ויקיפדיה

קתרין אופנהיימר

ביולוגית ובוטנאית

קתרין "קיטי" אופנהיימר (באנגלית: Katherine "Kitty" Oppenheimer;‏ 8 באוגוסט 1910 – 27 באוקטובר 1972) הייתה ביולוגית ובוטנאית גרמנייה אמריקאית וחברה לשעבר במפלגה הקומוניסטית של אמריקה. היא מוכרת בעיקר כידועה בציבור של האקטיביסט ג'ו דאלט, ולאחר מכן כאשתו של הפיזיקאי ג'יי רוברט אופנהיימר, שהקים וניהל את מעבדת לוס אלמוס של פרויקט מנהטן במהלך מלחמת העולם השנייה.

קת'רין אופנהיימר
Katherine Oppenheimer
תמונת התג של קת'רין למעבדת לוס אלאמוס
תמונת התג של קת'רין למעבדת לוס אלאמוס
תמונת התג של קת'רין למעבדת לוס אלאמוס
לידה 8 באוגוסט 1910
רקלינגהאוזן, פרובינציית וסטפאליה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 באוקטובר 1972 (בגיל 62)
Gorgas Hospital, אנקון, פנמה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Katherine Vissering Puening עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי בוטניקה, ביולוגיה
מקום מגורים ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום לימודים
בן או בת זוג רוברט אופנהיימר (2 בנובמבר 1940–18 בפברואר 1967)
Richard Stewart Harrison (23 בנובמבר 1938–1 בנובמבר 1940) עריכת הנתון בוויקינתונים
Joe Dallet (1934–17 באוקטובר 1937) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Peter Oppenheimer, Toni Oppenheimer עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ילדותה ונעוריה עריכה

קתרין "קיטי" ויסרינג פונינג נולדה ברקלינגהאוזן, וסטפאליה, פרוסיה, גרמניה, ב-8 באוגוסט 1910, בתם היחידה של פרנץ פונינג ואשתו קתה ויסרינג. היא טענה שאביה היה נסיך ושאמה הייתה קרובת משפחה של המלכה ויקטוריה, אך אין בכך אמת. אמה הייתה בת דודתו של וילהלם קייטל, שלימים הפך לפלדמרשל בצבא הגרמני במהלך מלחמת העולם השנייה, ונתלה ב-1946. [1] [2]

כאשר הייתה בת 3, היגרה משפחתה לארצות הברית, בעקבות העבודה שקיבל אביה, מהנדס מתכות שהמציא סוג חדש של תנור רם, בחברת פלדה בפיטסבורג. המשפחה התיישבה בפרבר של אספינוול, פנסילבניה. למרות ששפת אימה הייתה גרמנית, היא שלטה עד מהרה באנגלית, ודיברה בשתי השפות ללא מבטא, והתלוותה בקביעות להוריה לביקורי קיץ בגרמניה.[1] [2]

לאחר סיום לימודיה בבית הספר התיכון אספינוול ביוני 1928, היא נרשמה לאוניברסיטת פיטסבורג, והמשיכה להתגורר עם הוריה בזמן שלמדה את הקורסים של שנה א' במתמטיקה, ביולוגיה וכימיה. בהמשך, שכנעה את הוריה כי לימודים בגרמניה יהיו טובים עבורה, והפליגה לאירופה במרץ 1930. ספק אם היא אכן נרשמה לקורסים, אך היא פגשה את פרנק רמזייר, אמריקאי שלמד מוזיקה בפריז אצל נדיה בולנג'ר, טרם שהפליגה לביתה ב-19 במאי.[3]

קיטי סיימה את לימודי השנה הראשונה לתואר, אך נישאה לרמזייר בפיטסבורג ב-24 בדצמבר 1932. בני הזוג עברו לדירה ליד אוניברסיטת הרווארד, שם קיווה רמזייר להמשיך לתואר שני במוזיקה. היא נרשמה מחדש לאוניברסיטת פיטסבורג בינואר 1933, וחזרה לבית הוריה באספינוול. בחודש יוני 1933, היא שוב הפליגה לאירופה, הפעם עם בעלה. כשחזרה, היא נרשמה לאוניברסיטת ויסקונסין, אם כי אין כל תיעוד שהיא סיימה קורסים כלשהם.

