איגאי (מקדוניה)

אַיְגַאייוונית עתיקה: Αἰγαὶ, ביוונית מודרנית: אֶגֶה) הייתה הבירה המקורית של מוקדון, ממלכה קדומה ששכנה באזור חבל הבלקן שבדרום-מזרח אירופה, החל משינוי המבנה המוניציפלי של יוון ב-2001 האתר נמצא ברובע ורגינה שבעיר וריה, הממוקמת כ-80 ק"מ דרום-מערבית מסלוניקי.

איגאי
Αἰγαὶ
מדינה יווןיוון יוון
קואורדינטות 40°28′41″N 22°19′22″E / 40.4779658°N 22.3227596°E / 40.4779658; 22.3227596 
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מטבע של איגאי לקראת סוף שלטונו של אמינטאס הראשון, בסביבות 480–510 לפני הספירה. עז כורעת ימינה, ראש הפוך; גלולה מעל ובצד השני ריבוע מחורץ לארבע.

היסטוריה עריכה

העיר הייתה מקום קבורתם של מלכי מוקדון, השושלת של פרדיקס הראשון, מלך מוקדון. ליד האתר נבנתה העיירה המודרנית ורגינה.

לאחר מכן הועברה הבירה לעיר חדשה שהוקמה בביצות פלה, ששכנה במישור שמתחת לרכס. אבל הבירה הישנה תמיד נשארה "האח" של הממלכה המקדונית ומקום קבורתם של מלכיהם. גופתו של אלכסנדר מוקדון הייתה אמורה להיקבר באיגאי שם נרצח אביו פיליפ השני על ידי אחד משומרי ראשו פאוסניאס, אך היא נלקחה לממפיס שבמצרים, על ידי תלמי הראשון.

הארמון שנחפר לאחרונה נחשב לא רק הגדול ביותר, אלא, יחד עם הפרתנון, לבניין המשמעותי ביותר של יוון הקלאסית[1].

ב-1996, הוכרז האתר הארכאולוגי של אייגאי כאתר מורשת עולמית על ידי אונסק"ו בגלל משמעותו המונומנטלית בציוויליזציה המערבית וארכיטקטורה יוצאת דופן[2].

 
ארמון איגאי

ב-7 בינואר 2024, לאחר 16 שנות שחזור ושיפוץ, נפתח למבקרים ארמון איגאי שבנה פיליפוס השני מלך מוקדון[3][4].

קברו של פיליפוס השני עריכה

ב-1977, הארכאולוג היווני מנוליס אנדרוניקוס החל לחפור את הרוגם הגדול באיגאי[5] ומצא ששניים מארבעת הקברים ברוגם היו בלתי מופרעים מאז העת העתיקה. יתרה מכך, שני אלה, ובמיוחד השני, הכילו אוצרות וחפצים באיכות גבוהה[6].

אף על פי שהיו ויכוחים רבים במשך שנים אחדות[7][8], הוכח כי הקבר השני הוא זה של פיליפוס השני, כפי שמצוין על ידי מאפיינים רבים[9], כולל המוקיים, שאחד מהם עוצב באופן עקבי כך שיתאים לרגל עם שוקה לא ישרה (פיליפ השני תועד ששבר את השוקה שלו). כמו כן, שרידי הגולגולת מראים נזק לעין ימין שנגרם מחדירת חפץ, דבר התואם לעדות ההיסטורית בדבר פגיעת חץ[10].

המחקר העדכני ביותר נותן עדות נוספת לכך שהקבר השני מכיל את שרידי פיליפוס השני[11].

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא איגאי בוויקישיתוף

גלריה עריכה

הערות שוליים עריכה

  1. ^ "Αιγές (Βεργίνα) | Museum of Royal Tombs of Aigai -Vergina". www.aigai.gr. אורכב מ-המקור ב-2018-12-29. נבדק ב-2020-01-10..
  2. ^ "Archaeological Site of Aigai (modern name Vergina)". UNESCO World Heritage Convention. United Nations Educational Scientific and Cultural Organization. נבדק ב-25 בנובמבר 2022. {{cite web}}: (עזרה).
  3. ^ אחרי 16 שנות שיפוצים: נפתחה האטרקציה החדשה של יוון, באתר passportnews, ‏7 בינואר 2024
  4. ^ Xiaofei Xu, Chris Liakos, Greece reopens 2,400-year-old palace where Alexander the Great was crowned, CNN, ‏7 בינואר 2024
  5. ^ "Αιγές (Βεργίνα) | Museum of Royal Tombs of Aigai -Vergina". aigai.gr. אורכב מ-המקור ב-2018-12-29. נבדק ב-2018-10-25..
  6. ^ National Geographic article outlining recent archaeological examinations of Tomb II.
  7. ^ Hatzopoulos B. Miltiades, The Burial of the Dead (at Vergina) or The Unending Controversy on the Identity of the Occupant of Tomb II. Tekmiria, vol. 9 (2008) (אורכב 28.07.2011 בארכיון Wayback Machine).
  8. ^ Antonis Bartsiokas; et al. (20 ביולי 2015). "The lameness of King Philip II and Royal Tomb I at Vergina, Macedonia". Proceedings of the National Academy of Sciences of the United States of America. 112 (32): 9844–48. Bibcode:2015PNAS..112.9844B. doi:10.1073/pnas.1510906112. PMC 4538655. PMID 26195763. {{cite journal}}: (עזרה).
  9. ^ Musgrave, Jonathan; Prag, A. J. N. W.; Neave, Richard; Fox, Robin Lane; White, Hugh (8 באוגוסט 2010). "The Occupants of Tomb II at Vergina. Why Arrhidaios and Eurydice must be excluded". International Journal of Medical Sciences. 7 (6): s1–s15. נבדק ב-2018-10-25. {{cite journal}}: (עזרה).
  10. ^ See John Prag and Richard Neave's report in Making Faces: Using Forensic and Archaeological Evidence, published for the Trustees of the British Museum by the British Museum Press, London: 1997.
  11. ^ New Finds from the Cremains in Tomb II at Aegae Point to Philip II and a Scythian Princess, T. G. Antikas* and L. K. Wynn-Antikas, International Journal of Osteoarchaeology.