יהדות ברית המועצות

יהדות ברית המועצות מתייחסת ליהודים שהתגוררו בשטחי המדינה הסובייטית בתקופת קיומה בין 1922 ל-1991. היא מנתה קהילות רבות ושונות במנהגיהן ובמסורות התפילה שלהן – הן מנו אשכנזים במוצאם, שהיוו למעלה מ-90%, לצד בוכרים, ג'והורים, גאורגים, קרימצ'קים וקראים – אך חוויית החיים וההשפעות התרבותיות הסובייטיות היו משותפות לכלל האוכלוסייה היהודית. המשטר הקומוניסטי דיכא גילויי דת כמדיניות כללית, ולאורך מרבית שנותיו ניהל מדיניות אנטישמית למעשה ויחסיו עם מדינת ישראל היו עוינים.

פעילות השלטונות כנגד הדת היהודיתעריכה

כחלק מהאידאולוגיה של הפרדת דת ומדינה בה נקטו הקומוניסטים, עוד לפני התבססותה של ברית המועצות כיישות מדינית ולאחר מהפכת אוקטובר ב-1917, נקטו הרשויות במדיניות אנטי-יהודית במובן הדתי של המילה יהדות, וזאת אף על פי שלנין עצמו הביע התנגדות לאנטישמיות. ב-1919 כחלק ממדיניות כוללת נגד ארגוני דת ביטלו הרשויות את ארגונן של מועצות הקהילות היהודיות, שהיו אחראיות על תחזוקת בתי כנסת. במפלגה השלטת הוקמה מחלקה יהודית מיוחדת - היבסקציה, שתפקידה היה טיפול והפקת תעמולה נגד היהדות כדת, ונגד הרבנים ואנשי הדת. כ-5,000 בתי כנסת היו קיימים טרם המהפכה הבולשוויקית בשטח שתפסה ברית המועצות, וכמעט כולם נסגרו עד לתקופת הטיהורים הגדולים של סטלין. בשנת 1927 נעצר הרב יוסף יצחק שניאורסון שהיה אחד הלוחמים המרכזיים לשימור היהדות בברית המועצות. הוא שוחרר בעקבות לחץ בינלאומי ועזב את ברית המועצות לקראת סוף 1927. בעקבות מחאות בפולין על רדיפת היהדות בברית המועצות, במרץ 1928 החתימו הג.פ.או. שלושים ואחד רבנים על איגרת שטענה שאין רדיפות של היהדות ברוסיה[1]. לאחר שפורסם מחוץ לברית המועצות שהאיגרת נחתמה תחת איומים[2], שבו והחתימו מספר רבנים בסוף 1928 על איגרת שהכחישה שהחתימה הקודמת ניתנה תחת לחץ[3].

במהלך התקופה פעלו בתי כנסת ספורים שהיו בפיקוח ומעקב מצד השלטונות ונעשו ניסיונות, לרוב במחתרת, לשמר הווי דתי יהודי.

פעילות השלטונות כנגד הציונותעריכה

 
המשורר היהודי אוסיפ מנדלשטם, כפי שצולם על ידי הנ.ק.ו.ד. לאחר מעצרו הראשון

מתוך ראיית עולם של מדינה חילונית המאגדת את כל אזרחיה במסגרות מחייבות, ועל מנת לדכא שאיפות ציוניות, פעלה ברית המועצות הן באמצעות דיכוי פוליטי (משפטי ראווה, מעצרים, הגליות לסיביר וכדומה) והן באמצעות ניסיון ליצור ישות פוליטית יהודית, תחת חסותה וכנפיה של המדינה הסובייטית ובשטחה. ב-1930 התקבלה החלטה להקים את המחוז היהודי האוטונומי, וב-1934 הוקם המחוז שבירתו בירוביג'ן. הוחלט כי השפה הרשמית במחוז תהיה יידיש (גם כניסיון להניא את יהדות ברית המועצות מלפנות לעברית)[4]. למרות מאמצי המשטר, מעולם לא גדל אחוז היהודים שהתגוררו במחוז את גבול 30% מסך התושבים, ולאחר התפרקותה של ברית המועצות נפלה האוכלוסייה לרמה של 1.2% יהודים ב-2003.

מסעות הטיהורים של סטליןעריכה

באמצע שנות ה-30 החל סטלין במסע טיהורים במפלגה הקומוניסטית ובחברה הסובייטית, שבמוקדו עמדו גם יהודים רבים. מנהיגים רבים נרצחו או הוגלו, וארגונים תרבותיים ודתיים נסגרו.

יהודי ברית המועצות במלחמת העולם השנייהעריכה

עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, ולמרות טיהורי סטלין, הצטרפו יהודים רבים לצבא האדום. ליהדות ברית המועצות התווספו יהודים שנמלטו מפני הנאצים מגרמניה וממדינות אחרות, רובם יהודים קומוניסטים.

עם פלישת גרמניה לברית המועצות ביוני 1941 החלו ארבע עוצבות המבצע (איינזצגרופן) של האס-אס ומסייעיהן מקרב האוכלוסייה המקומית, בעיקר אוקראינים, ליטאים ולטבים לרצוח יהודים בשטחים הכבושים, בעיקר בבורות ירי.

בסוף 1941, נוכח הצורך בכוח אדם, החליטו הגרמנים להשאיר יהודים בחיים כעובדי כפייה במפעלי נשק, תחמושת וציוד. חלק מהיהודים נכלאו בגטאות כדי לנצל אותם כעובדי כפייה, ורבים מהם נספו בגטאות ובמפעלים, עקב תנאי המחיה הקשים.

בתחילת 1942 התחדשו הרציחות ההמוניות בבורות הירי. בין הגדולים שבהם היו הבורות במאלי טרוסטינץ, בבאבי יאר ובפונאר. כשני מיליון יהודים שהתגוררו בשטחי ברית המועצות אותם כבש הוורמאכט, נספו בשואה.

קהילות יהודיות בברית המועצותעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

מאמרים

  • דימיטרי שומסקי, ההיסטוריוגרפיה על יהודי ברית המועצות כשטח הפקר של ההיסטוריוגרפיה היהודית המודרנית: הרהורים בעקבות 'העידן היהודי', ציון, 72,(4), 2008, עמ' 457–470.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ממשלת הסובייטים מכריחה להכחיש, הארץ, 14 במרץ 1928
    מחאות רבנים נגד רבנים, דבר, 25 במרץ 1928
    סדנא דארעא, הארץ, 28 במרץ 1928
    מסביב למחאת הרבנים הסובייטים, הצפירה, 10 באפריל 1928
    מחאת ל"א הרבנים, הצפירה, 3 באפריל 1928
  2. ^ איך מחתימים רבנים בס.ס.ס.ר., הארץ, 15 באוקטובר 1928
  3. ^ "על חטא" של רבנים, הארץ, 13 בינואר 1929
  4. ^ ראו למשל: שמואל אטינגר, תולדות עם ישראל בעת החדשה, תל אביב: הוצאת דביר, תשכ"ט 1969, עמ' 262-247.
  5. ^ ביקורת: דוד אליהו פישמן, [ביקורת], ציון 76 (2), 2011, עמ' 254-250.


  ערך זה הוא קצרמר בנושא ברית המועצות. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.