אר נובו
אר נובו (בצרפתית: Art Nouveau, "האמנות החדשה") היא תנועה אמנותית בינלאומית שרווחה באירופה המערבית ואמריקה הצפונית בשנים 1890–1910 בתקופת הבל אפוק.
.jpg)
המאפיינים של הסגנון הם קווים ארוכים מפותלים או גליים בדומה לפונקציה סינוסואידית. האלמנטים הקישוטיים שלה מקורם בעולם הצומח והחי (בעיקר חרקים) ובגוף האשה. מובילי הסגנון ביקשו להשתחרר מהסגנון הקישוטי של המאה ה-19 שהיה בעיקרו חיקוי ואימוץ סגנונות היסטוריים וליצור אמנות חדשה - אר נובו.[1][2]
אטימולוגיה
עריכההמונח אר נובו הוזכר לראשונה בכתב העת הבלגי L’Art Moderne, אך הפך פופולרי הודות לס. בינג, סוחר אמנות פריזאי שבבעלותו הייתה הגלריה מייסון דה לאר נובו (עברית: "בית האמנות החדשה").
הסגנון התפתח במקביל על ידי תנועות שונות בארצות שונות, ובכל ארץ ניתן שם אחר כדי לתאר את התנועה כולה: בגרמניה - יוגנסטיל, באוסטריה, סזציון סטיל, ליברטי באיטליה ומודרניסטה בספרד.
השפעות וראשית התפתחות הסגנון
עריכההאר נובו אינו סגנון אחיד אלא אוסף סגנונות של תנועות שצמחו במקביל לקראת סוף המאה ה-19 ותחילת ה-20 והושפעו הן ממגמות כלליות באירופה באותן שנים, והן זו מזו בזכות תערוכות בינלאומיות שהתקופה הייתה משופעת בהן.[3][2][1]
הסגנון הושפע עמוקות מהמהפכה התעשייתית: מחד גיסא האר נובו השתמש בטכנולוגיות ותהליכי הייצור החדשים שהתפתחו בתקופה זו. מאידך גיסא, האר נובו שאב השראה רבה מן הטבע, המתבטאת במאפיינים המרכזיים של הסגנון: קווים גליים ומתעגלים וטקסטורות של צמחים ובעלי חיים.
בסגנון ניכרת היטב גם השראת ההדפסים היפניים שהגיעו לאירופה באותה תקופה עם פתיחת יפן למערב. מאפייני ההדפסים היפניים הניכרים ביצירות בסגנון האר נובו הם חוסר הפרספקטיבה, ליניאריות ודו־ממדיות.
באנגליה חלוציו של הסגנון היו המאייר אוברי בירדסלי, שבעבודותיו בלטו הקווים הגליים והשפעת תנועת האומנות והאמנות של ויליאם מוריס, שיישמה את הסגנון באומנויות הדקורטיביות. ביבשת אירופה הושפע האר נובו מהציירים פול גוגן ואנרי דה טולוז-לוטרק.
לשיא פריחתו הגיע הסגנון ב-1900 בפריז בתערוכה הבינלאומית העולמית שנערכה שם ובה נחשף העולם לסגנון החדש.
המאפיינים הקישוטיים של האר נובו והשימוש בהם
עריכהמאפייני הסגנון הם קווים גליים בצורת פרבולות והיפרבולות וקווים גליים א-סימטריים. הקווים הא-סימטריים שהושאלו ממרכיבי עולם החי והצומח בעלי קווים סינוסואידליים, מצורות של גבעולים, ניצנים, קנוקנות (של גפנים) וכנפי חרקים. הקווים הללו לעיתים עדינים, אלגנטיים ולעיתים בעלי עוצמה וקצב כמו של צליפת שוט. הסגנון התפשט לכל האומנויות הגרפיות והפלסטיות כשיש בו הרמוניה בין מבנה, פונקציונליות וקישוטיות.
עבודות בסגנון האר נובו נעשו במגוון חומרים ונעשה בהם שילוב של חומרים שונים כמו עץ, אבן, זכוכית, מתכות, קרמיקה. בין חידושי האר נובו היו שימוש בברזל יצוק לחלקי מבנים, בטכניקות חדשות בעיבוד זכוכית, הדפסת ליטוגרפיות, והכנסת כרזות (פוסטרים) לעולם הפרסום. הסגנון הקיף גם את כל סביבת החיים הביתית: מבנים, רהיטים, ציפויי קירות - טפטים, בדים, שטיחים, תאורה, כלי כסף, תכשיטים.
בציור הסגנון בולט מאוד בעבודותיו של הצייר הצ'כי אלפונס מוכה והצייר האוסטרי גוסטב קלימט, בעיקר בסגנון אר נובו מאוחר.