ב-20 בדצמבר 1933 היא קיבלה מבית המשפט העליון של ויסקונסין החלטה בדבר בטלות נישואיה. מאוחר יותר סיפרה לחברים שגילתה ראיות לכך שרמזייר היה הומוסקסואל ומכור לסמים. עוד ידוע כי היא עברה הפלה.[4]

פעילות קומוניסטית עריכה

במסיבת סילבסטר בשנת 1933, פגשה קיטי את ג'וזף דאלט ג'וניור, בנו של איש עסקים עשיר מלונג איילנד, שלמד בקולג' דארטמות'. דעותיו של דאלט הקצינו בעקבות הוצאתם להורג של סאקו וונצטי ב-1927, והוא הצטרף למפלגה הקומוניסטית של אמריקה ב-1929. הוא היה מעורב גם במחאת יום האבטלה הבינלאומי בשיקגו ב-6 במרץ 1930, שדוכאה באכזריות על ידי השלטונות, ובעת פגישתו עם קיטי עבד כמרכז ההתאגדות של עובדי הפלדה ביאנגסטאון, אוהיו. בשלב מסוים הוא התמודד על ראשות העיר יאנגסטאון מטעם המפלגה הקומוניסטית, אך לא נבחר.[5] [6]

הוריה של קיטי עברו לקלייגייט, דרומית-מערבית ללונדון, שם עבד אביה כנציג של חברה משיקגו. היא עצמה חזרה לארצות הברית ב-3 באוגוסט 1934 לאחר ביקור משפחתי באירופה, ועברה לגור עם דאלט כידועה בציבור שלו, בחדר בפנסיון רעוע בעלות של 5 דולר לחודש. הם התקיימו מדמי אבטלה בגובה של 12.50 דולר לחודש כל אחד. כאשתו של חבר מפלגה, הורשתה קיטי להצטרף למפלגה הקומוניסטית, אך רק לאחר שהוכיחה את נאמנותה באמצעות חלוקת עותקים של ה-Daily Worker ברחובות. דמי החבר שלה עמדו על 10 סנט לשבוע.[7] [5]

בני הזוג נפרדו ביוני 1936, וקיטי חזרה לגור עם הוריה בקלייגייט, שם עבדה כמתרגמת מגרמנית לאנגלית.[7] חודשים חלפו בלי ששמעה דבר מדאלט, עד שגילתה כי אמה הסתירה את מכתביו אליה.

במכתבו האחרון, הודיע לה דאלט כי הוא נוסע לספרד על מנת להצטרף לבריגדות הבינלאומיות הנלחמות במלחמת האזרחים בספרד.[7] [5] קיטי נסעה אליו ופגשה אותו יחד עם חברו הטוב סטיב נלסון בשרבורג, משם נסעו שלושתם יחד לפריז. כעבור מספר ימים, חזרה קיטי ללונדון בעוד דאלט ונלסון חצו את הגבול לספרד והצטרפו לגדוד מקנזי-פפינו, שהורכב ממתנדבים אמריקאים וקנדים.

קיטי רצתה להצטרף אל דאלט בספרד, והשיגה בסופו של דבר אישור לעשות כן, אך נסיעתה לספרד התעכבה עקב אשפוזה בבית חולים לצורך ניתוח ב-26 באוגוסט 1937. בתחילה חשבו כי היא סובלת מדלקת בתוספתן, אך בהמשך התברר כי מדובר בציסטות בשחלות, שהוסרו על ידי הרופאים הגרמנים. בתום האשפוז, היא חזרה לאנגליה כדי להתאושש, ולפני שהספיקה לצאת לספרד, הגיעה הידיעה שדאלט נהרג בפעולה ב-17 באוקטובר 1937. מכתביו אליה פורסמו בקובץ - "מכתבים מספרד מאת ג'ו דאלט, מתנדב אריקאי, לאשתו" (1938).[8] [9]

