אברהם חמוי

הרב אברהם שלום חי חמוי (26 בנובמבר 1838 – 1886) (להלן הא"ח) היה פוסק הלכה, מקובל, פולמוסן ועיתונאי. חיבר כחמישים ספרים בתחומים מגוונים, מהם 16 ראו אור בדפוס. דמותו הייתה לוטה בערפל ובעשור האחרון החלו להתחוור קורות חייו והיקף יצירתו.

אברהם חמוי

אין תמונה חופשית
לידה	1838
פטירה	1886 (בגיל 48 בערך)
תקופת הפעילות	?–1886
חתימה

ראשית חייו

הרב אברהם שלום חי חמוי נולד בעיר חלב (אז בתחומי האימפריה העות'מאנית) לרב רפאל ורחל חמוי בט' כסלו ה'תקצ"ט (26 בנובמבר 1838). משפחתו המורחבת נודעה בחכמיה ולטענתו משפחתו התייחסה לבית דוד, כפי שהוא מציין זאת בספרו "אביעה חידות": "חוטר מגזע ישי ונצר משרשיו יפרה [האותיות מודגשות במקור]" (ישעיהו, א', יא'). על טענה זו הוא חוזר בעוד מספר מקומות. בשנת תרכ"ד (1864) נשא אישה בשם בנות. כשנה לאחר מכן, בעקבות מותם של אשתו ובנו, שנפטרו ביום אחד. החל במסע נדודים בערים רבות ובארצות שונות. נדודים אלו מעוררים השתאות לנוכח היקפם והאינטנסיביות שלהם.

לאחר שנותר ערירי, נסע לאזמיר כדי ללמוד אצל הרב חיים פאלאג'י, שהוציא גם הוא ספר סגולות. בשהות זו שקד על לימודיו ואיסוף חומרים לספריו. בין השנים 1866 – 1868 חי הא"ח בירושלים וזכה להערכה רבה מחכמיה. לאחר שובו לאיזמיר הוציא לאור את ספר הסגולות הראשון "האח נפשנו" בשנת 1870. במקביל לפרסומו של ספר זה, הא"ח כתב בעיתונות התקופה. גם בעניינים מאגיים־רפואיים. הפרסום שקנה הפך הוביל אותו להיות מבאי ארמון הסולטאן. הצלחתו של הא"ח, בקרב האצולה המוסלמית, הייתה לצנינים בקרב הקהילה היהודית ועוררה כנגדו טענות בנוגע לחייו האישים ועיסוקיו המאגיים.

בשהותו בטורקיה נקלע הא"ח לעימותים עם נכבדי הקהילה ובתוכם גם הרב אברהם פלאג'י, שכנגדו נקט הא"ח לשון בוטה ואפשר שהדבר הוביל לגירושו.

מעבר לליוורנו

אברהם שלום חי חמוי יצא לליוורנו לשם המשך מפעלו הספרותי ובאמתחתו הון עצום במושגי אותה תקופה. בדרכו כל הונו נשדד. הודות לאישיותו הוא זוכה לתמיכת כלכלית מאישים מרכזיים בליוורנו ומדפיס את ספריו: "דבק מא"ח" בשנת 1874, הדומה בתכניו לספרו "האח נפשנו", "בית הבחירה'" בשנת 1875, מחזור לפסח בלווית דיני החג; נספח אליו מחזור "בית ה'" – 1875 לחג השבועות. במהלך שהות זו ביקר בספריות ואוספי ספרים פרטיים באירופה, מהם ליקט מתוך כתבי יד וספרים, חומרים לספריו. עיקר עבודת הליקוט נעשתה בספריות באיטליה. מליוורנו הוא חזר לאיזמיר ומדפיס את ספרו בלדינו "זכר עשה" -1877. בתקופה זו הוצע לו משרת "החכם באשי" בתימן ומשרת רב בגיברלטר. הצעות אלו לא מומשו, אולי משום סלידתו ממשרות רבנות ואולי משום עימותיו עם הנהגת הקהילה באיזמיר.

