תנועות למען הזכות להפלה מלאכותית
תנועות למען הזכות להפלה מלאכותית (נקראות לעיתים "Pro-choice") דוגלות בזכות לקבל גישה חוקית לשירותי הפלה מלאכותית יזומה, מכל סיבה שהיא. תנועות אלה תומכות בנשים המעוניינות להפסיק את ההיריון באופן חוקי וללא חשש מתגובה חברתית שלילית.
סוגיית הזכות להפלה מלאכותית שנויה במחלוקת בדיון הציבורי במרבית מדינות העולם.
רקע היסטורי עריכה
הפלה מלאכותית נהוגה מאז ימי קדם. עדויות להפלות מסוג זה נמצאו בפפירוס מצרי עתיק, ביצירות מיוון העתיקה ובמסמכים היסטוריים מאסיה. הפסקת ההיריון נעשתה לעיתים קרובות באמצעות צמחי מרפא עממיים, לחץ פיזי ושיטות רפואיות פרימיטיביות לזירוז לידה שסיכנו את האישה ההרה[1].
במאה ה-19 הפלות מלאכותיות היו נפוצות בבריטניה, בעיקר בקרב נשות המעמד הגבוה, מכיוון שזה היה הליך רפואי יקר. באותה עת החלו להתפרסם בעיתונות הבריטית ובארצות הברית מאמרים בעד ונגד הזכות להפלה מלאכותית.
במאה ה-20 עריכה
בתחילת המאה ה-20 נחקקו במרבית מדינות אירופה וארצות הברית חוקים האוסרים על הפלה מלאכותית, למעט במקרים בהם רופא קבע שההיריון מסכן את חיי האם. רופאים שעסקו בהפלות סבלו מהטרדות ציבוריות ותביעות משפטיות, בהן נדרשו להוכיח שההפלה הייתה נחוצה.
הדיון הציבורי בנושא הזכות להפלה צבר תאוצה בשנת 1929 בבריטניה. עד אז הפלות היו אסורות בבריטניה, על פי חוק משנת 1861. בשנת 1929 תוקן החוק והותרו הפלות שנעשו בתום לב ונועדו להגן על חיי האם. העונש על ביצוע הפלה בניגוד לחוק היה מאסר עולם, כי פעולה כזו נחשבה לסוג של רצח. החוק עורר דיון ציבורי – מצד אחד נטען שהחוק מתיר "הרג עוברים", ומאידך פמיניסטיות רבות, בהן מארי סטופס, סטלה בראון (אנ') ומרגרט סנגר, צידדו בזכות להפלה.
בראון ערכה באותה עת מסע הסברה ברחבי אנגליה שבמהלכו נשאה הרצאות על בריאות האישה, אמצעי מניעה, התמודדות עם גיל ההתבגרות, חינוך מיני ומחלות מין. בשנת 1929 נשאה הרצאה בשם "הזכות להפלה מלאכותית" בכנס של ארגון "הליגה העולמית לרפורמה מינית (אנ')", והייתה בין הראשונות שהגדירו זכות זו. בשנים שלאחר מכן היא המשיכה להרצות בנושא הזכות להפלה, ובדבריה הדגישה את ההשלכות השליליות שחוו נשים בהיריון כפוי, בהן התאבדות, טראומה גופנית, מוגבלות, הפרעות נפשיות והרעלת דם.
נשים רבות הצטרפו לבראון, בעיקר לאחר שביולי 1932 הקימה ההסתדרות הרפואית הבריטית (אנ') ועדה שדנה בהצעות לשינויים בחוקי ההפלות. בשנת 1936 ייסדו פעילות פמיניסטיות בבריטניה את "האגודה לרפורמה בחוק ההפלות", שהייתה למעשה התנועה הראשונה למען הזכות להפלה מלאכותית. התנועה מנתה עם היווסדה 35 חברות, ועד שנת 1939 היו בה כ-400 חברות. התנועה זכתה לפרסום כאשר תמכה במספר מקרי הפלה של קטינות שנאנסו.
בשנת 1959 שונו חוקי ההפלה בארצות הברית כך שזו תתאפשר גם במקרים של אונס או במקרים שבהם העובר במצוקה. החוקים בבריטניה שונו בשנת 1967 ואפשרו ביצוע הפלה במספר נסיבות, בהן מניעת פגיעה בבריאותה הפיזית או הנפשית של האישה.