קיטי נסעה לבקר את נלסון ששהה בפריז לאחר שנפצע. יחד איתו היא חזרה לניו יורק, שם שהתה איתו ועם אשתו מרגרט בביתם בברוקלין במשך חודשיים. לאחר מכן היא נסעה לפילדלפיה כדי לבקר חברה שלה שעבדה במכון לחקר הסרטן באוניברסיטת פנסילבניה, ונרשמה ללימודים שם, במהלכם פגשה את ריצ'רד סטיוארט הריסון, רופא בעל תואר מאוניברסיטת אוקספורד, שהיה באותה עת בהשלמת ההתמחות שלו בארצות הברית. השניים נישאו ב-23 בנובמבר 1938, ולאחר מכן עזבה קיטי את המפלגה הקומוניסטית.[10]

נישואיה לאופנהיימר עריכה

זמן קצר לאחר נישואיהם, עזב הריסון לפסדינה, קליפורניה, לטובת התמחותו במכון הטכנולוגי של קליפורניה (Caltech), בזמן שקיטי נשארה בפילדלפיה והשלימה את התואר הראשון שלה בבוטניקה באוניברסיטת פנסילבניה, כאשר הוצעה לה מלגת מחקר באוניברסיטת קליפורניה, לוס אנג'לס.[11] [12] ב-Caltech, עבדה קיטי עם הפיזיקאי צ'ארלס לאוריצן. במסיבת גן שערכו לאוריצן ואשתו סיגריד באוגוסט 1939 היא פגשה את רוברט אופנהיימר, שהיה גם הוא פיזיקאי שלימד ב-Caltech במשך חלק מהשנה. [13] זמן קצר לאחר מכן, החלו השניים לנהל רומן ונראו לעיתים קרובות בעיר במכונית הקרייזלר שלו. [14] אופנהיימר יצא עם כמה נשים מאז הפרידה מחברתו ג'ין טטלוק, שחלקן היו נשואות, לרבות קיטי הריסון. בחג המולד של אותה שנה נסעה קיטי בגפה לברקלי, על מנת לבלות את החג עם אופנהיימר, ופגשה גם בחבריו, ביניהם הוקון שבלייה והפסנתרנית אסטל קאן, שהייתה בעצמה אחת מחברותיו לשעבר של אופנהיימר.[15]

אופנהיימר הזמין את הריסון וקיטי לבלות את הקיץ בחווה שלו "פרו קליינטה" בניו מקסיקו. הריסון סירב, כיוון שהיה עסוק במחקר שלו, אבל קיטי הסכימה. רוברט סרבר ואשתו שרלוט, שהיו מכרים של קיטי כבר משנת 1938, אספו את קיטי והסיעו אותה לחווה, שם נפגשו עם אופנהיימר, אחיו פרנק ואשתו ג'קי. אופנהיימר אהב לרכב בין חורשות עצי האורן והצפצפה וכרי הדשא הפרחוניים של הרי סנגרה דה קריסטו, בטיולי קמפינג שכללו אוכל וציוד מינימליים. קיטי הרשימה ביכולת הרכיבה שלה, שהייתה רגילה לנשים מהמעמד החברתי שלה. כנערה, היא למדה לרכוב בשבילי הרכיבה סביב אספינוול. קיטי ורוברט רכבו ללינת לילה אצל ידידתו של אופנהיימר, קייטי פייג', בלוס פינוס, ניו מקסיקו. למחרת רכבה פייג' על סוסה אל חוות פרו קליינטה, כדי להשיב לקיטי את כתונת הלילה שלה, שנשכחה מתחת לכרית של אופנהיימר.[16] [17]