ב-1878 הוא ביקר בגיברלטר. באותה שנה הוציא לאור את מחזור התפילה "בית אל" לחודש אלול. ב-1879 יצא לאור ספרו "לדרש אלהים", העוסק בעיקר ב"שאלת חלום". בשנה זו החלה גם הדפסתם של שני ספרים נוספים: "אביעה חידות" העוסק בעיקר במאגיה ואשר הדפסתו תסתיים שנתיים מאוחר יותר, ו"בית הכפרת" מחזור התפילה ליום הכיפורים עם דינים. הדפסתו של ספר זה הושלמה לאחר מות הא"ח.

בין ליוורנו לצפון אפריקה ועוד מקומות

במקביל לשהותו בליוורנו הא"ח ביקר במספר מדינות בצפון אפריקה. ביולי 1879, שהה הא"ח באלג'יר באחת הערים הסמוכות לאוראן (והראן). בעיר עלומה זו טפלו על הא"ח, "פריצי הדור", האשמות קשות שאת טיבן אין הוא מפרט. בגינן של האשמות אלו הוא נחבש בבית האסורים עד לברור עניינו. את השתלשלות העניינים מוסר הא"ח בקצרה בקונטרס שהוא פרסם להגנתו - "לוחות העדות".  זמן קצר לאחר שיצא מבית האסורים הוא נסע למרוקו, אליה הגיע בחודש אוקטובר 1879. הא"ח נדד בין ערי מרוקו, כפי שעולה מעדותו: ואזאן, מכנאס, רבאט, פס, מרקש, מלאל, מוגדור ועוד. בנסיעותיו במרוקו הוא לא התעלם מן המצב בו היו שרויים היהודים. כנוסע סקרן הוא מקדיש מקום בחיבוריו שאבדו לתיאור אורחות חייהם והגזירות הקשות אשר הוטלו עליהם.

באפריל 1880 הא"ח עולה לרגל לעיר וזאן על מנת להשתטח על קברו של עמרם בן דיוואן. זמן קצר אחר הגעתו נקלע לתוך מחלוקת שטלטלה את קהילת וזאן. המוניטין שיצא להא"ח בזכות למדנותו, יכולותיו הפולמוסיות ואישיותו התקיפה, הביאו את אנשי קהילת וזאן לבקש ממנו, מיד עם הגעתו, לעמוד בראשם. הא"ח ניאות ותיקן מספר תקנות לרווחת עניי הקהילה.

ביולי 1880 הא"ח חזר לגיברלטר. כנראה, כדי להחלים ממחלה שליוותה אותו זמן רב. טיבה של המחלה אינו ידוע. הוא התאשפז בבית חולים או במתקן בידוד, בלשונו "בית אספת חולים". חרף מחלתו הוא ממשיך בעבודת הכתיבה. בגיברלטר הוא מתרגם לספרדית ומוציא לאור את ספרו "גבר ישראל", ביחד עם ישראל גבאי.

במרץ 1881 חוזר הא"ח למרקש. בביקור זה הוא מחולל את "נס הורדת הגשם":

אמר אברהם שלום חי הי"ו (השם ישמרהו ויחיהו) אני אגיד לעולם אשר קריני בעוב"י (עיר ואם בישראל) מראקיש יע"א (יגן עליה אלוהים). כי הן בעוון עבר מז'ה שנים דבר ורעב וגרב וחולאים רעים רח"ל (רחמנא ליצלן) במחוז מראקיש וסוס וסביבותיהם. ובשנת תרמ"א היה עצירת גשמים לא תקפ"ץ (לא תקום פעמים צרה) כי חודש אדר א' כלה והגשמים לא ירדו וכבר התענו והתפללו והיו בצער גדול והעולם בוכה ומבכה וממש פני הדור וכו'.

ועודני קרוב למראקיש יע"א חצי יום ביה בלילא חלמו שני תלמידי חכמים רשומים שדייני קרתא אשר בארץ המה זצוק"ל (זכר צדיק וקדוש לברכה) וזיע"א (זכותו יגן עלינו) באו אליהם לאמר דעו כי למחר יבוא חכם אחד לכאן ואם תכריחוהו להתפלל יענהו האל בגשמי רצון ותהיה שנה מבורכת.

