רנאטה טבאלדי
רנאטה טבאלדי (באיטלקית: Renata Tebaldi, 1 בפברואר 1922, פזארו, - 19 בדצמבר 2004, סן מרינו) הייתה זמרת סופרן ליריקו-ספינטו, פופולרית בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. הייתה מוכרת בזכות קולה הגדול והשופע, על צלילו היפה ואחידות הקו הווקאלי שאפיינו אותו. רנאטה טבאלדי התמקדה בעיקר בתפקידי הוריזמו של הרפרטואר הלירי והדרמטי.
 | |
| לידה |
1 בפברואר 1922 פזארו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
19 בדצמבר 2004 (בגיל 82) סן מרינו, סן מרינו |
| מקום קבורה |
Langhirano |
| מוקד פעילות |
איטליה, ממלכת איטליה |
| תקופת הפעילות |
מ-1944 |
| מקום לימודים |
Conservatorio Statale di Musica "Gioachino Rossini" |
| סוגה |
אופרה |
| סוג קול |
סופרן |
| שפה מועדפת |
איטלקית |
| פרסים והוקרה |
|
| האתר הרשמי | |
| פרופיל ב-IMDb | |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ילדות ונעורים עריכה
טבאלדי נולדה בשם רנאטה ארסיליה קלוטילדה טבאלדי בפזארו, בת לצ'לן טבאלדי טבאלדי ולג'וזפינה ברביירי, זמרת מוכשרת, ששאפה לקריירה בשירה אך הייתה לאחות. זמן קצר לאחר לידתה של רנאטה נפרדו הוריה והיא עברה עם אמה לעיר הולדתה של האם, לאנגיראנו במחוז פארמה.
טבאלדי, שחלתה בשיתוק ילדים בגיל שלוש, לא יכלה להשתתף בפעילויות מאמצות ותחת זאת החלה להתעניין במוזיקה. היא שרה במקהלת הכנסייה בלאנגיראנו וכשהייתה בת שלוש-עשרה שלחה אותה אמה ללמוד נגינה בפסנתר אצל סיניורינה פאסאני בפארמה. רנאטה עבדה בשקידה יוצאת דופן, התאמנה בנגינה ארבע או חמש שעות ביום וחלמה על קריירה של פסנתרנית קונצרטים. היא גם שרה כל מה ששמעה. מקור השראתה העיקרי הייתה ההאזנה לרדיו. רק כאשר מורתה לפסנתר נקטה יוזמה, נשלחה רנאטה אל איטאלו ברנקוצ'י, מורה לשירה בקונסרבטוריון בפארמה. כעבור זמן קצר החלה ללמוד בקונסרבטוריון ובמשך שלוש שנים למדה אצל אטורה קמפוגאליאני. רנאטה נדרשה להתרכז במשך קרוב לשנתיים תמימות בסולמות ובפיתוח קול לפני שהורשתה ללמוד את השירים הראשונים לקראת סוף השנה השנייה להכשרתה.
כרמן מליס עריכה
רנאטה נסעה לבלות את חג המולד עם אחי אביה, ולנטינו, בפזארו. הוא ניהל בית קפה קטן, שאליו נהגה הדיווה המפורסמת לשעבר כרמן מליס לבוא לקנות עוגות. מליס הייתה מורה בקונסרבטוריון של פזארו. הדוד ולנטינו דיבר עם מליס על אחייניתו, והדיווה, מי שהייתה סופרן פרימדונה בלה סקאלה במילאנו ושרה עם קארוזו ועם טיטה רופו, ניאותה לבסוף לערוך מבחן קול לנערה.
מליס הייתה למורה החשובה ביותר של טבאלדי: למחרת, ועד תום חופשת החג, עבדה טבאלדי עם מליס; בשובה לפארמה, היה השיפור שחל בשירתה ניכר כל כך, שקשה היה להאמין שאותו קול עצמו יצא לפזארו וחזר ממנה. בשלב זה החליטה טבאלדי לעבור לפזארו בקביעות. היא גרה שם עם משפחת אביה וקיבלה שיעורים ממליס הן בקונסרבטוריון והן באופן פרטי. מליס השיגה לה מלגה וטבאלדי הופיעה לראשונה לפני קהל בשירת "Ebben? Ne andrò lontana" מתוך "לה ואלי" של אלפרדו קאטאלאני בתיאטרון באורבינו. בגיל 22, הופיעה טבאלדי לראשונה בתפקיד אלנה ב"מפיסטופלה" של בויטו ברוביגו. היא שרה עוד כמה פעמים בפארמה - ב"לה בוהם", "הידיד פריץ" ו"אנדראה שנייה" והחלה לעבוד, שוב באמצעות מליס, עם המנצח והמורה לשירה ג'וזפה פייס במילאנו בשנת 1944. מבחן קול אצל גואידו גאטי, מנהל לה סקאלה, לא הניב תוצאות, כיוון שבתקופת המלחמה לא היו כמעט הצגות אופרה. טבאלדי הופיעה לראשונה בתפקיד דסדמונה באותלו של ורדי בטריאסטה, לצד פרנצ'סקו מרלי והופעתה עוררה התרגשות.