מאוחר יותר אמרה קיטי לחברתה אן ווילסון שהיא גרמה לרוברט להתחתן איתה ב"דרך הישנה" - על ידי כניסה להריון.[18] בספטמבר 1940, הודיע אופנהיימר בשיחה טלפונית להריסון על החדשות המשמחות, והשניים הסכימו כי הדרך הטובה ביותר לפתרון המצב הוא שקיטי תתגרש מהריסון כדי שתוכל להינשא לאופנהיימר. כדי להתגרש, עברה קיטי לרינו, נבאדה, שם שהתה שישה שבועות כדי לעמוד בדרישות התושבות של המדינה. הגירושין הושלמו ב-1 בנובמבר 1940, וקיטי נישאה לאופנהיימר למחרת בטקס אזרחי בווירג'יניה סיטי, נבאדה, בו שימשו כעדים שרת בית המשפט והפקיד.[19]

פרויקט מנהטן עריכה

בנם של הזוג, פיטר, נולד בפסדינה, ב-12 במאי 1941, במהלך ביקורו הקבוע של אופנהיימר ב-Caltech. כשחזרו לברקלי, קנה אופנהיימר בית חדש ב-One Eagle Hill עם נוף לשער הזהב. קיטי עבדה באוניברסיטת קליפורניה כעוזרת מעבדה. הם השאירו את פיטר עם בני הזוג שבלייר ומינקת גרמניה, ויצאו לחוות פרו קליינטה למהלך הקיץ. חופשתם נקטעה כאשר אופנהיימר נפגע מדריסת סוס, וקיטי נפצעה בתאונת דרכים ברכב הקדילק שלהם. בדצמבר 1941, כאשר ארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה, החל אופנהיימר לגייס עובדים לפרויקט מנהטן.

ב-16 במרץ 1943 עלו בני הזוג על רכבת לסנטה פה, ניו מקסיקו. עד סוף אותו חודש הם השלימו את המעבר ללוס אלמוס, שם השתמשו באחד הבניינים שהיה שייך בעבר לבית הספר החווה במקום. לוס אלאמוס נודעה לדיירים כ"הגבעה" ובפרויקט מנהטן, כ'אתר Y'. אופנהיימר הפך למנהל פרויקט Y.‏[20] קיטי ויתרה על תפקידיה כאשת מפקד המוצב לטובת מרתה פרסונס, אשתו של סגנו של אופנהיימר, קפטן הצי ויליאם ס. פרסונס.[21] במקום זאת היא עשתה שימוש בלימודיה כביולוגית ועבדה עבור מנהל קבוצת הבריאות בלוס אלמוס, לואי המפלמן, בביצוע בדיקות דם כדי להעריך את הסכנה שבקרינה רדיואקטיבית.[22]

בשנת 1944, קיטי הרתה שוב, וילדה את בתה ב-7 בדצמבר 1944. היא נתנה לה את השם קתרין, על שם אמה, אבל קראה לה טוני. כפי שנעשה גם לתינוקות אחרים שנולדו בלוס אלמוס בתקופת המלחמה, בתעודת הלידה של טוני נרשם מקום הלידה כ"ת.ד. 1663".[23] באפריל 1945, סבלה קיטי מדיכאון בעקבות הבדידות בלוס אלמוס, והשאירה את טוני אצל פט שר, אשתו של הפיזיקאי רובי שר, אשר בנה, מייקל, נפטר זמן קצר קודם לכן ממוות בעריסה. קיטי חזרה עם אופנהיימר לבית לחם, פנסילבניה, כדי לגור עם הוריה. השניים חזרו ללוס אלמוס ביולי 1945.[24][25]