בארצות הברית קמה בשנת 1969 "האגודה הלאומית לביטול חוקי הפלות (אנ')" (NARAL Pro-Choice America), שפעלה בעיקר עד שנקבע פסק דין רו נגד וייד בשנת 1973. בשנות ה-70, עם התפשטות הגל השני של הפמיניזם, פעלו קבוצות פמיניסטיות רבות למען הזכות להפלה מלאכותית, בין השאר באיטליה, גרמניה, הולנד, נורווגיה, צרפת וקנדה.
במאה ה-21 עריכה
במהלך המאה ה-21 בולטת פעילותן של תנועות למען הזכות להפלה מלאכותית בעיקר במדינות בהן זכות זו לא הייתה קיימת, או שזו יושמה באופן חלקי ולא מספק. במספר מדינות, כגון ארצות הברית ופולין, התעוררה פעילות התנועות למען הזכות להפלה מלאכותית לאחר שזכות זו הוגבלה והוחמרו התנאים שבהן היא אפשרית.
אירלנד עריכה
ערך מורחב – הפלות מלאכותיות באירלנד
הפלה מלאכותית באירלנד נאסרה על פי חוק בשנת 1861. במהלך השנים נחקקו הקלות שונות באופן הדרגתי, אבל האיסור העיקרי נותר בתוקפו. רק לאחר משאל עם בשנת 2018 בוטל החוק, והותרו הפלות במהלך 12 השבועות הראשונים של ההיריון, ומאוחר יותר במקרי חירום רפואיים. שירותי הפלות חוקיים החלו לפעול באירלנד ב-1 בינואר 2019, אם כי קיימים חששות בנושא זה, הן בקרב הנשים והן בקרב הרופאים, והאווירה החברתית עדיין מייחסת לנשים שעברו הפלה סטיגמה שלילית[2].
במהלך השנים הביעו גופים פוליטיים רבים באירלנד תמיכה בזכות להפלה מלאכותית, בהם שין פיין, מפלגת הלייבור, המפלגה הירוקה והמפלגה הסוציאליסטית.
ארגנטינה עריכה
בדצמבר 2020, לאחר מאבק שנמשך שנים ארוכות, בוטל החוק נגד הפלות בארגנטינה, והותרו הפלות במהלך 14 השבועות הראשונים של ההיריון[3].
בארגנטינה בלטו מספר ארגונים שפעלו למען הזכות להפלה מלאכותית, בהם La Red Informativa de Mujeres de Argentina (רשת המידע של נשות ארגנטינה), ו-Católicas por el Derecho a Decidir (ספ') (נשים קתוליות בעד זכות ההחלטה), שהוקם בשנת 1996. בשנת 2003 הוחלט בכנס נשים לאומי לאמץ צעיף ירוק (אנ') כסמל למאבק פמיניסטי. על הצעיף נכתב: "חינוך מיני כדי להחליט, אמצעי מניעה כדי למנוע הפלות, הפלה חוקית כדי למנוע מקרי מוות."
בשנת 2015 הוקם בארגנטינה הארגון "Ni una menos" כמחאה על רצח דיאנה גרסיה, בת 19 שהייתה פעילה בתנועות למען הזכות להפלות[4][5].
ארצות הברית עריכה
בארצות הברית חודשה פעילותן של התנועות למען הזכות להפלה מלאכותית בשנת 2015, לאחר שמושל לואיזיאנה ניסה לפגוע במימון של ארגון "הורות מתוכננת". חלק ניכר מהפעילות התרחשה ברשתות חברתיות מקוונות. נשים רבות שיתפו את חוויית ההפלה שלהן, בהן וופי גולדברג, צ'לסי הנדלר, ליל קים, ניקי מינאז', גלוריה סטיינם וג'ואן קולינס.
תנועת "You Know Me" (אנ') קמה בשנת 2019 לאחר שהועברו חוקים נגד הפלות במספר מדינות, שהבולטות בהן היו ג'ורג'יה, אוהיו ואלבמה. התנועה הוקמה על ידי השחקנית ביזי פיליפס, שעברה הפלה בנעוריה.
בין הארגונים הפועלים למען הזכות להפלה מלאכותית בארצות הברית נמנים האיגוד האמריקאי לחירויות אזרחיות, ארגון נשים לאומי (NOW), הורות מתוכננת ומפלגת הירוקים של ארצות הברית. פעילות הארגונים התגברה בעקבות פסק דין דובס נגד הארגון לבריאות נשים בג'קסון משנת 2022, בו נקבע שחוקת ארצות הברית אינה כוללת את הזכות לבצע הפלה מלאכותית[6].
