אדוארד דה סטייקל
אדוארד דה סטייקל, בשמו המלא אדוארד אנדרייביץ' פון סטייקל (איות גרמני של שם פרטי ושם המשפחה הוא "אדוארד פון סטייקל" או "שטוקל"; נולד ב-1804, קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית - מת ב-26 בינואר 1892, פריז, צרפת) היה דיפלומט רוסי. ידוע במשא ומתן עם ממשלת ארצות הברית מטעם אלכסנדר השני, שהגיע לשיאו במכירת אלסקה. בספרות ובמחקר המערבי הוא מכונה לעיתים קרובות הברון "פון סטייקל" או "דה סטייקל", אף על פי שלא היה בעל מעמד ברון.
 | |||
| לידה |
1804 קונסטנטינופול, האימפריה העות'מאנית  | ||
|---|---|---|---|
| פטירה |
26 בינואר 1892 (בגיל 88 בערך) הרובע השמיני של פריז, צרפת | ||
| מדינה |
האימפריה הרוסית | ||
| |||
| פרסים והוקרה | |||
|
אות מסדר העיט הלבן | |||
  | |||
שימש כשגריר רוסיה בארצות הברית ממרץ 1854 ועד פברואר 1869.
ביוגרפיה
עריכההוריו אנדראס פון שטוקל, דיפלומט אוסטרי באיסטנבול ומריה פיזאני, בתו של מתורגמן איטלקי בשירות החוץ הרוסי באיסטנבול, ניקולס פיזאני.
_(14739675606).jpg)
בשנת 1850 שימש כציר שגרירות רוסיה בוושינגטון ובשנת 1854, לאחר מות השגריר אלכסנדר בודיסקו תפס את מקומו. בדומה לבודיסקו, סטייקל היה נשוי לאמריקאית. הוא יצר חברויות עם פוליטיקאים אמריקאים רבים, כולל הסנטור ויליאם מ. גווין (תומך עקבי ברעיון רכישת רכוש רוסי בצפון אמריקה) ומזכיר המדינה העתידי סיוארד, איתו ניהל אחר-כך משא ומתן לרכישת אלסקה. מערכת היחסים של סטייקל עם סוארד נשאה אופי אמון במיוחד, הם היו מאוחדים באינטרסים משותפים ונכונות לעזור אחד לשני במימוש יעדים אישיים פוליטיים ואחרים.
מכירת אלסקה
עריכה.jpg)
המשא ומתן על אלסקה התרחש בסביבה בה בריטניה תבעה את האדמות הללו זמן קצר לפני שהביסה את רוסיה במלחמת קרים, במיוחד מאז שהשלטון הבריטי של קנדה גבל ישירות באלסקה.
סטייקל חתם על אמנת אלסקה במרץ 1867. כאות הערכה, אלכסנדר השני העניק לו את מסדר העיט הלבן, אגרה חד פעמית של 25,000 רובל ופנסיה לכל החיים של 6,000 רובל בשנה. פרס כה גבוה היה מוצדק לא רק בשל רגישות המשימה, אלא גם ב"עלויות מוסריות" שבאו לאחר מכן - בשנת 1869 התפטר סטייקל "מסיבות בריאותיות ", אך למעשה זה קרה בגלל חוסר הפופולריות והשמועות על כך שקיבל שוחד מהאמריקנים. ההצהרה של אלכסנדר השני על התפקיד שמילא סטייקל בסיום ההסכם ידועה: "על כל דבר שהוא עשה, הגיעה לו תודה מיוחדת ממני".
לאחר שקיבל באופן אישי את הצ'ק, השליך סטייקל, לפי שיקול דעתו, את הכספים שהוקצו לו על ידי הצאר "לשימוש מסוים" בסכום של 165 אלף דולר, מתוכם שילם בנדיבות וללא שליטה שכר גדול ושוחד לפוליטיקאים אמריקאים ועיתונאים, מה שהשפיע על אישור ההסכם על ידי הקונגרס האמריקני. המחאה של 7.2 מיליון דולר שהונפקה על ידי מחלקת האוצר האמריקני על שמו של סטייקל, ששימשה לרכישת אלסקה, מאוחסנת הארכיון הלאומי בוושינגטון.[1]
לאחר מותו
עריכהביוני 2011 בית המכירות הפומביות בלונדון "סותבי'ס" הציג למכירה את עיטוריו של סטייקל, כולל אות מסדר העיט הלבן, במחיר שנע בין 70 ל-90 אלף פאונד. הפרסים כל הזמן הזה נשמרו על ידי צאצאים ישירים של סטייקל.[2]
לקריאה נוספת
עריכה- Marie de Testa & Antoine Gautier, Le Diplomate russe Edouard de Stoeckl (ca 1805—1892) et la cession de l’Alaska aux États-Unis, in Drogmans et diplomates européens auprès de la Porte ottomane, éditions ISIS, Istanbul, 2003, pp. 463—469.