לאחר המלחמה עריכה

עם תום המלחמה באוגוסט 1945 הפך אופנהיימר לסלבריטאי, וקיטי הפכה לאלכוהוליסטית. היא סבלה מסדרה של שברים בעצמות שנגרמו כתוצאה מנפילה עקב שיכרות ותאונות דרכים. בנובמבר 1945, עזב אופנהיימר את לוס אלמוס כדי לחזור לקאלטק, אך גילה עד מהרה כי אינו מעוניין עוד בהוראה.[26] בשנת 1947, הוא קיבל את הצעתו של לואיס סטראוס להיכנס לתפקיד מנהל המכון ללימודים מתקדמים בפרינסטון, ניו ג'רזי.[27] תנאי העבודה כללו מגורים חינם בבית המנהל שבאחוזת אולדן, בית אחוזה מהמאה ה-17 שבו עשרה חדרי שינה, טבח ושומר, המוקף ב-265 אקרים של חורשות. אופנהיימר הקים שם עבור קיטי חממה, בה גידלה סחלבים; בימי הולדתה, אופנהיימר דאג כי יוטסו עבורה מינים נדירים מהוואי. [28] [29] האחוזה נודעה לעיתים כ"אחוזת בורבון" שכן בני הזוג אהבו לשמור את ארון המשקאות שלהם מצויד היטב, וכמו רבים מבני דורם, אהבו לחגוג את שעת הקוקטיילים עם מרטיני, מנהטן, אולד פאשן וערבובי משקאות אחרים. שניהם אהבו גם לעשן,[30] וקיטי הייתה משלבת שתיית אלכוהול עם עישון במיטתה, כשהיא גורמת לאינספור חורים במצעים ובמקרה אחד לפחות, גם לשריפה. בנוסף, היא נטלה מדי פעם כדורים במינון מופרז וסבלה מכאבי בטן בעקבות דלקת בלבלב. הכאב שסבלה ממנו עורר אצלה לעיתים קרובות התפרצויות כעס.[31]

בשנת 1952 חלתה טוני בפוליו, והרופאים הציעו להעבירה לאקלים חם יותר. המשפחה טסה לאיים הקריביים, שם שכרו מפרשית באורך 22 מטר. בני הזוג גילו אהבה משותפת לשייט, בעוד טוני מחלימה. המשפחה בילתה בכל קיץ בסנט ג'ון שבאיי הבתולה, ולבסוף בנתה שם בית חוף בחוף גיבני.[32] ב-6 בינואר 1967, אובחן אופנהיימר כחולה בסרטן בלתי ניתן לניתוח, והוא נפטר ב-18 בפברואר 1967.[33] קיטי הורתה על שריפת גופתו, ולקחה את הכד עם אפרו לסנט ג'ון, שם פיזרה אותו מול החוף, בטווח ראייה מביתם.[34]

היא התחברה עם רוברט סרבר, מכרם הוותיק, שאשתו התאבדה במאי 1967, ושכנעה אותו לרכוש יחד איתה מפרשית של 16 מטר, איתה הפליגו מניו יורק לגרנדה. בשנת 1972, הם רכשו מפרשית נוספת, מתוך כוונה להפליג בה דרך תעלת פנמה ליפן, דרך איי גלאפגוס וטהיטי. לאחר שיצאו לדרך, קיטי חלתה ונלקחה לבית החולים גורגאס בפנמה סיטי, בו נפטרה כתוצאה מתסחיף ב-27 באוקטובר 1972. סרבר וטוני שרפו את גופתה ופיזרו את אפרה בסמוך למקום בו פיזרה את אפרו של רוברט.[35] [36][37]

אזכורים בתרבות עריכה

במיני סדרה "אופנהיימר" שהפיק ה-BBC ב-1980, גולמה דמותה על ידי השחקנית יאנה שלדן.

בסרט הדרמטי "איש שמן וילד קטן" (אנ') - כינוין של הפצצות האטומיות שהופלו במלחמת העולם השנייה) משנת 1989, גילמה אותה השחקנית בוני בדליה.[38]

ביולי 2023 יצא לאקרנים סרטו של כריסטופר נולאן, אופנהיימר, שיצא לאקרנים בחודש יולי 2023, בו נכנסה לדמותה השחקנית אמילי בלאנט.

