אולם אליס טאלי

אולם אליס טאלי
Alice Tully Hall
מידע כללי
סוג	אולם קונצרטים
על שם	אליס טאלי
כתובת	ניו יורק
מיקום	מנהטן
מדינה	ארצות הברית
בעלים	Lincoln Center Institute for the performing arts in education
הקמה ובנייה
תקופת הבנייה	? – 11 בספטמבר 1969
תאריך פתיחה רשמי	11 בספטמבר 1969
סגנון אדריכלי	ברוטליזם
קואורדינטות	40°46′25″N 73°58′58″W / 40.773611111111°N 73.982638888889°W
	האתר הרשמי
	(למפת מנהטן רגילה) אולם אליס טאלי

אולם אליס טאלי (באנגלית: Alice Tully Hall) הוא אולם קונצרטים במרכז לינקולן לאמנויות הבמה באפר וסט סייד, מנהטן, ניו יורק. הוא קרוי על שם אליס טאלי, זמרת ופילנתרופית ניו יורקית, שתרומותיה סייעו בהקמת האולם. טאלי הול נמצא בתוך בניין בית הספר ג'וליארד, מבנה בסגנון בברוטליזם, שתכנן האדריכל הנודע פייטרו בלוסקי. המבנה הושלם ונפתח בשנת 1969. מאז פתיחתו, התארחו בו הופעות ואירועים רבים, בהם פסטיבל הסרטים של ניו יורק. באלם טאלי 1,086 מושבים.

היסטוריה עריכה

הקשר ובנייה עריכה

לפני בניית אולם אליס טאלי, התקיימו רוב מופעי המוזיקה הקאמרית בניו יורק באולם העירייה ברחוב 43 מערב, שנבנה בשנת 1921. מייסדי מרכז לינקולן רצו באולם מוזיקה קאמרית בתשלובת הבניינים של המרכז, משום שהיה עדיין צורך במקום שייוחד לתכלית זו. לפני תחילת הבנייה במרכז לינקולן, שקלו האדריכלים את האפשרות להקים אולם מוזיקה קאמרית בקומת המרתף של אולם הפילהרמונית (ששמו שונה מאז לאולם דייוויד גפן, לשעבר אולם אייברי פישר). ואולם, בהתחשב בכך, שבית הספר ג'וליארד היה זקוק לאולם קונצרטים בגודל מתאים לאולם מוזיקה קאמרית, החליט מרכז לינקולן לבנות קולן בבניין ג'וליארד. העבודה בבניין ג'וליארד החלה בשנת 1965 – על מגרש במרחק רחוב אחד צפונית לתשלובת מרכז לינקולן המקורית ועל חלקה, שיועדה לשיפור כחלק מהתחדשות עירונית. מחירו של האולם למוזיקה קאמרית נאמד ב-4.2 מיליון דולר, סכום שאת כולו תרמה אליס טאלי, פטרונית מוזיקה קאמרית תושבת ניו יורק וזמרת בעברה.

את אולם טאלי תכנן האדריכל פייטרו בלוסקי ועמו האדריכלים הנלווים אדוארדו קאטאלאנו והלגה וסטרמן. מומחה האקוסטיקה הנודע היינריך קיילוהולץ תכנן את האקוסטיקה באולם. לאליס טאלי היה חלק חשוב בעיצוב האולם. "היא הייתה קפדנית ומדויקת מאוד בבחירת הצבעים ופרטים אחרים שרצתה באולם שיישא את שמה," אמר פטריק מקגיניס, לשעבר ממונה על התפעול ומנהל אולם אליס טאלי, בראיון משנת 1992. טאלי עמדה גם על השארת רווח נכבד בין שורות המושבים, "לאפשר למאזינים בכל גובה לשבת בנוחיות."

פתיחה, שימוש ושיפוץ עריכה

אולם אליס טאלי ובית הספר ג'וליארד בלילה

אולם טאלי נפתח ב-11 בספטמבר 1969. בליל הפתיחה ניתן קונצרט הראשון של אגודת המוזיקה הקאמרית החדשה שח מרכז לינקולן. הניו יורק טיימס שיבח את העיצוב הפנימי המאופק והאלגנטי, בעץ תרזה, שטיחים בצבע לבנדר כהה ומושבים בצבע פטל," ומילדרד שמרץ מ"ארכיטקטורל רקורד" כתבה, שאולם אליס טאלי והאולמות האחרים בניין בית הספר ג'וליארד "מוכיחים, שאפשר ליצור אולמות אלגנטיים במונחים מודרניים בלי לחפש מוצא בשחזור דל ונוסטלגי של עיטורי הזהב, הגבס והבדולח של אולמות העבר הגדולים. מאז פתיחתו, מארח אולם אליס טאלי אירועים רבים מספור, בהם "בעיקר מוצרט, מבצעים דגולים", פסטיבלי הסרטים של ניו יורק, ו"ג'אז במרכז לינקולן". ב-1975 הותקן באולם עוגב תואם-קתדרלה, בן 4,192 צינורות.^[1]

באפריל 2004 גילה מרכז לינקולן את התוכניות לשלב הראשון של מיזם פיתוח ההתחדשות שלו, שכללו את הרחבת בניין ג'וליארד ועיצוב מחדש של אולם אליס טאלי.^[2] התוכנית אושרה והעבודות החלו במרץ 2006. מבקרי אדריכלות רבים שיבחו את התוכנית, אבל הייתה גם ביקורת מצד תומכי שימור, שרצו לשמר את בניין בלוסקי המקורי ללא שינוי. הצעה משנת 2005 למעמד של אתר לשימור הוצעה ונדחתה על ידי הוועדה לשימור אתרים. "דוקומומו אינטרנשיונל", ארגון הפועל להגנת בניינים ואתרים מודרניסטיים מן המאה ה-20 היה בין מובילי ההתנגדות לחידוש. המחלוקת התמקדה בעיקר בשינויים שנעשו בחלקים אחרים של מרכז לינקולן, בשלב השני של מיזם הפיתוח.^[3]

עד יוני 2006 גייס מרכז לינקולן בע"מ 339 מיליון דולר, 75% אחוז מ-459 מיליון הדולר שהתחייב לגייס למיזם. סכום היעד הסופי הסתכם ב-650 מיליון דולר, ואת שאר הכסף סיפקו הממשל הפדרלי, העיר ניו יורק וממשלת מדינת ניו יורק.^[4] מרכז לינקולן קיבל גם 20 תרומות של 5 מיליון דולר או יותר, תשע מהן בסך 10 מיליון או יותר. התורמים היו יחידים, חברות וקרנות, בהם מורגן סטנלי, קרדיט סוויס ובנק ניו יורק מֶלון. מלאכת הבנייה הסתיימה וטאולם טאלי נפתח מחדש בפברואר 2009, בשבועיים של חגיגות.