אדולף דה קודר
אדולף דה קודר (בגרמנית: Adolf Des Coudres; 2 ביוני 1862 – 21 בספטמבר 1924) היה צייר נוף גרמני.
 | |
| לידה |
2 ביוני 1862 קרלסרוהה, הדוכסות הגדולה של באדן  |
|---|---|
| פטירה |
21 בספטמבר 1924 (בגיל 62) פירסטנפלדברוק, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה |
  | |
ביוגרפיה עריכה
ראשית חייו עריכה
אדולף דה קודר נולד ב-2 ביוני 1862 בקרלסרוהה. הוא הגיע ממשפחה אמידה ומעמד גבוהה.[1] אביו לודוויג דה קודר (1820–1878) היה צייר ופרופסור לקלאסיקות של העת העתיקה והציור באקדמיה לאמנות בקרלסרוהה. האב לודוויג דה קודר לא תמך במאמציו האמנותיים של בנו אדולף, שיכול היה להתחיל ללמוד אמנות רק לאחר מות אביו.
בגיל 19 אדולף דה קודר הלך לאקדמיה לאמנות בעיר הולדתו בשנת 1881, שם הפך לתלמידו של גוסטב שנלבר (1851–1917). שנלבר הפך למורה החשוב ביותר של אדולף. הוא למד אצלו ציור נוף משנת 1881 עד 1890. בשניים-שלושה העשורים הראשונים, התפתחותו האמנותית של דה קודר הושפעה מאוד מציורו של שנלבר. דה קודר ביקר בכמה "מושבות ציירים", בעיקר במושבת אמני גוטאך ביער השחור, שם פגש את פרנץ גרסל (1861–1948), אלברט קאפיס (1836–1914) ואת הרמן דיסשלר (1866–1935).
בקרלסרוהה עריכה
לאחר סיום לימודיו עבד אדולף דה קודר כצייר עצמאי בעיר הולדתו קרלסרוהה עד שנת 1909, במהלכן השתתף בתערוכות אמנות גדולות בבאדן-באדן, קרלסרוהה ובמינכן עם נופיו האימפרסיוניסטיים.[2] סמוך לביתו היה סטודיו נוסף בו הוקם בית הספר לציירים בקרלסרוהה כחברה פרטית בסביבות 1884.[3] בשנים 1892 ו-1893 הציג דה קודר ציורים בארמון הזכוכית של מינכן, בהם הציג את שהותו בים הבלטי במושבת האמנים ארנשופ: בתים בדיונות (1892) ובתי דייגים בים הבלטי (1893). תמונות משני טיולים להולנד באמצע שנות ה-90 הוצגו גם בארמון הזכוכית של מינכן. בין השנים 1891 עד 1903 הוא נכח מדי שנה בתערוכות אמנות גדולות בארמון הזכוכית של מינכן עם ציוריו.
בשנת 1910 אדולף דה קודר בנה וילה עם אולפנים עבורו ועבור אחותו לואיז. הוא התגורר בשכונת עמיתיו הציירים פרנץ גרסל והנריק מור (1876–1940). כולם היו חברים בקבוצת לויטפולד במינכן, שהייתה קיימת מאז 1892 ובראשה עמד פריץ באר בין השנים 1907–1919.
מ־1910 עד 1924, דה קודר הציג שוב בתערוכות האמנות הגדולות בארמון הזכוכית של מינכן.
ביולי 1914 השתתף בתערוכת האמנות הראשונה של פירסטנפלדברוק. בשנת 1915 נפטרה אחותו לואיז, שליוותה אותו כל חייו והתגוררה עמו.
בשנת 1918 החליט למכור את הווילה שלו ולשכור דירה במרכז פירסטנפלדברוק.
ב־3 בנובמבר 1921 הוא התחתן עם סלמה פלוונאק, ציירת שהייתה צעירה ממנו ב-20 שנה. נישואיהם נמשכו שלוש שנים בלבד, מכיוון שאדולף דה קודר נפטר ב־21 בספטמבר 1924 בפירסטנפלדברוק.
הוא ואשתו סלמה, שמתה במרץ 1956, קבורים בבית העלמין הישן באמרינגן.
יצירתו עריכה
ערכת הצבעים של אדולף דה קודר התבססה על בית הספר לציור בקרלסרוהה. כמו מורו שנלבר, גם דה קודר השתמש בעיקר בצבעים לא מעורבבים ורק לעיתים נדירות בהירים. גוני האדמה שולטים בייצוג הטבע; אך גם צבעים אפורים שונים ואדום לבנים כהה הם דוגמאות להעדפותיו הצבעוניות.
הגוונים הקודרים של ירוק, כחול ואפור משכו אותו הכי הרבה בטבע. ביטויים צבעוניים חזקים נמצאים לעיתים רחוקות בשלב המוקדם של ציוריו, ובעיקר קשורים לחפצים או אביזרים מסוימים. הבחירה השרירותית של פרטי התמונה ודפוסי הקומפוזיציה של אר נובו מראים גם את השפעתו של שנלבר. למרות מסעות הלימוד התכופים יחסית של דה קודר בצפון או בדרום גרמניה או במדינות שכנות, נופי הילדות נותרו המוטיבים המועדפים עליו.
הוא בחר מוטיבים לא בולטים, עצים ליד נהרות קטנים, כמה בתים ישנים, כפר קטן. בכמה יצירות מאוחרות יותר של אדולף דה קודר, מורגש שינוי סגנוני. התמונות מתרחקות מסגנון מפורט, נטורליסטי-אימפרסיוניסטי, לתמונות שניתנות לביטוי אקספרסיבי במידה רבה באמצעות מריחתו הצבעונית והמבריקה של הצבע בעזרת מכחול רחב.
בעבודתו, האדריכלות הייתה אחד המוטיבים החשובים ביותר לצד הטבע מאז ימי לימודיו. בציוריו המוקדמים, יש מראה "נוסטלגי" רומנטית, המתבטא במוטיבים "חסרי משמעות" כמו גשרים, מדרגות או חצרות אחוריות. בשנותיו האחרונות נוספו כמה נושאים צבעוניים יותר, שונים מהיצירות הקודרות והמלנכוליות של ימיו הקודמים. בתקופת היצירה האחרונה, טבע דומם וחללי פנים הופיעו כנושאים ציוריים חדשים.
גלריה עריכה
-
סנט מרגן -
גדות נחל -
גשר גדול -
כלב וספה -
חדר וזר פרחים -
חורף
קישורים חיצוניים עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Angelika Mundorff: Adolf Des Coudres (1862–1924) – Akademischer Maler und Familienmensch. In: Angelika Mundorff, Eva von Seckendorff (Hrsg.): Selma und Adolf Des Coudres. Ein ungleiches Künstlerpaar. Ausstellungskatalog des Museums Fürstenfeldbruck, 2014.
- ^ Biografische Notizen – Adolf Des Coudres, In: Angelika Mundorff, Eva von Seckendorff (Hrsg.): Selma und Adolf Des Coudres. Ein ungleiches Künstlerpaar. Ausstellungskatalog des Museums Fürstenfeldbruck, 2014.
- ^ Des Coudres, www.descoudres.de