לקריאה נוספת עריכה

Bird, Kai; Sherwin, Martin J. (2005). American Prometheus: The Triumph and Tragedy of J. Robert Oppenheimer. New York: Alfred A. Knopf. ISBN 0-375-41202-6. OCLC 56753298.


Conant, Jennet (2005). 109 East Palace: Robert Oppenheimer and the Secret City of Los Alamos. New York: Simon & Schuster. ISBN 0-7432-5007-9. OCLC 57475908.

Serber, Robert; Crease, Robert P. (1998). Peace & War: Reminiscences of a Life on the Frontiers of Science. New York: Columbia University Press. ISBN 978-0-231-10546-0. OCLC 1014748640.

Stern, Philip M. (1969). The Oppenheimer Case: Security on Trial. New York: Harper & Row. OCLC 31389.

Streshinsky, Shirley; Klaus, Patricia (2013). An Atomic Love Story: The Extraordinary Women in Robert Oppenheimer's Life. New York: Turner Publishing. ISBN 978-1-61858-019-1. OCLC 849822662.

Wolverton, Mark (2008). A Life in Twilight: The Final Years of J. Robert Oppenheimer. New York: St. Martin's Press. ISBN 978-0-312-37440-2. OCLC 223882887.

  • קאי בירד ומרטין ג'יי שרווין, פרומתאוס אמריקאי: הניצחון והטרגדיה של אבי פצצת האטום, מאנגלית: רחל אהרוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2012

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא קתרין אופנהיימר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 Bird & Sherwin 2005, pp. 154–155.
  2. ^ 1 2 Streshinsky & Klaus 2013, pp. 9–10, 26–27.
  3. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 78–79.
  4. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 80–82.
  5. ^ 1 2 3 Bird & Sherwin 2005, pp. 156–157.
  6. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 89–90.
  7. ^ 1 2 3 Streshinsky & Klaus 2013, pp. 93–94, 97–98.
  8. ^ "Joseph Dallet, Jr". Abraham Lincoln Brigade Archives. נבדק ב-11 באפריל 2018. {{cite web}}: (עזרה)
  9. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 111–117.
  10. ^ Stern 1969, p. 357
  11. ^ Streshinsky & Klaus 2013, p. 119.
  12. ^ Bird & Sherwin 2005, pp. 158–161.
  13. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 120–121.
  14. ^ Bird & Sherwin 2005, p. 161.
  15. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 125–126.
  16. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 128–129.
  17. ^ Bird & Sherwin 2005, p. 162.
  18. ^ Conant 2005, p. 186.
  19. ^ Bird & Sherwin 2005, pp. 162–163.
  20. ^ Bird & Sherwin 2005, pp. 213–214.
  21. ^ Conant 2005, p. 179.
  22. ^ Streshinsky & Klaus 2013, p. 51.
  23. ^ Conant 2005, pp. 262–263.
  24. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 204–211.
  25. ^ Bird & Sherwin 2005, pp. 263–264.
  26. ^ Bird & Sherwin 2005, p. 351.
  27. ^ Bird & Sherwin 2005, pp. 360–365.
  28. ^ Bird & Sherwin 2005, p. 369.
  29. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 234–235.
  30. ^ Streshinsky & Klaus 2013, p. 243.
  31. ^ Streshinsky & Klaus 2013, p. 276.
  32. ^ Streshinsky & Klaus 2013, p. 251.
  33. ^ Streshinsky & Klaus 2013, p. 295.
  34. ^ Bird & Sherwin 2005, p. 588.
  35. ^ Streshinsky & Klaus 2013, pp. 301–302.
  36. ^ Serber & Crease 1998, pp. 220–221.
  37. ^ "Mrs. J. Robert Oppenheimer, 62, Nuclear Physicist's Widow, Dies". New York Times. 29 באוקטובר 1972. נבדק ב-17 באפריל 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "Fat Man and Little Boy (1989)". AFI Catalog of Feature Films. נבדק ב-26 ביולי 2023. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=קתרין_אופנהיימר&oldid=37919175"