ארטורו טוסקניני עריכה
פריצת הדרך הגדולה של טבאלדי הגיעה בשנת 1946, כשניגשה למבחן קול לפני ארטורו טוסקניני במילאנו. טוסקניני התרשם לטובה וכינה אותה "voce d'angelo" ("קול מלאך"). טבאלדי הופיעה לראשונה בלה סקאלה באותה שנה, בקונצרט שציין את פתיחתו המחודשת של התיאטרון לאחר מלחמת העולם השנייה. היא שרה את ה"תפילה" ("Dal tuo stellato soglio") מתוך האופרה התנ"כית של רוסיני, "משה במצרים", ואת תפקיד הסופרן ב"טה דאום" של ורדי. היא קיבלה את תפקידי מרגריטה ואלנה במפיסטופלה של בויטו ואלזה בלוהנגרין של וגנר בשנת 1946. בשנה שלאחריה, הופיעה ב"לה בוהם" של פוצ'יני ובתפקיד אווה ב"מייסטרזינגר" של וגנר. טוסקניני עודד אותה לשיר את תפקיד אאידה והזמין אותה לחזור על התפקיד באולפנו. דעתה היא הייתה, שתפקיד אאידה נועד לסופרן דרמטי, אבל טוסקניני שכנע אותה והיא הופיעה לראשונה בתפקיד זה בלה סקאלה ב-1950, לצד מריו דל מונקו ופדורה ברביירי בהפקה בניצוח אנטונינו ווטו. הייתה זו ההצלחה הגדולה ביותר בשלב זה בקריירה שלה, שהייתה עוד באיבה, וזו שהזניקה אותה לקריירה בינלאומית.
הייתה זו רנאטה טבאלדי, ששרה מפיה של סופיה לורן בגרסה הקולנועית של אאידה (1953).
קריירה בינלאומית עריכה
טבאלדי יצאה לסיור קונצרטים עם ההרכב של לה סקאלה בשנת 1950, תחילה לפסטיבל אדינבורו ואחר ללונדון, שם הופיעה לראשונה בתפקיד דסדמונה בשתי הצגות של "אותלו" בבית האופרה המלכותית, קובנט גארדן וברקוויאם של ורדי, שתיהן בניצוח ויקטור דה סאבאטה.
טבאלדי וקאלאס עריכה
בראשית שנות ה-50' כבר הייתה טבאלדי מחופרת היטב בלה סקאלה. אבל אז הופיעה כוכבת חדשה בזירה: מריה קאלאס. קאלאס ניכסה לעצמה כמה הצגות של "אאידה" ללה סקאלה זמן קצר אחרי שטבאלדי שרה שם בתפקיד זה לראשונה. ההתפוצצות הגיעה כשהשתיים יצאו יחד לסיור בדרום אמריקה עם להקה איטלקית. שלא בחוכמה, אולי, זימנו את שתיהן להופיע באותו קונצרט. אחרי הקונצרט האשימה קאלאס את טבאלדי בהפרת הסכם של הימנעות מהדרן, כששרה לא אריה אחת אלא שתי אריות נוספות כהדרן. הלוחמה ההדדית נמשכה לכל אורך הסיור והיריבות הגיעה לשיאה במאמר בטיים מגזין, שבו צוטטה קאלאס כאומרת, שהשוואתה עם טבאלדי כמוה כהשוואת שמפניה לקוקה-קולה.[1] אומנם, עדים לראיון פסקו, שקאלאס אמרה "שמפניה עם קוניאק" ומישהו מן הצד התלוצץ, "לא, עם קוקה-קולה", אבל כתב הטיים ייחס את ההערה לקאלאס.[2]
קאלאס וטבאלדי היו שתי זמרות שאין להשוות ביניהן. קאלאס הייתה סופרן דרמטי, שקולה מסוגל להגיע עד למי גבוה בביצוע, טכניקת קולורטורה מרשימה ביותר (סופרן קולורטורה-דרמטי) והיא יכלה לשיר כל תפקיד, מתפקידי סופרן דרמטי כבד ביותר ועד לקטעי ראווה מבריקים לסופרן קולורטורה קליל. טבאלדי ראתה את עצמה תמיד כסופרן לירי (אף כי ניחנה באחד מקולות הספינטו העזים ומבעיתים ביותר במאה ה-20), והיא ריכזה את הקריירה שלה באופרות וריזמו ובתפקידי ורדי מאוחרים, שהגבלת הגובה בטווח קולה והחסר בסלסולי פאר וקישוטים בטכניקה שלה לא היוו בהם בעיה. איזה חלק מן היריבות היה אמיתי ואיזה נוצר כתוצאה משיסוי מצד המעריצים והעיתונות, אין לדעת. יש סבורים, שאת כל היריבות כולה ליבו חברות ההקלטה של שתיהן כאמצעי להגברת המכירות, ושתי הזמרות הונחו לפעול בהתאם לכך. טבאלדי עצמה גרסה, שבמאבק ביניהן יש, בחשבון סופי, תועלת לקריירות של שתיהן, כיוון שהגביר במידה רבה כל כך את העניין בהן.
