אוטאביו רינוצ'יני
אוטאביו רינוצ'יני (באיטלקית: Ottavio Rinuccini 20 בינואר 1562 – 28 במרץ 1621) היה משורר, איש חצר ולבריתן אופרה בשלהי תקופת הרנסאנס וראשית תקופת הבארוק. עבודתו עם יאקופו פרי ביצירת האופרה הראשונה, "דפנה", בשנת 1597, עשתה אותו ללבריתן האופרה הראשון. רינוצ'יני נמנה עם אנשי הקמראטה הפלורנטינית, שפעלה בפירנצה בתקופת הרנסאנס.
לידה |
20 בינואר 1563 פירנצה, דוכסות פירנצה |
---|---|
פטירה |
28 במרץ 1621 (בגיל 58) פירנצה, הדוכסות הגדולה של טוסקנה |
מדינה | הדוכסות הגדולה של טוסקנה |
מקום קבורה | בזיליקת סנטה קרוצ'ה |
שפות היצירה | איטלקית |
ביוגרפיה
עריכהרינוצ'יני היה בן למשפחת פלורנטינית ותיקה, בעלת מעמד בחוגי התרבות והדיפלומטיה מאז המאה ה-13. הכשרתו הכינה אותו למלא תפקיד בחיי החצר הפלורנטינית, שבשבילה החל לכתוב שירה כבר ב-1579 ("נשף המסכות של האמזונות"). סופר החצר בסטיאנו די רוסי כינה אותו "מבין אנין טעם" במוזיקה וג. ב. דוני גרס, שמונטוורדי הסתמך עליו במידה רבה בכתיבת המוזיקה ללברית שלו ל"אריאנה".
רינוצ'יני היה חבר באקדמיה פלורנטינה וב-1586 הצטרף גם לאקדמיה אלטראטי, שחבריה גילו עניין מיוחד בתאוריה דרמטית ובמוזיקה. הכינוי שבחר לעצמו במוסד זה היה "איל סונאקיוזו" ("המנומנם"). אף כי אין ראיה לקשר שלו רינוצ'יני לקאמרטה של ג'ובאני דה בארדי, אך באדרי, כמוהו כהומניסטים מוזיקליים אחרים בני זמנו, למשל ג'ירולאמו מאי ויאקופו קורזי, היה חבר באקדמיה דלי אלטראטי ועבד יחד עם רינוצ'יני על האינטרמדי של 1589 לכלולות הדוכס הגדול פרדיננדו הראשון, אף כי התרומה העיקרית הייתה של רינוצ'יני. האינטרמדיו השלישי, שנושאו הוא מלחמתו של אפולו בדרקון, שימש את רינוצ'יני בהמשך כבסיס לתמונת הפתיחה של לברית האופרה הראשונה שלו, "דפנה".[1]
בשנות ה-90' של המאה ה-16 היה רינוצ'יני בקשר עם קורזי, ששיתף פעולה עם יאקופו פרי בכתיבת המוזיקה לאופרה "דפנה" בסגנון הרצ'יטאטיב החדש. "דפנה" הייתה הדרמה הראשונה שהושרה כולה "כדרך הקדמונים".[2]
רינוצ'יני הושפע בכתיבת הסוגה החדשה של לברית לאופרה מגדולי המשוררים הליריים של זמנו, אך המשיך מעבר להם ופיתח סגנון חריזה ייחודי ועקבי, שבהתאמתו למוזיקה נועד לחקות הטעמות דיבור ושילב בין החרוז הלבן הטיפוסי לטרגדיה לבין המשקלים האחידים והחריזה הסגורה של צורות ליריות מסורתיות. באימוץ העלילות של אובידיוס ובאמצעות הפרולוג והסוף הטוב של "אאורידיצ'ה", יצר רינוצ'יני קישור בין צורת האמנות החדשה והסוגה הטראגי-קומית כדרך לזיכוך שבמלנכוליה, בניגוד לרחמים והפחד בדרמה העתיקה. גם בלברית הבאה שלו, "אריאנה" (1608, למוזיקה של מונטוורדי) שהוגדרה טרגדיה, הולך רינוצ'יני בעקבות אובידיוס וחותם את הטקסט בסיום דאוס אקס מאכינה, המעלה את אריאנה לגן העדן.[3]
השפעת מסעותיו בצרפת בשנים 1600 עד 1604 כאחד מאנשי חצרה של מריה דה מדיצ'י והתוודעותו אל הבלט באופרה הצרפתית באה לביטוי ב"באלו דלה אינגראטה", שכתב עם מונטוורדי בשנת 1608. בשנותיו האחרונות דעכה פעילותו כלבריתן, אולי בהשפעת המעבר ההדרגתי של הפעילות האופראית מפירנצה ומנטואה אל רומא.[4]
רינוצ'יני מת בפירנצה בשנת 1621.
יצירותיו האחרות כוללות:
- לברית לאופרה "דפנה" של יאקופו פרי, שביצוע הבכורה שלה היה בראשית 1598.
- הפסטורלה "אאורידיצ'ה", ששימשה כלברית לאופרה של פרי, "אאורידיצ'ה" ולאופרה באותו שם של ג'וליו קאצ'יני.
- לברית ל"ל'אריאנה" של קלאודיו מונטוורדי, ביצוע בכורה ב-1608.
- לברית ל"Il ballo delle ingrate" של מוניטוורדי, ביצוע בכורה ב-1608.
- לברית ל"Zefiro torna e di soavi accenti" של מונטוורדי
- פיליפו בונאפינו כתב מוזיקה לכמה משיריו בספר מדריגלים מ-1623.
קישורים חיצוניים
עריכה- אוטאביו רינוצ'יני, באתר ספוטיפיי
- אוטאביו רינוצ'יני, באתר MusicBrainz (באנגלית)
- אוטאביו רינוצ'יני, באתר Discogs (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ ברברה ר. האנינג, "אוטאביו רינוצ'יני" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
- ^ גרוב
- ^ גרוב
- ^ גרוב