ואני בתומי אלך בבואי לעיר שלחתי כתב ידיעה שבאתי כנהוג ויצאו לקראתי ב' חכמים וב' גזברים הרב יהודה שושנה יצ"ו (ישמרהו צורנו ויחייהו) והרב דוד אביטבול יצ"ו ובאתי לבעל הבית הגביר סניור הדן אלבז יצ"ו. ובתוך ב' ימים בא הרב הגדול מיר"א דכי"א נר"ו ואחריו כל ישרי לב ניצבו עלי כמו נד כל העם למקצהו באמור אבא הב לנו מטרא למה נמות לפניך וכו'. כי בחלום אמרו לנו שתפלל אתה ויעננו האל בגשמי רצון.

ולא יכולתי לסרב וסוף דבר גזרתי אומר ביטול מלאכה. והתפילה בבית עלמין. והספר תורה ברחובה של עיר ואמרתי דברי כיבושין הנוקבים חדרי הלב לבית חללו עם כמה וידויים וסליחות ומאה ואחד יעבור ומאתיים ושלושים קולות וצדקות עד שממש לב העם נמס כמים וגעו כולם בבכיה והרוו לארץ בדמעות עיניהם אנשים נשים וטף והיה היום הוא לנס ולפלא עצום אשר כמוהו לא ראו אבותם ואבות אבותם. הן לעניין סידור התפילות שכתבתי עם השבעות וכו' ומאת ה' היה באותו יום עצמו מילה הלכתי ודרשתי ועשיתי תפילה גדולה. וכתבתי שם ההוי"ה בדם המילה. והיו שם שלוחי כולל (שדרי"ם) אמרתי להרב לאמר אליהם שיתפללו מנחה ואולי זכות ארץ ישראל יכולה היא שתגן. ואמר הרב ח"ר (חכם רבי) משה יעקב. ולא רצה להתפלל יען הוא שליח הממון ולא שליח ההמון. והתפללנו מנחה כדבעי וכדחזי.

והיה ביום ה' ח"י לחודש אדר א' תרמ"א ובליל שבת קודש כ' אדר ארובות השמים נפתחו בגשמי רצון ברכה ונדבה והעיר מראקיש צהלה ושמחה והיה קידוש השם בעיני כל הגויים ואמרו זה חכם הגשמים. ובימים ההם באה גזרה רעה מן המלכות על עמנו בנ"י (בני ישראל) הלבשתי כמעיל קנאה לאהבת ה' ולהצלת בני ישראל והלכתי לפני השררה והמלכות ועשיתי את מה שעשיתי ומאת ה' נתנני ה' לחן ולחסד בעיניהם ונפל פחדי עליהם ונתבטלה הגזירה בו ביום." (אברהם חמוי, נפלאים מעשיך, דף ג' ע"ב)

כפי שהוא מספר את הצלחה זו הוא מינף לשם ביטול גזירות שהוטלו על יהודי מרקש.

הודו בעיקר

בספטמבר 1881 הוא מגיע להודו ורכש במהירות מעמד מכובד בקהילה היהודית בהודו. בהתאם למעמדו, הוא מתארח אצל דוד ואלברט ששון, שהיה כנראה מיודד עמם.

בעיתון "פרח" שיצא לאורה בכלכתה בין השנים 1878 – 1889 בשפה היהודית ערבית הנהוגה בבגדד. נכתב על הא"ח רבות. הוא מצידו כתב על נושאים מגוונים, וכדרכו גם לקח חלק במחלוקות שפילגו אז את העולם היהודי. נוסף על כך, ישנו תיעוד של מסעות הא"ח במדור הנקרא "פאסנג'ריי" המופיע בשער העיתון. גם שם מסתבר שאברהם שלום חי חמוי לא שהה זמן רב במקום אחד וביקר באזורים רבים במזרח הרחוק. בין השאר, הקדיש מקום לחיפוש עשרת השבטים האבודים.

פרס

בספטמבר 1884, הוא הגיע לעיר הנמל אבושהר שבפרס. ממנה הוא יוצא ועורך חקירות בערי פרס בנושאים המעניינים אותו, כמו החיפוש אחר מטבע "מרדכי הצדיק". בעיר המדאן הוא מוצא כתב יד עתיק בשם "חובות יהודה", חיבור דתי פילוסופי מן המאה ה-17 שחיבר אדם בשם יהודה בן אליעזר. הא"ח מתרשם עמוקות מספר זה, ולכן הוא מעתיק אותו. אל העיר אבושהר הוא ישוב מעט לפני מותו.

