אדולף היינריך ליר

צייר גרמני

אדולף היינריך לירגרמנית: Adolf Heinrich Lier;‏ 21 במאי 182630 בספטמבר 1882) היה צייר נוף גרמני.[1]

אדולף היינריך ליר
Adolf Heinrich Lier
לידה 21 במאי 1826
הרנהוט, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בספטמבר 1882 (בגיל 56)
Vahrn, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי גוטפריד זמפר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

הוא היה בנו של צורף ממקלנבורג. בגיל חמש עשרה הוא הביע רצון להיות צייר אך אביו התנגד לרעיון, ושלח אותו במקום זאת לבתי הספר למקצועות הבנייה בזיטאו ודרזדן ללמוד שרטוט. הוא הצליח להשיג משרה לטווח קצר בסטודיו של גוטפריד סמפר בזמן שהיה בדרזדן.[2]

בשנת 1848, הוא קיבל משימה לסייע בהכנת עיצובים לתקרת מוזיאון בבזל, בניהולו של האדריכל מלכיאור ברי. עם זאת, סוג כזה של עבודה התבררה כלא מספקת, והוא החליט לנסוע למינכן ללימודים נוספים. לאחר שלא הצליח להשיג עבודה בסטודיו של יוזף קרל שטילר, הוא נתקל בריצ'רד צימרמן, אותו הכיר מזיטאו, והפך לתלמידו. הוא החליט להתמחות בציורי נוף וערך את התערוכה הראשונה שלו בשנת 1855. בתחילה התמקד בהרי האלפים ובאגמי בוואריה עילית.

בשנת 1861 נסע לפריז, שם פגש את אנשי אסכולת ברביזון. המפגש חיזק אתו אמונתו שנופים צריכים להיות טבעיים, ולהתמקד בציור בהשפעה הכוללת של הנוף ולא בפרטים.

ב-1864 חזר לפריז, שם בילה את זמנו בהעתקת יצירות המופת הישנות בלובר. בנוסף הוא התעניין במיוחד ביצירתו של ז'ול דופרה, וביקר אותו באותו חורף. בשנת 1868 הוא פתח בית ספר לאמנות אותו הפעיל עד 1873, כאשר בריאותו החלה להידרדר, בעקבות מצבו הלבבי. לאחר תקופה זו הוא המשיך ללמד, אך לקח חלק פחות פעיל בבית הספר.[2] מארי לואיזה קירשנר הייתה בין תלמידיו.

בתקווה למצוא קצת מנוחה והתאוששות, הוא תכנן לבלות את חורף 1882 בדרום טירול, אך מת מהתקף לב זמן קצר לאחר שהגיע לשם.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא אדולף היינריך ליר בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Hermann Arthur Lier (1883), "Lier, Adolf", Allgemeine Deutsche Biographie (ADB) (in German), vol. 18, Leipzig: Duncker & Humblot, pp. 631–636
  2. ^ 1 2 Sigfried Asche (1985), "Lier, Adolf", Neue Deutsche Biographie (in German), vol. 14, Berlin: Duncker & Humblot, pp. 535–536