה מחבלת מתאבדת כ-150 מ' מהחצר. מאואס ורוטמן כינסו את כל האמנים המשתתפים והעלו את השאלה, האם להמשיך באירוע כמתוכנן למרות הפיגוע? כולם עמדו על כך שהאירוע יעשה רק בלי ההיבט המוזיקלי, וכך בהחלטה משותפת האירוע התקיים כמתוכנן[7]. עם השנים אירועי "הערה" גדלו והצליחו ליצור חיבורים מרתקים בין אמנים שפעלו במדיומים שונים – אמנות חזותית, תיאטרון, שירה, וידאו וסאונד. בהתחלה היו מגיעים מאות משתתפים לאירועים השונים, אבל הם גדלו בהתמדה, אירוע ״הערה 10״, למשל, התקיים במוזיאון המדע ומשך למעלה מ-2,000 משתתפים. האירוע האחרון ״הערה 12״, התקיים בבית הנסן בשנת 2014 כמעין אירוע מסכם לפעילות הענפה של ״הערת שוליים״ ולווה בהוצאת הספר ״הערה״ בעריכתם של רונן אידלמן וקבוצת סלה-מנקה. בספר מופיעים מאמרים מתוך הגיליונות של ״הערת שוליים״ לצד מאמרים שכתבו אמנים וחוקרים ישראליים במיוחד לקראת פרסומו, וכן יצירות אמנות שהיו חלק מהעשייה האמנותית של “הערה”. בספר מאמרים מאת: ענת דנציגר, פיל וגליה קולקטיב, איתמר ב״ז, ג'ק פאבר, גדעון עפרת, דליה מרקוביץ, הדס עפרת, מושון זר אביב, אלברט סויסה, רונן אידלמן, אפי ואמיר ועוד. קבוצת סלה-מנקה הוזמנה להציג אירועי אמנות על פי המודל שפיתחו גם מחוץ לישראל, למשל בפסטיבל לאמנות וטכנולוגיה "טרנסמדיאלה" בברלין ב–2005, בליברפול שנה לאחר מכן ובמקומות אחרים[2].

מַעמוּתָה - מרכז לאמנות ומדיה עריכה

פרויקט מַעמוּתָה הוא מרכז לעשייה, מפגש, מחקר ותצוגה. מ-2009 עד 2012 פעל המרכז ״בבית על שם דניאלה פסל״ בעין כרם, ומשנת 2013 עבר המרכז לבית הנסן. מרכז מעמותה הוקם על מנת ליצור מסגרת עבודה לאמנים מתחומים שונים, אוצרים, אדריכלים, מעצבים וחוקרים המעוניינים ליצור ברוח של שיתוף פעולה וידע, דיאלוג אינטנסיבי והתחדשות טכנולוגית[8]. הפרויקט מורכב מחללי עבודה, מעבדות (וידאו, סאונד, אלקטרוניקה) ובית מלאכה המיועדים לקידום פרויקטים בתחום האמנות. כמו גם ליווי, תמיכה יוזמה והפקה של פרויקטים רבים. המרכז מציע סיורים, סדנאות, תוכנית רזידנסי כמו גם פועל כהוצאה לאור. ייחודו של הפרויקט ביצירה של תנאים לפיתוח של קהילת אמנים פעילה המאפשרת פיתוח אישי לצד יצירה קולקטיבית אשר מחוברת לזמן, למקום ולסביבה בה היא נוצרת ואשר מבקשת גם להשפיע עליה. פרויקטים בולטים שנוצרו תחת כנפיה של מעמותה: מקהלת גיא בן הינום, סוכת נצח, פרדייז, אמנות בצומת: תחרות לאמנות וידאו וקולנוע ניסיוני בשיתוף פסטיבל ירושלים, חיה בסרט, המוזיאון של העכשווי, הדיבוק 1937–2017 סרט פרפורמנס ועוד[9].

המוזיאון של העכשווי (2011–2018) עריכה

יריית הפתיחה של הפרויקט רחב ההיקף ״המוזיאון של העכשווי״ התרחשה ב-2012 וסיכמה שלוש שנות פעילות במרכז "מעמותה ע"ש דניאלה פסל" בעין כרם, שרוטמן ומאואס שימשו כמנהליו. “המוזיאון של העכשווי” הוא פרויקט המשכי שהתחיל בעין כרם ב-2010 ובתערוכה הראשונה הוצגו עבודות שהתייחסו לתולדות הכפר עין כרם, לערכו ועתידו של הנוף הפסטורלי, בבניין עצמו, ובהיסטוריה שלו. הבניין של דניאלה פסל היה שייך להיסטוריון פלסטיני שלא סיים את בנייתו ועין כרם מוקפת באתרי זיכרונות – יד ושם והר הרצל. במובן זה עין כרם היא אתר לשכחה[7]. בעבודה זו מאואס ורוטמן הפכו את בית דניאלה פסל למעין מוזיאון פיקטיבי, תוך התייחסות למיקום המרכז במסלול תיירות האמנים תלו שלטים המכריזים על המוזיאון. השניים אף קיבלו את פניהם של המבקרים לבושים במדים של שומרי מוזיאונים (ז'קטים כחולים מעל חולצות תכלת)[4]. הם תחמו את חללי בית האבן הניצב בעליה לכנסיית הביקור. חדר אחד הפך ל"כנסיית הביקורת" – מבנה עץ מרשים דמוי כנסייה המשמש גם כחלל למיצגים. המרפסת נסגרה בתריסים לבנים וחשמליים הנפתחים לזמן קצר תמורת תשלום המשולשל לתיבה שמפעילה את מנגנון הפתיחה וחושפת את הנוף הפסטורלי והממוסגר[10]. במהלך התערוכה הוצגו בכנסייה ובחדר האטום מיצגים המתייחסים לעולם האמנות, להיסטוריה של עין כרם ולמקומו של הבניין ביחס לדברים, כמו גם מוספרו אבני הבניין. ״מעבר לעבודות, אפשר להתייחס ל"מוזיאון של העכשווי" כאל מיצב אחד גדול... כוחה של התערוכה כולה בחידוד המודעות לכל פעולה וחלק של הצפייה באמנות וביצירת התבוננות מחדש בכלים שהתקבעו כדרך "הנכונה" לצפות בה״... ״ב"כנסיית הביקורת" מאואס ורוטמן נוגעים בשאלות של בעלות על זיכרון המקום שבו הם פועלים, של יכולת לקדש בתוכו נרטיב "נכון", וגם מפנים חץ להמצאה של אתרים דתיים חדשים לבקרים, המשמשים סדרי-יום פוליטיים.״

התערוכה השנייה של ״המוזיאון של העכשווי״ הוצגה במוזיאון חיפה לאמנות באוצרות פיל וגליה קולקטיב בשנת 2013. תערוכת ההמשך "המחלקה האתנוגרפית של המוזיאון של העכשווי", שמאוס ורוטמן מחשיבים כתערוכה השלישית של המוזיאון, עוסקת במפגש שבין אתנוגרפיה ואמנות, שבין המסורתי לעכשווי, בין הלאומי לפרטי תוך התייחסות לתרבות עממית בישראל מצד אחד והתייחסות להיבטים היסטוריים של המרחב הפיזי בו היא מתקיימת "בית החולים למצורעים – עזרת ישו" שנבנה על ידי הקהילה הפרוטסטנטית הגרמנית ב-1878. בשנת 2012 קבוצת סלה- מנקה הוציאה לאור את הקטלוג ״המוזיאון של העכשווי״[11], וב 2017 ראה אור הספר ״המחלקה האתנוגרפית של המוזיאון של העכשווי״[12]. הספר הוא אסופה של מאמרים, מסמכים, קטלוג של עבודות וכן דפי יצירה לילדים. הספר מסכם את פעילותה של המחלקה האתנוגרפית של המוזיאון של העכשווי מאז הקמתה בדצמבר 2014 בחלליו של המרכז לאמנות ומחקר מעמותה, בבית הנסן בירושלים. ומציג עבודות של אמנים רבים כגון: חנאו אבו חוסיין, ישעיהו רבינוביץ, עדי קפלן ושחר כרמל, איתמר מנדס פלור, ויקטוריה חנה, נועם ענבר ועוד.

