רויטל איתן

מרצה לתיאטרון, סופרת, במאית, מחזאית ודרמטורגית ישראלית

רויטל איתן (נולדה ב-29 בספטמבר 1957) היא מרצה לתיאטרון, סופרת, במאית, מחזאית ודרמטורגית.

רויטל איתן
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 29 בספטמבר 1957 (בת 66)
גִּבְעָתַיִם, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר צאצאים 2 עריכת הנתון בוויקינתונים
www.revitaleytan.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

נולדה בשכונת בורוכוב בגבעתיים ולה שתי אחיות. אמה, שולמית איתן לבית גולדמן, הייתה נצר לשושלת רבנים וסופרים מירושלים. אביה, אליעזר איתן לבית ורסנו, יליד סלוניקי, היה איש עסקים. בשנות ה-60 הקימו הוריה תיאטרון לילדים, שהיה בין הראשונים בישראל. בנעוריה הדריכה בתנועת "הנוער העובד" בקן בורוכוב בגבעתיים. את שירותה הצבאי עשתה כמדריכה בחיל הקשר, מד"סית, ובמסלול נח"ל חלקי בכפר עזה.

בוגרת בית צבי במגמת משחק 1981 ובעלת שלושה תארים בחוג לתיאטרון באוניברסיטת תל אביב. את עבודת הדוקטורט שלה עשתה על התיאטרון של שולמית בת-דורי בהנחיית פרופסור שמעון לוי[1].

שיחקה בתיאטרון באר שבע, התיאטרון לילדים ולנוער ותיאטרון נווה צדק, והייתה בגרעין המייסד של "המרכז לתיאטרון עכו" בהובלת שולי כהן ודודי מעיין.

הייתה עוזרת במאי של גדליה בסר והלל מיטלפונקט, מנהלת הצגות בצוותא, לקטורית בהבימה וניהלה את התיאטרון הקהילתי פרדס כץ.

בין השנים 2005-1980 הדריכה והנחתה קבוצות תיאטרון בקיבוצים, בחינוך הבלתי פורמלי ובמתנ"סים ברחבי הארץ.

החל משנות ה-90 עוסקת בהוראת תיאטרון בבית הספר לתיאטרון חזותי בירושלים, אוניברסיטת תל אביב, מכללת בית ברל, בית הספר לכתיבת דרמה של יובל המון, המכללה האקדמית לחברה ואמנויות נתניה, המרכז האקדמי אונו, ובמשך למעלה מ־25 שנים מרצה בכירה בסמינר הקיבוצים, וחונכת של "תרגילי הבימוי הקצרים והארוכים" - עבודות הגמר של בוגרי מסלול הבימוי בסמינר. שימשה כמדריכה פדגוגית לפרחי הוראה בבתי ספר תיכוניים, וזכתה בפרס הצטיינות על הקורס "סגנונות בתיאטרון ובאמנות המאה העשרים" שיצרה. עסקה במחקר ובהנחיית תזות לתואר שני בשלוחה הישראלית של "לסלי קולג" ישראל ובסמינר הקיבוצים.

בשנים 19891999 עמדה בראש מגמת התיאטרון בתיכון לאמנויות "אלון" ברמת השרון, ובמקביל שימשה כיועצת למפמ"ר התיאטרון במשרד החינוך. במסגרת תפקידה הייתה אחראית לכתיבת בחינות הבגרות העיוניות בתיאטרון ולבחינות בגרות מעשית ברחבי הארץ, הייתה חברה בוועדה מול המל"ג לבניית תוכנית למסלול הבימוי והוראת התיאטרון בסמינר הקיבוצים, והשתתפה בוועדה מטעם האגף לתוכניות לימודים במשרד החינוך לכתיבת תוכנית לימודים עבור בתי הספר לחינוך מיוחד.

בתחילת שנות האלפיים הובילה את פרויקט "אמן ביישוב" מטעם אמנות לעם בקריית גת[דרוש מקור], ריכזה ולימדה תוכניות הבימוי לנוער במתא"ן, לימדה ובנתה השתלמויות במרכז פסג"ה.

מנחה קורסים מעורבים לנשים ערביות ויהודיות ישראליות בתחומי העצמה נשית ותיאטרון. מנחה מחזאים ובמאים צעירים בתחום הכתיבה הדרמטית.

לאחר הכשרה עיונית, סדנאית, וסטז' בתוכנית הלימודים "הכשרת מטפלים רגשיים בעזרת בעלי חיים בפינות חי ובטבע" במכללת דוד ילין בירושלים - משמשת כמטפלת רגשית מוסמכת ל"טיפול רגשי בעזרת בעלי חיים".

חיים אישיים עריכה

איתן אם לשניים.

קריירה מקצועית עריכה

משחק עריכה

  • אופרת הקבצנים - תיאטרון באר שבע, 1981
  • קרמבו בעורף האויב - המרכז התיאטרוני בנווה צדק, 1986[2]
  • המלך הלך לישון - המרכז התיאטרוני בנווה צדק 1985
  • שמוליק של זוהרה - עיבוד לבמה של סיפור חייהם של זהרה לביטוב ושמוליק קופמן. התיאטרון לילדים ולנוער, 1981
  • חיים חדשים - המרכז לתיאטרון עכו 1985

ספריה עריכה

בימוי עריכה

מאמרים

  • כשיצאת איש פשוט לדרך, תיאטרון - רבעון לתיאטרון עכשווי, גיליון 36 חורף 2013, עמודים 95- 110
  • הקולנוען שלא הכרנו, תיאטרון - רבעון לתיאטרון עכשווי, גיליון 45 חורף 2018 עמודים 28–47
  • התיאטרון הקיבוצי - מן הלב עד השוליים, אסופת מאמרים על התרבות הקיבוצית בהוצאת יד טבנקין, 2020

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה