אוטו איליס

צייר גרמני

אוטו איליסגרמנית: Otto Illies‏; 25 בינואר 188122 בפברואר 1959) היה צייר נוף אקספרסיוניסטי גרמני.[1]

אוטו איליס
Otto Illies
לידה 25 בינואר 1881
יוקוהמה, יפן עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 22 במרץ 1959 (בגיל 78)
ורניגרודה, הרפובליקה הפדרלית של גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
תחום יצירה ציור עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם באמנות אקספרסיוניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה
 
אוטו איליס, עץ פרי

אביו היה הסוחר מעבר לים, קרל איליס, חלוץ המסחר הגרמני-יפני. הוא בילה שם חלק מילדותו ואז הוחזר לגרמניה ללמוד בבית הספר. תחילה בבלנקנזה ואחר כך בכפר בשלזוויג-הולשטיין. בין השנים 1898–1899 הוא קיבל שיעורים פרטיים בציור מגאורג בורמסטר בקיל, אחר כך מארנסט אייטנר בהמבורג (1900-1901). לאחר מכן, הוא עבר קורסים בתולדות האמנות באוניברסיטת לודוויג מקסימיליאן במינכן והשתתף בשיעורים בציור בעירום שניתנו על ידי היינריך קניר.[2]

בין השנים 19031908 הוא למד שיעורים נוספים בציור עירום מלודוויג פון הופמן (שלימים הפך לידיד ותומך) בבית הספר לאמנות בוויימאר. שם הוא בא במגע עם הנאו-אימפרסיוניזם, אך לאחר שהתנסה בסגנון זה, התרחק ממנו. לאחר שסיים את לימודיו, הציג עם הזצסיון הברלינאי והקים סטודיו עם חברו לשעבר ממינכן, הנס דלבריק.

בשנת 1910 נפטרו שני הוריו והותירו לו הון לא מבוטל. בשנה שלאחר מכן הוא השתמש בחלקו לבניית וילה בהמבורג, שתוכננה על ידי האדריכל ולטר בדקר (1880–1959), שם הקים את הסטודיו שלו. בשנת 1920 הוא הפך לחבר באגודות אמנים בהמבורג.

בשנת 1924 עבר להתגורר בוורניגרודה שבהרץ, שם נפטר בשנת 1959.

הוא היה ידוע בעיקר כצייר נוף, עם דגש מיוחד על עצי פרי, אם כי הוא צייר גם מחצבות. עבודותיו האחרונות כללו פרחים וחללי פנים.

במלאת 50 שנה למותו, בשנת 2009, נערכה רטרוספקטיבה גדולה בגליימהאוס שבהלברשטאדט, אשר מתחזק חלק גדול מעזבונו.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא אוטו איליס בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Maria Dietl (Ed.): Otto Illies: 1881-1959. Gemälde, Pastelle, Graphik. Exhibition catalog, Galerie im Gutshaus Großjena bei Naumburg an der Saale, 1995
  2. ^ Farben-Schöpfung. Otto Illies (1881–1959), Yokohama, Hamburg, Wernigerode. Exhibition catalog, Gleimhaus Halberstadt, 2009, Edited by Reimar F. Lacher, with contributions from Rita Kayser and Heike Billerbeck