זכוכית הופיעה בסגנון החדש בצורות ובטכניקות חדשות בעיקר אגרטלים ומנורות, עבודה במספר שכבות ובצבעים שונים ביצירה אחת תוך חשיפת השכבות התחתונות בחריטה. אומנות הויטראז' התפתחה אז מאד. נאנסי שבפרובאנס הייתה המובילה באומנות הזכוכית בזכות אמני הזכוכית שלה: רנה לליק, אמיל גאלה, האחים דום ומיורל.
ברזל קישט הרבה ממבני האר נובו - מעקות של מרפסות, סורגים, שערים (ביניהם שערי תחנת המטרו בפריז), חדרי מדרגות, מנורות. בכל אלה הופיעו מאפייני הסגנון: הקווים המפותלים, מסולסלים ואלמנטים מהצומח.
התכשיטים של האר נובו אופיינו בשימוש בחומרים מקוריים לאותה תקופה כמו זכוכית, קרן, שנהב ומגוון גדול של אבני חן צבעוניות. הרבה תכשיטים נעשו בצורת חרקים (שפיריות) או פנים של נשים עם שער מפותל. מעצבים מובילים של תכשיטים היו לליק בצרפת, טיפאני בניו יורק וחנות כלבו ליברטי בלונדון.
המבנים של התקופה קושטו בפסלים ובתבליטים בסממני הסגנון. והרבה מהם הוכרזו על ידי אונסק"ו כאתרי מורשת תרבותית. בערים: ברן, בודפשט, לבוב, פריז, פראג, ריגה, סנט פטרסבורג, שטרסבורג, בריסל, וינה, איסטנבול ובערים נוספות ישנם רחובות שלמים שבתיהם נבנו בסגנון האר נובו.
כרזות - פוסטרים ואמנות גרפית הם ענף חשוב בסגנון האר נובו בזכות טכנולוגיות החדשות של ליתוגרפיה והדפסות בצבע שפותחו באותה תקופה - מעבר המאות ה-19 וה-20. אלה הוציאו את האמנות אל העיתונות המאויירת ואל הרחוב, אל לוחות המודעות. הכרזות והאיורים באר נובו מציגים כמעט תמיד נשים המייצגות זוהר ויופי. תמונות של גברים הן נדירות ביותר. הפוסטרים והאיורים מסוגננים, שטוחים, כמעט דו־ממדיים בהשפעת הג'פוניזם, ולעיתים קרובות מעוטרים בחלקי הצומח. אמנים מוכרים מאוד בתחום הם אלפונס מוכה הצ'כי וטולוז לוטרק הפריזאי.[3][2][1]
אומנים ומעצבים מפורסמים שעבדו בסגנון
עריכה- ויקטור הורטה - אדריכל בלגי הראשון שהשתמש במוטיבים של אר נובו במבנים ארכיטקטוניים לקישוט משטחים וחלקי מבנה. מהראשונים שהשתמשו בברזל יצוק. בנה את המבנה המשמעותי הראשון בסגנון - מלון טאסל בבריסל ב-1893 ומעקה מוטות הברזל המפותלים בחדר המדרגות שלו הוא אחת הדוגמאות הראשונות לאר נובו במיטבו.
- הנרי ון דה ולדה - בלגי גם הוא, אדריכל, צייר ומעצב רהיטים.
- זינגפריד בינג לא היה אמן אלא סוחר אמנות, בעל גלריה בפריז בשם "בית האר נובו" שם הוצגו ונמכרו עבודות בסגנון. בזכותו של בינג הפך הביטוי אר נובו לשם נרדף לסגנון.
- ג'ורג' דה פר - צייר צרפתי שהחל בציור כרזות ועבר לתפאורה, תלבושות ועיצוב פנים. עיצב בין השאר את ביתן התערוכה העולמית של 1900 בפריז.
- יוג'ין גאיאר - ארכיטקט ומעצב רהיטים צרפתי. ספרו של גאיאר הוא. כתב הגנה לעיצוב המודרני.
- אדוארד קולונה - מעצב אמריקאי, עבד בטיפאני, עבר לפריז ומערכת הרהיטים שעיצב לביתן התערוכה העולמית 1900 נחשבים לתמצית סגנון האר נובו.
- רנה לליק - תכשיטן ואמן זכוכית לתכשיטיו השתמש בחומרים לא שגרתיים כמו אמייל, זכוכית, קרן ושנהב ובמקום יהלומים שיבץ אבנים חצי יקרות. זכה במקומות ראשונים בתערוכות בינלאומיות. עיצב ואחר כך ייצר גם בקנה מידה תעשייתי כלי זכוכית אומנותיים: כדים, פסלונים, אביזרי קישוט למכוניות. בקבוקי הבושם שלו עשו מהפכה בעולם הבשמים.