בגדד

בדצמבר 1884, הגיע הא"ח לבגדד. ידיעה על התפרסמה במוסף ה"פרח" "עלי הפרח". במוסף זה מתוארת כניסתו המרשימה של הא"ח לבגדד בלוית שני עבדים המהלכים לפניו. בבגדד התאכסן בבית ידידו משכבר הימים, רשב"ח [הרב שלמה בכור חוצין]. הוא גם מתיידד הרב עבדאללה סומך. בואו של הא"ח חולל התרגשות גדולה בקרב יהודי בגדד, כפי שמעידה עיתונות התקופה. הא"ח גם התקבל בכבוד רב בביתו של המושל הטורקי תקי אל דין, הידוע בתוארו ה"וואלי פאשה", עמו יוצר הא"ח קשרי ידידות. באחת השבתות נושא דרשה בבית הכנסת הגדול, דרשה שתועדה בעיתון ה"פרח". דרשה זו עוררה הדים בבגדד ויש בה כדי ללמד ממקור ראשון על יכולותיו הרטוריות ועל למדנותו של הא"ח,

הרושם העז שהותיר הביא את נכבדי הקהילה לבקש ממנו לדרוש גם בשבתות נוספות. מכיוון שכך, הוצעה לו משרת "חכם באשי" אחת הטענות לזכותו הייתה שליטתו בשפות: בערבית, בטורקית, בספניולית (לאדינו) ומעט צרפתית, וכן צוין כי הוא שוקד על לימודי אנגלית. על ההסכמה למינוי חתמו 4,000 איש. אולם הא"ח דחה הצעה זו. בעיתון ה"פרח" מסופר כיצד הא"ח לא היסס להתעמת עם מוסלמים שרצו להזיק ליהודים בבגדד, אפילו באופן פיזי. נוסף על כך, הוא השתמש בידידותו עם המושל הטורקי לתקן מספר עוולות שנגרמו ליהודי בגדד.

זמן קצר לאחר אירועים אלו נקלע הא"ח לעימות חריף עם ידידו הרב שלמה בכור חוצין, שאירח אותו בביתו. נסיבות העימות הזה לוטות בערפל כבד. העימות הגיע לפסים לא נעימים, עד מביכים. בעטיו של עימות זה הא"ח עזב את בגדד.

מרסי ותימן

בספטמבר 1885, הא"ח נמצא במרסיי. לעיר זו חזר לאחר היעדרות של כחמש שנים. אין מידע רב על שהותו במרסיי. זמן מה לאחר מכן נסע לתימן. הסיבה לנסיעתו נמצאת בדיון בו הוא עוסק בתפילה שנאמרת אחרי תקיעת שופר בראש השנה באשכנז. תפילה בה נאמר "ישוע שר הפנים". במחקרו על תפילה זו הוא קרא בספרו של הנוסע יעקב הלוי ספיר, "אבן ספיר", כי יהודי תימן משביעים בשמו של ישוע. ידיעה זו הסעירה את הא"ח והניעה אותו לנסוע בדחיפות לתימן:

"מ"ש (מה שכתב) אבן ספיר בחדרי תימן ראה שם ספרי קבלה ושם כתוב ישוע ן' מרים. ולא שלותי ולא שקטתי ולא נחתי עד שהלכתי לערי תימן ושם חקרתי על הדבר הזה." (אברהם חמוי, בית דין, ירושלים, תשמ"ו, דף קכו, ע"א)

יש לשער כי מה שמשך את הא"ח לתימן היו תיאורים נוספים פרי עטו של אבן ספיר אודות כתבי יד ומרשמים מאגיים, תיאורים המשיקים לתחומי העניין של הא"ח.