בסופו של דבר, מכל מקום, היה פיוס. כשטבאלדי פתחה את עונת 1968 במטרופוליטן אופרה ב"אדריאנה לקוברר" של צ'ילאה, קאלאס, שכבר הגישה אז את הופעתה האחרונה באופרה, באה אל מאחורי הקלעים לברך אותה. הייתה זו פגישתן האחרונה של שתי הסופרניות.
המטרופוליטן עריכה
טבאלדי הופיעה לראשונה באמריקה בשנת 1950 כאאידה באופרה של סן פרנסיסקו; הופעתה הראשונה במטרופוליטן אופרה הייתה ב-31 בינואר 1955, כדסדמונה מול מריו דל מונקו כאותלו. במשך כעשרים שנה עשתה את המטרופוליטן למוקד פעילותה. בעונת 63–1962 שכנעה טבאלדי את מנהל המטרופוליטן, רודולף בינג, להעלות מחדש את "אדריאנה לקוברר" של צ'ילאה. האופרה לא עלתה על הבימה מאז מפנה המאה, אבל בינג השתכנע שתהיה זו הצלחה רבתי לטבאלדי ולפרנקו קורלי, ששר את תפקיד מאוריציו. לרוע המזל, טבאלדי לא הייתה במיטבה הווקאלי. נחרדת, יצאה לחופשת מנוחה של שלושה-עשר חודשים מן הבימה. אז חזרה כ"מימי" וקצרה תשואות.
טבאלדי שרה הרבה יותר במטרופוליטן והרבה פחות בכל מקום אחר. היא פיתחה קשר מיוחד עם קהל המטרופוליטן ועם הזמן נודעה בכינוי "מיס כל הכרטיסים אזלו". היא שרה שם כ-270 פעמים ב"לה בוהם", מאדאם באטרפליי, "טוסקה", "מאנון לסקו", "הנערה מן המערב", "אותלו", "כוחו של גורל", "סימון בוקנגרה", "פלסטאף", "אנדראה שנייה", "לה ג'וקונדה" וכויולטה בהפקה של לה טרוויאטה שנוצרה במיוחד בשבילה. הופעתה האחרונה שם הייתה כדסדמונה ב-8 בינואר 1973, התפקיד שבו פתחה את הקריירה שלה במטרופוליטן שמונה-עשרה שנים קודם.
שנים אחרונות עריכה
עד תום הקריירה שלה, שרה טבאלדי ב-1,262 הופעות, 1,047 אופרות מלאות ו-214 קונצרטים.
טבאלדי פרשה מן הבימה בשנת 1973 ומאולם הקונצרטים בשנת 1976. את רוב ימיה האחרונים שהתה במילאנו. היא מתה בגיל 82 בביתה, בסן מרינו. היא קבורה בקאפלה המשפחתית בבית הקברות מאטאלטו בלאנגיראנו.
מוזיאון עריכה
בטירת טורקיארה, סמוך לפארמה, יש מוזיאון המוקדש לרנאטה טבאלדי. המוזיאון מכיל יותר מ-50 תלבושות, בהן יצירות של דה שיריקו ודיור.
אתרים ברשת עריכה
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של רנאטה טבאלדי
רנאטה טבאלדי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
רנאטה טבאלדי, באתר AllMusic (באנגלית)
רנאטה טבאלדי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
רנאטה טבאלדי, באתר Discogs (באנגלית)- רנאטה טבאלדי, באתר Genius
רנאטה טבאלדי, באתר בילבורד (באנגלית)- רנאטה טבאלדי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
- רנאטה טבאלדי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
.svg){kind=logo}
- A Tribute to Renata Tebaldi (including discography)
- YouTube - Renata Tebaldi is Madama Butterfly Tebaldi sings "Un Bel Di Vedremo" from Puccini's Madama Butterfly in this 1959 video.
הערות שוליים עריכה
- ^ "Diva Serena, Time, November 3, 1958
- ^ Stassinopoulos, Ariana (1981). Maria Callas: The Woman Behind the Legend. New York: Simon and Schuster. ISBN 0671255835.