אוגוסט קרל פון גייבן

אוגוסט קרל פרידריך כריסטיאן פון גייבןגרמנית: August Karl Friedrich Christian von Goeben; ‏10 בדצמבר 181613 בנובמבר 1880) היה גנרל חיל רגלים פרוסי, שזכה בצלב הגדול של צלב הברזל על פעולותיו במלחמת צרפת–פרוסיה בשנים 1870–1871.

אוגוסט קרל פון גייבן
August Karl von Goeben ‏
August Karl Von Goeben.jpg
לידה 10 בדצמבר 1816
שטאדה, ממלכת הנובר ממלכת הנוברממלכת הנובר עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 13 בנובמבר 1880 (בגיל 63)
קובלנץ, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הפרוסי עריכת הנתון בוויקינתונים
שנות הפעילות 1833 - 13 בנובמבר 1880 (כ־47 שנים)
דרגה גנרל עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקידים בשירות
מפקד הדיוויזיה ה-13
מפקד הקורפוס ה-8
מפקד הארמייה הראשונה
פעולות ומבצעים
עיטורים
  • מסדר העיט השחור
  • מסדר גאורגיוס הקדוש, דרגה שלישית
  • דרגה רביעית במסדר גאורגיוס הקדוש עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

פון גייבן נולד ב-10 בדצמבר 1816 בשטאדה, 30 ק"מ מערבית להמבורג, שהייתה חלק מממלכת הנובר, ומגיל צעיר שאף לשרת בצבא הפרוסי. בגיל שבע עשרה הוא התגייס לצבא הפרוסי והצטרף לרגימנט הרגלים ה-24 הפרוסי. אך מכיוון שלא חווה פעילות במהלך שירותו הוא פרש מהצבא בשנת 1836, והתגייס לצבא הקרליסטי, עמו לחם במהלך המלחמה הקרליסטית הראשונה בספרד. בחמש המערכות שבהם שירת את דון קרלוס, היו לו הרבה מקרים עם מזל רב. לאחר שלחם כחודשיים הוא נפל פצוע קשה, בידי הכוחות המלכותיים הספרדים. לאחר מעצר של שמונה חודשים הוא ברח, אך לא עבר זמן רב והוא נלכד שוב. הפעם כליאתו הייתה ארוכה וכואבת, ובשתי הזדמנויות הוא נאלץ להמר על חייו עם חבריו השבויים.[1]

עם שחרורו, גייבן שירת עד 1840 בהצטיינות. באותה שנה הוא עשה את דרכו חזרה, כאדם חסר אמצעים, לפרוסיה. כלוטננט קולונל קרליסטי הצבא הפרוסי שמח לקבל אותו שוב לשירות כלויטננט, אך הוא עדיין היה צעיר, ומעטים מהקצינים הזוטרים היו בעלי רזומה של חמש שנות שירות במלחמה בגיל עשרים וארבע. בתוך שנים ספורות הוא מונה להאופטמן במטה הכללי הפרוסי, ובשנת 1848 הועבר למטה הקורפוס ה-4, שם הממונה עליו מייד היה מיור הלמוט גרף פון מולטקה. השניים הפכו במהירות לחברים, וההערכה ההדדית שלהם מעולם לא הופרעה. במהלך המרידה בבאדן, גייבן הצטרף למטהו של הנסיך וילהלם, הקיסר העתידי. לאחר מכן מילא במשך כמה שנים כמה תפקידים בצבא הפרוסי, ובשנת 1863 הועלה לדרגת גנרל מיור ומונה למפקד חטיבת הרגלים ה-26.[1]

בשנת 1860 הוא נכח עם הכוחות הספרדים במרוקו, והשתתף בקרב תטואן.[1]

במהלך מלחמת שלזוויג השנייה, הוא הצטיין בראש החטיבה שלו בקרבות ראקביל וזונדרבורג. במלחמת אוסטריה–פרוסיה בשנת 1866 פיקד לוטננט גנרל פון גייבן על הדיוויזיה ה-13, שהחטיבה הישנה שלו היוותה חלק ממנה, והוכיח שוב את תכונותיו של מנהיג מלידה וטקטיקן מיומן.[1]

בשנת 1870 עם פרוץ מלחמת צרפת–פרוסיה הוא מונה למפקד הקורפוס ה-8, שהיה חלק מהארמייה הראשונה תחת פיקודו של קרל פרידריך פון שטיינמץ. זו הייתה ההובלה הנחרצת והאנרגטית שלו שתרמה בעיקר לניצחון בקרב ספישרן ב-6 באוגוסט, ובעקבותיו זכה פון גייבן להצלחות היחידות שהושגו באגף הימין הפרוסי בקרב גרבלוט ב-18 באוגוסט. תחת אדווין פון מנטויפל, הקורפוס השמיני השתתף בפעילות באמיין ובפום, וב-8 בינואר 1871, פון גייבן מונה למפקד הארמייה הראשונה.[1]

כעבור שבועיים הוא סים את המערכה בצפון צרפת, בניצחון המכריע בקרב על סן קנטן (19 בינואר 1871). סיום המלחמה הותירה את גייבן כאחד האנשים הנכבדים ביותר בצבא המנצח. הוא מונה לקולונל הכבוד של רגימנט הרגלים ה-28, וזכה בעיטור הצלב הגדול של צלב הברזל. לאחר מכן הוא פיקד על הקורפוס השמיני בקובלנץ עד מותו ב-13 בנובמבר 1880.[1]

הנצחהעריכה

המבצר הצרפתי לשעבר דה קוליו במץ שונה למבצר גייבן על שמו, ורגימנט הרגלים ה-28 נקרא על שמו. פסל של גייבן מאת פריץ שפר הוקם בקובלנץ בשנת 1884.[1] ה-SMS  גייבן, מסדרת מולטקה של הצי הקיסרי הגרמני שהושקה בשנת 1911, נקראה גם היא על שמו.[2]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 תבנית:EB1911
  2. ^ Gary Staff (2006). German Battlecruisers 1914-18. Osprey Publishing. עמ' 17. ISBN 1-84603-009-9.