ישראל עריכה
.jpg)
בשנת 2022 יזמה קואליציית ארגוני נשים, בשיתוף תנועת מאבק סוציאליסטי, עצומה הקוראת לבטל את הוועדות להפסקת היריון בישראל, ולהבטיח נגישות מלאה להליכי הפסקת היריון במערכת הציבורית בחינם לכלל הנשים[7].
פולין עריכה
בשנת 1943 נחקק בפולין חוק המתיר הפלות ברוב המקרים. חוק זה עבר שינויים מעת לעת אך נותר בתוקפו רוב הזמן עד 1993.
בשנת 1993 בוטל הסעיף בחוק המאפשר הפלה עקב "תנאי חיים קשים", והתיר הפלות רק במקרי חירום רפואיים, מקרי אונס וגילוי עריות. בסוף שנת 1996 תוקן החוק כדי לאפשר הפלה על רקע סוציאלי, אבל תוספת זו בוטלה לאחר כשנה על ידי בית המשפט לחוקה.
באפריל 2016 נחקק חוק האוסר את רוב ההפלות, למעט מקרים המהווים סיכון לחיי האישה. הסיים אישר את החוק בתנאי שהדיונים בנושא זה יימשכו. מיד לאחר מכן החלה שביתת הנשים בפולין (אנ') ומחאות של נשים לבושות שחור ונושאות מטריות וקולבים, שנמשכו חודשים רבים[8].
באוקטובר 2020 קבע בית הדין לחוקה כי החוק המתיר הפלות במקרה של גילוי פגם בעובר אינו חוקתי, ואסר למעשה על רוב ההפלות שבוצעו עד אז בפולין[9]. החלטה זו גונתה על ידי רבים מחברי הפרלמנט האירופי. מיד לאחר מכן חודשו מחאות הנשים במדינה (אנ')[10].
בפולין פועלים מספר ארגונים פמיניסטיים למען הזכות להפלה מלאכותית. מפלגות הימין במדינה מתנגדות לזכות זו, מפלגות המרכז לרוב מתנגדות אך תומכות בהחזרת הסעיף המאפשר הפלה על רקע סוציאלי, ורק מפלגת ברית השמאל הדמוקרטי תומכת בזכותן המלאה של נשים להפלה מלאכותית.
קישורים חיצוניים עריכה
- תנועות למען הזכות להפלה מלאכותית, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים עריכה
- ^ A Brief History of Abortion Around the World - GB Times - The Spirit Magazine, The Spirit Magazine, 4 במאי 2023 (באנגלית).
- ^
ניו יורק טיימס וסיילן יגינסו, ההפלות באירלנד הפכו חוקיות. לנשים זה לא ממש עוזר, באתר הארץ, 29 בינואר 2019.
- ^ היסטוריה באמריקה הלטינית: ארגנטינה התירה הפלות, באתר ynet, 30 בדצמבר 2020.
- ^ אקונומיסט, הנשים הלטיניות מנסות להשתחרר מהתרבות השוביניסטית שמסרבת להרפות, באתר הארץ, 27 באוגוסט 2015.
- ^ ניו יורק טיימס, הפעילות למען הפלות בארגנטינה עשו היסטוריה. זה לא בא להן בקלות, באתר הארץ, 27 בינואר 2021.
- ^ ynet והסוכנויות, הנשים שבלב הקרב על ההפלות: "איך ייתכן שלבתי יהיו פחות זכויות ממני?", באתר ynet, 27 ביוני 2022.
- ^ המאבק למען זכות ההפלה - לבטל את הוועדות להפסקת הריון בישראל, באתר תנועת מאבק סוציאליסטי, 9 ביוני 2022.
- ^ עופר אדרת, בפולין, גם סוגיית ההפלות היא עניין של כבוד לאומי, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2016.
- ^ אי-פי, בית המשפט העליון של פולין אסר כמעט לחלוטין על הפלות, באתר וואלה!, 22 באוקטובר 2020.
- ^ טיפול מחתרתי, דיווח למשטרה ומוות: כך נראה איסור ההפלות בפולין, באתר הארץ, 22 ביוני 2022.
