קרל פיליפ עמנואל באך
קרל פיליפ עמנואל באך (בגרמנית: Carl Philipp Emanuel Bach, ויימאר, 8 במרץ 1714 – 14 בדצמבר 1788) היה מוזיקאי ומלחין גרמני ממייסדי הסגנון הקלאסי.
 | |
| לידה |
8 במרץ 1714 ויימאר, דוכסות סקסוניה-ויימאר, האימפריה הרומית הקדושה |
|---|---|
| פטירה |
14 בדצמבר 1788 (בגיל 74) המבורג, האימפריה הרומית הקדושה |
| מוקד פעילות |
ברלין, פרנקפורט על האודר, המבורג, נוירופין  |
| תקופת הפעילות |
מ-1725 |
| מקום לימודים |
אוניברסיטת לייפציג, אוניברסיטת ברנדנבורג, בית הספר ע"ש תומאס בלייפציג |
| עיסוק | מלחין מהתקופה הקלאסית |
| זרם |
מוזיקה קלאסית |
| סוגה |
בארוק, סימפוניה |
| שפה מועדפת |
גרמנית |
| כלי נגינה |
עוגב, פסנתר |
| בן או בת זוג |
יוהאנה מריה באך |
| צאצאים |
יוהאן סבסטיאן באך, יוהאן אוגוסט באך, Anna Carolina Philippina Bach |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
קרל פיליפ עמנואל באך נולד בוויימאר כבנם השני (מבין הילדים ששרדו) של יוהאן סבסטיאן באך ומריה ברברה באך. בגיל עשר החל את לימודיו בבית הספר סנט תומאס בלייפציג, שם שימש אביו (מאז 1723) כמנצח מקהלת הכנסייה. הוא המשיך ללימודי משפטים באוניברסיטת לייפציג (1731) ובאוניברסיטה של פרנקפורט על האודר (אנ') (1735), ובשנת 1738 סיים את לימודיו והוסמך כעורך דין. אולם לא הייתה לו כל כוונה להמשיך בקריירה משפטית, שכן גמר אומר להקדיש את עצמו למוזיקה.
כעבור חודשים אחדים השיג מינוי בברלין, אצל נסיך הכתר של פרוסיה, פרידריך (שעתיד להיות פרידריך הגדול), ועם הכתרתו של פרידריך למלך פרוסיה בשנת 1740 היה קפ"ע באך לחבר בתזמורת המלכותית.[1] באותה עת כבר היה אחד מנגני הצ'מבלו והקלוויכורד הראשונים במעלה באירופה וחיבוריו המוזיקליים, שראשיתם בשנת 1731, כללו כשלושים סונאטות ויצירות קונצרטנטיות לכלים אלה (הקלוויכורד היה החביב עליו ביותר).
שמו התבסס באמצעות שני קבצים של סונאטות, שאת הראשון בהם הקדיש לפרידריך הגדול ואת השני לדוכס הגדול מוירטמברג; בשנת 1746 מונה למלחין החצר, ובמשך עשרים ושתיים שנים נהנה (יחד עם קרל היינריך גראון, יוהאן יואכים קוונץ ויוהאן גוטליב נאומן) מחסדו המתמשך של המלך.
בשנות מגוריו בברלין כתב יצירות רבות, בהן מגניפיקט (שבו מתגלים עקבות רבים להשפעת אביו יוהאן סבסטיאן); קנטטה לחג הפסחא; כמה סימפוניות ויצירות קונצרטנטיות; לפחות שלושה כרכי שירים; כמה קנטטות חילוניות ושאר יצירות מזדמנות. אך יצירתו התמקדה בעיקר בצ'מבלו ובפסנתר הפטישים, שלהם חיבר קרוב למאתיים סונטות ויצירות סולו אחרות, בכללן הקובץ Sonaten mit veränderten Reprisen (בשנים 1760–1768) וכמה סונאטות für Kenner und Liebhaber. לצד זה קבע את מקומו בחזית ההוראה והתאוריה של הנגינה בכלי מקלדת, כשפרסם את חיבורו Versuch über die wahre Art das Clavier zu spielen, מסה שהתקבלה מיד כאבן יסוד של טכניקת הנגינה בכלי מקלדת. עד שנת 1780 הודפסו שלוש מהדורות שלה, והיא הניחה את היסודות לספרי הלימוד של מוציו קלמנטי ויוהאן קרמר. בטהובן דרש מכל תלמידיו לשנן את ספרו של קפ"ע באך.