- אמיל גאלא - אמן זכוכים ומעצב רהיטים, מוביל בתנועת האר נובו הצרפתית ומייסר אסכולת ננסי. המוטיבים הקישוטיים של עבודותיו היו בעיקר מעולם הצומח. הושפע גם מהסגנון היפני של התקופה. פיתח סגנון עבודה אישי בעבודה עם זכוכית, "סגנון גאלה" - זכוכית עבה, לא שקופה וצבעונית העשויה מכמה שכבות והקישוט נעשה בצריבה ובחריטה.
- צ'ארלס רני מקינטוש - אדריכל מעצב ואמן סקוטי, מוביל בארכיטקטורת ה-20 שהתמחה בעיצוב בקווים גאומטריים בעיקר והשפיע על התנועה האומנותית ה-Sezessionstil האוסטרית. המבנים שלו בגלאזגו עיר מולדתו הם מופת באדריכלות מודרנית.
- הקטור גימאר - ארכיטקט ומעצב רהיטים, אמן האר נובו הצרפתי המפורסם ביותר בזכות תחנות המטרו שעיצב בהן טיולרי, שאטלה וסן מישל.
- לואיס קומפורט טיפאני - אחד מגדולי המעצבים האמריקאיים בתחום האומנויות הקישוטיות. התמחה בעבודות זכוכית צבעונית. מוכרים מאוד חלונות הוויטראז' והמנורות שלו. המנורות שלו היו שיתוף פעולה בין טיפאני לאדיסון ממציא הנורה החשמלית, יצירות שלו הוצגו בתערוכה העולמית בפריז 1900, נמכרו בחנותו של בינג.
- אנטוני גאודי ארכיטקט ספרדי שיצר מבנים ששולבו בהם מוטיבים של האר נובו אבל בסגנוו החושני, הסוריאליסטי המיוחד. ביניהם: ארמון גואל, פארק גואל, וכנסיית המשפחה הקדושה הפזורות ברחבי ברצלונה.[4][2]
מוזיאונים עם תצוגות של פרטי אר נובו
עריכה
- מוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון[5]
- מוזיאון המטרופוליטן לאמנות בניו יורק[6]
- מוזיאון ד'אורסה בפריז[7]
- המוזיאון לאמנויות יפות של ננסי, צרפת[8]
- מוזיאון לאר נובו ואר דקו, סלמנקה ספרד[9]
- המוזיאון הלאומי לאמנות של קטלוניה, בברצלונה[10]
- מוזיאון ברוהן בברלין[11]
דעיכת הסגנון ועניין מחודש בסגנון האר נובו
עריכהבראשית המאה העשרים סגנון האר נובו החל לגלוש לקישוטיות מופרזת עד כדי ויתור על פונקציונליות. במקביל החלה עלייתו של סגנון האר דקו, שהציע אלמנטים קישוטיים מחומרים יוקרתיים אך לא ויתר על הפונקציונליות. כך אט אט נזנח סגנון האר נובו לטובתו של האר דקו. חמישים שנה אחר כך ליליאן נאסאו, בעלת גלריה בניו יורק התאהבה בעבודות הזכוכית של טיפאני ובעקבותיהם בסגנון. נסאו שקדה על איסוף פריטי אר נובו וסללה את הדרך לשתי תערוכות של אר נובו בניו יורק, לקראת 1960. בעקבות התערוכות העניין הציבורי בפריטי אר נובו גבר ובשנת 2000 נערכה במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון תערוכה לציון 100 שנה לאר נובו.[2]
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אר נובו, דף שער בספרייה הלאומית- אר נובו, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 אר נובו,היסטוריה וסגנון, באתר אינציקלופדיה בריטניקה
- ^ 1 2 3 4 5 רעיה אביבי, ענתיקס, ישראל: מודן, 2010
- ^ 1 2 מקורות של אר נובו, באתר Europeana
- ^ Art Nouveau Mastercrafts, Europeana
- ^ מוזיאון ויקטוריה ואלברט, באתר מוזיאון ויקטוריה ואלברט
- ^ מטרופוליטן מוזיאון, באתר מטרופוליטן מוזיאון
- ^ מוזיאון ד'אורסיי, באתר מוזיאון ד'אורסיי
- ^ מוזיאון לאאומנויות יפות בננסי, באתר מוזיאון לאאומנויות יפות בננסי
- ^ מוזיאון לאר נובו ואר דקו, באתר מוזיאון לאר נובו ואר דקו
- ^ מוזיאון לאומנות קטלנית, באתר מוזיאון לאומנות קטלנית
- ^ מוזיאון ברוהן, באתר ביקור בברלין