סוף דבר

מתימן נוסע הא"ח לבושהר, אשר כנראה שימשה כבסיס יציאה לחלק ממסעותיו. כמו כן נראה, כי להא"ח היה בעיר זו בית משלו, כפי שמשתקף מתוך תיאור הידיעה על מותו. באבושהר באה לידי סיום פרשת חייו סוערת וקצרה ובעיר זו נקבר. הידיעה על פטירתו הופיעה בעיתון "פרח" ביולי 1886. בן 47 היה במותו.

השפעתו

ספרי הא"ח זכו לפופולריות רבה. רוב ספריו זכו למספר מהדורות חדשות ובפרט ספרי הסגולות. הנפח הגדול של ספרי הא"ח העוסקים במאגיה מציב אותו כמקור בעל חשיבות רבה לספרות המאגית שנכתבה אחריו. זמן רב הא"ח כילה בהתחקות אחר כתבי יד מאגיים בספריות רבות בעולם ובאוספים פרטיים. מתוכם הדפיס מרשמים רבים, אשר ראו אור לראשונה בספריו. לדוגמה: "גורלות" ו"שאלות חלום". על כן גרשם שלום כינה אותו: "החובב של כל 'החכמות הרשומות' והנסתרות". עיון בספרי הסגולות, שיצאו לאור אחר מותו של הא"ח, מראה כי כתביו היוו עבורם מקור חשוב. במידה זו או אחרת, הוא ניצב כחוליה מקשרת בין הכתיבה המאגית שנשתמרה בכתבי יד הנמצאים בספריות ואוספים פרטיים לבין הספרות המאגית שנכתבה אחריו וראתה אור בדפוס לאורך השנים עד ימינו.

ספריו

כתב ספרים רבים, והמפורסמים שבהם הם סידורי הבתים, אותם הדפיס כהשלמת מלאכתו של רבי יהודה שמואל אשכנזי, מחבר סידורים בית עובד (סדור) ובית מנוחה:

• בית אל - סדר סליחות ודיני חודש אלול
• בית דין - סדר תפילות ראש השנה ודיניו
• בית ה' - סדר תפילות חג השבועות ודיני חודש סיון
• בית הבחירה - סדר תפילת חג הפסח ודיניו
• בית הכפורת - סדר תפילות יום הכפורים ודיניו
• בית משתה - ענייני ראש חודש, חנוכה, פורים וט"ו בשבט
• בית שמחה - סדר תפילות ודינים לחג הסוכות
• בית צום - לארבעה צומות

בנוסף, חיבר את הספרים: אביעה חידות - סגולות יקרות, אורח ישרים, אחיטוב - דרושים, אחי יפת - רפואה, אחי נועם, אחי סמך, אחי עזר, פירוש התנ"ך, גבר ישראל, גר הייתי, גשמי רצון (תפלות לעצירת גשמים), דבק מאח, האח נפשנו, ואכלת ושבעת, וידעת היום, זכאי באמירתו, זכר עשה, חלב ודבש, ימלט נפשו, כופר נפשו, לדרש אלהים, מעלות טובות, נפלאים מעשיך, סיעתא דשמיא, עדת לאומים, שובו וחיו, דינא דמלכותא

לקריאה נוספת

1. נסים חמוי, הרב אברהם חמוי (1886-1838) ומקומו במאגיה היהודית המודרנית, עבודה לשם קבלת התואר דוקטור, אוניברסיטת תל אביב, 2014.
2. דב הכהן, שליח לעצמו: קווים לדמותו של ר' אברהם חמוי (1886-1838) פעמים 141, תשע"ה, עמ' 7–61.
3. ימלט נפשו, ירושלים התש"ן, תולדות המחבר

קישורים חיצוניים

• קורות חיים
• אברהם חמוי, באתר "החכם היומי"
• אברהם שלום חי חמוי (1838-1886), דף שער בספרייה הלאומית

ספריו

• מחזור בית הכפורת ליום הכפורים, באתר היברובוקס
• סדור בית דין לראש השנה, באתר היברובוקס
• אביעה חידות, באתר היברובוקס
• ימלט נפשו, באתר היברובוקס
• בית שמחה לחג הסוכות, באתר היברובוקס
• בית אל, באתר היברובוקס
• דבק מאח, באתר היברובוקס
• לדרש אלהים, באתר היברובוקס
• נפלאים מעשיך, באתר היברובוקס