אברק ארקדייביץ' בארשט

טייס יהודי, גיבור ברית המועצות

אַבְּרֶק אַרְקָדיֶיבִיץ' בּאַרְְשְטרוסית: Абрек Аркадьевич Баршт; ‏2 בדצמבר 1919 - 21 במרץ 2006) היה יהודי סובייטי, שעוטר כגיבור ברית המועצות על פועלו כמפקד טייסת בלהק ריגול וכוונון מס' 118 בתוך ארמיית האוויר השנייה של החזית האוקראינית הראשונה במהלך מלחמת העולם השנייה.

אברק ארקדייביץ' בארשט
Абрек Аркадьевич Баршт
אין תמונה חופשית
לידה 2 בדצמבר 1919
זבורייבקה הישנה (כעת זבורייבקה), ברית המועצות ברית המועצותברית המועצות[1]
פטירה 21 במרץ 2006 (בגיל 86)
סנט פטרבורג, רוסיה רוסיהרוסיה
מקום קבורה בית הקברות ניקולסקויה של הלאוורה אלכסנדר נבסקי בסנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות חיל האוויר הסובייטיחיל האוויר הסובייטי חיל האוויר הסובייטי
תקופת הפעילות 19381965 (כ־27 שנים)
דרגה קולונל
תפקידים בשירות
מפקד טייסת בלהק מס' 179 בארמייה ה-49
מפקד טייסת בלהק מס' 118 בארמיית האוויר השביעית
פעולות ומבצעים
עיטורים
עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה שנייה (15 באוגוסט 1944)[2]
עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה מדרגה ראשונה (6 באפריל 1985)[3]
גיבור ברית המועצות (מס' 5997; 10 באפריל 1945)[4]
עיטור כוכב הזהב
עיטור לנין[5]
עיטור הדגל האדום (13 בספטמבר 1934)[6]
עיטור הכוכב האדום (23 ביולי 1942)[7]
מדליית הניצחון על גרמניה במלחמת העולם השנייה (25 באוגוסט 1945)[8]
ומדליות אחרות
תפקידים אזרחיים
מנהל מוכנות אזרחית במפעל
עמדות ניהוליות בקרנות וחוגים לטיסה
הנצחה
יד זיכרון על קברו
לוח זיכרון בעיר
שמו הוענק לאחד משבטי הפיונרים (הצופים הקומוניסטיים) בוולדיווסטוק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

קורות חייםעריכה

נולד בכפר זבורייבקה הישנה שבברית המועצות במשפחתו של פקיד. ב-1934 המשפחה עברה לולדיווסטוק ולכן הוא סיים את בית הספר שם. ב-1937 שילב את לימודיו בבית הספר עם האימונים במועדון לתעופה. התגייס לצבא האדום ב-1938 ונשלח לבית הספר הצבאי האווירונפטי הגבוה לטייסים בצ'יטה. במהלך הלימודים בית הספר הועבר לבאטאיסק וגם זכה באליפויות בתי הספר הצבאיים באגרוף במשקל בינוני. ב-1940 לאחר שסיים את בית הספר קיבל דרגת קצונה והמשיך לשרת כמדריך טיסה.

עם תחילת המלחמה נשלח ללהק מילואים ואימן בו טייסים למטוסים החדשים שהגיעו מסוגים מיג-3 והוקר הוריקן. לאחר שביקש רבות להישלח לחזית הגיע לחזית המערבית ב-17 באפריל[9] 1942 וצורף ללהק מס' 179 של מטוסי קרב שטס תחילה על הוקר הוריקנים ובהמשך גם על יאק-1, יאק-7 ב' ויאק-9. באותה השנה הצטרף למפלגה הקומוניסטית. הלהק היה מצורף להארמייה ה-49 ועסק בתמיכה אווירית לכוחות קרקע, ליווי מפציצים ומטוסי קרב אחרים ניהול ריגול וכיוון אש.

מאפריל 1944 הועבר לחזית האוקראינית הראשונה במסגרת להק מס' 118 למרחקים ארוכים של ארמיית האוויר השביעית. עד סוף המלחמה ביצע 369 טיסות מבצעיות. חיסל 4 מטוסי לופטוואפה ונפצע פעמיים. על פועלו בזמן המלחמה ב-10 באפריל 1945 קיבל עיטור "גיבור ברית המועצות", עיטור לנין וכוכב הזהב. את העיטורים קיבל על שיפור כוונון אש התותחים והורדת כמות המטוסים הנדרשים לכך למטוס תקיפה אחד[10].

לאחר המלחמה המשיך את שירותו. ב-1949 סיים את אקדמיית הטייס. בהמשך שירת במחוז הצבאי צמוד קרפטים, נשלח לסין העממית, פיקד על להק של מטוסי מיג-17 במחוז הצבאי של אוקיינוס השקט וכמפקד המחלקה למוכנות צבאית במחלקת מטוסי קרב של מחלקת נ"ט באי סחלין. בהמשך מונה להיות המפקח הבכיר במחלקה האווירית של יחידת נ"מ בלנינגרד.

ב-1965 שוחרר מן הצבא. עבד כמנהל מוכנות אזרחית במפעל גדול בלנינגרד והיה גם מפקד בסיס האימונים של אוניברסיטת מזג האוויר והמים. היה סגן נשיא אגודה לחובבי טייס של רוסיה ומפקד המחלקה הצפון-מערבית של קרן "ניצחון-1945". נפטר ב-21 במרץ 2006 בסנט פטרבורג. נטמן בבית הקבורה "ניקולסקויה" בעיר.

משפחתועריכה

שני בנים: ולדימיר וקונסטנטין. ולדימיר עבד כטייס אזרחי, קונסטנטין מתמחה בחקר יצירותיהם של פיודור דוסטויבסקי ואנדריי פלטונוב.

הערות שולייםעריכה