אוניית ראשה

אוניית ראשה (באנגלית: Capital Ship) בצי מלחמה היא אוניית המלחמה החשובה ביותר בצי. באופן כללי אוניית ראשה גדולה יותר מאוניות מלחמה אחרות בצי, ובדרך כלל היא החשובה ביותר. המושג "אוניית ראשה" מאפשר השוואה נוחה בין ציים, ללא צורך לרדת לפרטי פרטים כמו הדחק, קוטר תותחים וכדומה. אין הגדרה פורמלית למונח אך ניתן לומר שזוהי אוניית המלחמה שאם תובס - יובס הצי כולו ושיריבתה העיקרית היא אוניית ראשה של צי האויב.

המונח נטבע לראשונה ב-1909. עיקרה של אמנת וושינגטון, שנחתמה ב-1922, הייתה הטלת מגבלות על אוניות הראשה. האמנה לא הגדירה את מהותה הטקטית והאסטרטגית של אוניית ראשה, אך כינתה בשם זה את הדרדנוטים - אוניות המערכה וסיירות המערכה. האמנה הגדירה את ההדחק וקוטר התותחים המקסימלי המותר לאוניות אלה, ואת קצב בנייתן המותר.

תקופת המפרש

אוניות המלחמה המונעות בכוח הרוח, באמצעות מפרשים, הגיעו לשיאן במהלך המלחמות הנפוליאוניות, בסוף המאה ה-18 ובתחילת המאה ה-19. אוניות הראשה של ציי המלחמה בתקופה זו היו אוניות הקו. אלו היו האוניות שהיו חזקות דיין ובעלות חימוש כבד דיו כדי שתוכלנה להיות חלק מן המערך הטורי, המבנה הטקטי שבו התנהלו ציי המלחמה במהלך הקרבות הימיים הגדולים באותה תקופה. על פי דירוג אוניות הקו שהיה מקובל בצי המלכותי הבריטי באותה עת היו אלה אוניות מן הדרג הראשון (בעלות 100 תותחים ויותר, בשלושה ואף בארבעה סיפונים), מן הדרג השני (בעלות 90 - 98 תותחים), ומן הדרג השלישי (שנשאו בדרך כלל 74 תותחים, אך גם מעט פחות או מעט יותר). בשלבים מוקדמים יותר, באמצע המאה ה-18, נחשבו אוניות עם 64 תותחים כאוניות ראשה. אוניות עם פחות תותחים, מן הדרג הרביעי והלאה, נחשבו חלשות מכדי שתוכלנה לעמוד בלחימה במערך הטורי.

אוניות מערכה וסיירות מערכה

בעשורים הראשונים של המאה ה-20, עד סיומה של מלחמת העולם השנייה, היוו אוניות המערכה וסיירות המערכה את אוניות הראשה. ההדחק של אוניות אלה היה לפחות קרוב ל-20,000 טון והן נשאו מיגון כבד ותותחים בקוטר 11 אינץ' (280 מ"מ) לפחות. אוניות המערכה מסדרת יאמטו, שהיו אוניות המערכה הכבדות ביותר שנבנו אי פעם, היו בעלות הדחק של למעלה מ-70,000 טון ונשאו תותחים בקוטר 460 מ"מ (18.1 אינץ'). סיירות לא נחשבו לאוניות ראשה, למעט הסיירות הגרמניות מסדרת דויטשלנד, שהוגדרו בגרמניה כ"סיירות כבדות" ובבריטניה כ"אוניית מערכה זוטא" או "אוניית מערכה של כיס" (Pocket Battleship). זאת, בניגוד לסיירות כבדות אחרות מאותה תקופה שלא הוגדרו כאוניות ראשה.

במהלך המלחמה הקרה השיקה ברית המועצות את סיירות המערכה מסדרת קירוב, שהיו בעלות הדחק של 28,000 טון, כזה של אוניות מערכה וסיירות מערכה מתקופת מלחמת העולם השנייה, וייתכן שהיו בכך לסוג של אוניות ראשה. עם זאת, מבחינה טכנית היו סיירות אלה דומות באפיונן לסיירות טילים מונחים, אלא שהיו גדולות במיוחד ובעלות הנעה גרעינית.

נושאות מטוסים

במהלך מלחמת העולם השנייה החלו נושאות המטוסים לקחת את מקומן של אוניות המערכה כאוניות הראשה. במידה מסוימת היה זה בשל אובדן של אוניות המערכה של צי ארצות הברית לאחר ההתקפה על פרל הארבור, אך בעיקר בשל ההכרה בעוצמתן וביכולתן לפגוע באוניות מערכה ובכלי שיט אחרים. נכון לעשור השני של המאה ה-21 נושאת המטוסים היא אוניית הראשה בציי המלחמה הגדולים, ועוצמתה נמדדת במספר המטוסים שהיא נושאת ובכוחם, לעומת קוטר התותחים וההדחק של אוניות הראשה הקודמות. בשנת 2021 מפעיל צי ארצות הברית 11 נושאות על ועוד 12 אוניות סער אמפיביות, יותר מכל שאר ציי העולם יחד.

צוללות גרעיניות

יש הרואים בצוללות טילים בליסטיים סוג של אוניות ראשה. ההדחק של צוללות אלה דומה לזה של אוניות המערכה מן הדורות הראשונים ובסדרות שונות אף דומה לזה של אוניות מערכה גדולות (ההדחק של הצוללות מסדרת טייפון כשהן שקועות הוא 48,000 טון, לעומת ההדחק של אוניית המערכה אה"מ פרינס אוף ויילס שהיה כ-44,000 טון). עם זאת, משימתן של הצוללות הללו שונה מזו של אוניות הראשה הקודמות, שנועדו להשגת עליונות ימית ושליטה בנתיבי הים. למרות משימתן השונה, ציים שונים רואים בהן אוניות ראשה בשל חשיבותן האסטרטגית הרבה בכוח ההרתעה הגרעינית הלאומית. ביטוי לדוגמה לתפיסה זו בצי ארצות הברית היא מסורת מתן השמות: בעידן אוניות המערכה היה מקובל בצי ארצות הברית לתת לאוניות מערכה שמות של מדינות ארצות הברית. נכון ל-2021 ניתנים שמות אלו לצוללות טילים בליסטיים.