תערוכות עריכה

תערוכות יחיד עריכה

  • (Absentees Landscapes curated by Rubby Cougler, The Hive, San Diego (2017
  • (Absentees Landscapes curated by Agnieszka Wołodźko, Room 46, Aarhus (2017
  • The Museum of the Contemporary (2012), MEK
  • The Right to Copy (performance, installation, sound and video works) @ Confed. House, Jerusalem
  • Works / Fax installation/ @ Modern Lovers, exhibition, Three Colts Gallery, London
  • Makom leShira, May 2006 / Hazira Performance Art, June 2002
  • 2003 Potiomkin Village I & II/ Installation, Video, Performance, Event/ Populus Gallery, Tel Aviv, January
  • Hazira Performance Art, November-December 2001 more

תערוכות קבוצתיות נבחרות עריכה

  • The Imaginary Repbulic, curated by Brandon LaBelle, TagTeam Studio, Bergen (2017), Bergen
  • We the People, curated by Rita Kersting (September 2015-March 2016), Israel Museum
  • The Ethnographic Department of the Museum of the Contemporary, Collective exhibition, (JanuaryFebruary, 2015), MHAT (Mamuta at the Hansen House for Art and Technology), curated by Sala-manca
  • No Soul for Sale, Tate Modern, London, curated by Cecilia Alemani, Maurizio Cattelan & Massimiliano Gioni
  • Recalculating Route, Petach Tikva Museum of Art, curated by Drorit Gur-Arieh
  • Chosen, Wypsa Institut, Gdansk-Poland, curated by Ana Szylak and Galit Eilat
  • Potiomkin Village Festival, The Ljubljana Chapter, City Museum, Ljubljana, Potiomkin Village Festival
  • Free Radicals Show, The Israeli Centre for Digital Art, Holon-Israel, curated by Eyal Danon and Galit Eilat
  • Liminal Spaces at GFZK, Leipzig Germany, Curated by Reem Fada, Galit Eilat
  • “Which Way Out?” Sound in Urban Space, The Israeli Centre for Digital Art, Holon, curated by Eran Sachs
  • Studies on New Israeli Landscapes (project)/ Studies # 3, New Territories, Des Halles, Brugge, Belgium,Curated by Michel DeWilde
  • Jaffa's Over Memory/ Archives & Invisible Performance /Over Memory Project I/ Blurrr, The 4th
  • Biennial for Performance Art, Jaffa, curated by Sergio Edelstein

מיצגים נבחרים עריכה

  • The Dybbuk 1937-2017, Jerusalem Film Festival and YMCA, 2017
  • Israel Festival 2018, Timisoara 2021
  • The Return of Batya M. Live Telenovela and Performance, at the House of the Artists
  • West und Ost – A film translation, Freiraum, Quartier 21, Museum Quartier, Vienna; Berkley, Pacific Film Archives; DOX, Prague
  • The History of Batya M., performance @ Bat-Yam Festival, August, 2007
  • Homage to the Anonymous Poet - Performance at Metula Poetry Festival

ספרים עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ מערכת ערב רב, ״מרכז מעמותה יפתח מחדש״, אתר ערב רב 22.12.2013
  2. ^ 1 2 3   תמר רותם, הפרפורמנס הביתי של קבוצת "סלה-מנקה", באתר הארץ, 21 בינואר 2014
  3. ^ אודות סלה-מנקה, אתר סלה-מנקה
  4. ^ 1 2 סמדר שפי, הכפר בו הם חיים, באתר הארץ, 20 בינואר 2012
  5. ^ 1 2 "כמה הערות מרכזיות להערת שוליים אחת: שיחה עם לאה ודיאגו". ערב רב Erev Rav. נבדק ב-2018-08-02.
  6. ^ רבן תמר, ״צעירים ורעבים - שתי הערות״, כל העיר, 5.11.2004
  7. ^ 1 2 3 "שיחה עם לאה מאואס ודיאגו רוטמן. בית לאמנות ישראלית". בית לאמנות ישראלית. 2017-05-14. אורכב מ-המקור ב-2020-02-18. נבדק ב-2018-08-02.
  8. ^ אודות מעמותה, אתר מעמותה
  9. ^ תערכות, פרפורמנס וקולנוע, אתר מעמותה
  10. ^ "דמיון חופשי". ערב רב Erev Rav. נבדק ב-2018-08-02.
  11. ^ קבוצת סלה מנקה, קטלוג ״ The Museum of the Contemporary", עריכה: אלי גיא, הערת שוליים, 2012.
  12. ^ קבוצת סלה מנקה, ״המחלקה האתנוגרפית של המוזיאון של העכשווי״, עריכה: לאה מאואס ודיאגו רוטמן, הערת שוליים, 2017.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קבוצת_סלה-מנקה&oldid=36586225"