בשנת 1768 החליף באך את גאורג פיליפ טלמן כמנצח מקהלה בהמבורג וכתוצאה ממשרתו החדשה החל להפנות את תשומת לבו למוזיקה כנסייתית. בשנה שלאחריה הפיק את האורטוריה "בני ישראל במדבר", יצירה המצטיינת לא רק ביופייה אלא גם בדמיון המערכתי שלה ל"אליהו" מאת פליקס מנדלסון, ובין 1769 ל-1788 הוסיף מעל עשרים יצירות לטקסט של הפסיון וכשבעים קנטטות, מזמורי תפילה, מוטטים ושאר יצירות ליטורגיות. במקביל, המריצה אותו הקריירה של יוזף היידן למצות את כישרונו הייחודי בכתיבה אינסטרומנטלית. הוא מת בהמבורג ב-14 בדצמבר 1788.
במשך המחצית השנייה של המאה ה-18 היה שמו של קרל פיליפ עמנואל באך רם ונישא. מוצרט אמר עליו, "הוא האב, אנחנו הילדים"[2]. מיטב הכשרתו של היידן בא לו מעיון ביצירתו. בטהובן הביע הערצה והוקרה רבה לגאוניותו. את מעמדו זה הוא חב בעיקר לסונאטות שלו לכלי מקלדת, המסמנות אבן דרך חשובה בתולדות הצורה המוזיקלית הזאת. צלולות בסגנונן, מעודנות ורגישות בביטוין, עיקר תהילתן בחירות ובגיוון של עיצובן המבני; הן משוחררות כליל מן האנטיתיזה הצורנית המדויקת שמלחיני האסכולה האיטלקית גיבשו כמוסכמה נוקשה, ובנויות תחת זאת במתווה רחב וגמיש יותר, שהתגלה בידי רבי האמנים הוינאים, כבעל פוטנציאל להתפתחות אינסופית כמעט.
יצירתו, עם היותה עשירה בהמצאה, תחומה במסגרת צרה משהו, אך כנות המחשבה המובעת בה אינה נופלת מן הליטוש וכישרון הביטוי המתגלה בה. גם כאן היה באך ככל הנראה המלחין הראשון החשוב, שעשה שימוש חופשי בצבע הרמוני לשמו, וזאת מאז ימיהם של אורלנדו לאסוס, מונטוורדי וג'זואלדו. גם במובן זה יכירנו מקומו בין חשובי החלוצים של האסכולה הווינאית הראשונה. שמו השתכח במידת מה במהלך המאה ה-19, בעקבות ביקורתו הנודעת של רוברט שומאן, כי "בתור מלחין יוצר, הוא נשאר במרחק רב מאחורי אביו"; יוהנס ברהמס, לעומתו, רחש כבוד רב לעמנואל באך וערך חלק מן המוזיקה שלו. כיום, שום סטודנט למוזיקה אינו יכול להרשות לעצמו להתעלם מן ה"סונאטות לבקיא ולחובב", מן האורטוריות שלו, "בני ישראל במדבר" ו-Die Auferstehung und Himmelfahrt Jesu, וכמה קונצ'רטי לצ'מבלו, כמו אלה בסול מז'ור (מס' 3 ברשימת יצירותיו) וברה מז'ור (מס' 11). זאת ועוד, הקונצ'רטו לחליל ברה מינור (מס' 22), שפרק הפתיחה שלו מצטיין במתיקות רבה, בוצע על ידי גדולי החלילנים בעולם, ביניהם ז'אן-פייר רמפל.
קישורים חיצוניים עריכה
קרל פיליפ עמנואל באך, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר AllMovie (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר ספוטיפיי
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר AllMusic (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר MusicBrainz (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך, באתר Discogs (באנגלית)- קרל פיליפ עמנואל באך, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- קרל פיליפ עמנואל באך, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
קרל פיליפ עמנואל באך (1714-1788), דף שער בספרייה הלאומית
.svg){kind=logo}
הערות שוליים עריכה
- ^ Hadow, William Henry (1911), "Bach, Karl Philipp Emanuel", in Chisholm, Hugh (ed.), Encyclopædia Britannica, vol. 3 (11th ed.), Cambridge University Press, pp. 130–131
- ^ באנציקלופדיה בריטניקה (1911)