איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים
איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים (בגרמנית: Verband nationaldeutscher Juden) היה ארגון יהודי גרמני בתקופת רפובליקת ויימאר ובשנותיה הראשונות של גרמניה הנאצית, עד שפורק ב-1935.
היסטוריה עריכה
איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים נוסד בשנת 1921 על ידי מקס נאומן (אנ'), שהיה יושב ראש האגודה עד 1926 ושוב מ-1933 עד פירוק האיגוד ב-1935.[1] האיגוד היה מזוהה עם התומכים היהודים של מפלגת העם הלאומית הגרמנית השמרנית והמלוכנית, אם כי זו סירבה להכיר בכל קשר אליו.
מטרת האיגוד הייתה התבוללות מוחלטת של יהודים בגרמניה, הכחדה עצמית מרצון של הזהות היהודית, וגירוש מגרמניה של מהגרים יהודים ממזרח אירופה.[2] נאומן התנגד לציונות ולאוסטיודן שהביאו אותה. הוא ראה בציונות איום על האינטגרציה של יהודי גרמניה, ואף כאידאולוגיה גזענית המשרתת מטרות אימפריאליות בריטיות; ואילו את המהגרים העניים והפרימיטיביים מן המזרח ראה כנחותים מבחינה גזעית ורוחנית.[2] עם זאת, את עיקר עוינותו ייחד נאומן לא ליהודים הזרים, אלא לממסד הבורגני-ליברלי של יהדות גרמניה שהתגלם באגודה המרכזית. שאיפתם להמשיך לקיים את חזון האמנציפציה, של זהות יהודית ממוקפת ודתית בעיקרה בכפיפה אחת עם השתייכות לאומית גרמנית, נראתה לו כפסיחה על שני הסעיפים שהצדיקה את האנטישמיות (מן הזן השמרני) שגינתה את היהודים כמיעוט מתנכר, המבקש לדלל ולהחליש את קהיליית העם הכמו-משפחתית לכדי הסדר חוקי של זכויות אזרח. יהודי גרמניה השורשיים נדרשו, לדעת נאומן, להיות נאמנים ללא סייג ל"פולק" הגרמני ולאמץ את רוחו.[3][4]
כתב העת הרשמי של האגודה היה הירחון "Der nationaldeutsche Jude" בעריכת נאומן. לכתב העת הייתה תפוצה של כ-6,000 עותקים בשנת 1927. פעילות נוספת של האיגוד הייתה המאבק נגד החרם נגד גרמניה הנאצית (1933), שהחל לאחר עליית הנאצים לשלטון. היא גם הוציאה מניפסט שקבע כי היהודים זוכים ליחס הוגן בגרמניה הנאצית.
בשנת 1934 הצהיר האיגוד את ההצהרה הבאה:[5]
תמיד החזקנו את טובת העם והמולדת הגרמניים (שאליה אנו מרגישים קשורים בקשר בל יינתק) מעל לרווחתנו שלנו. לכן בירכנו על התוצאות של ינואר 1933, למרות שבחירות אלו הביאו קשיים עבורנו באופן אישי.
למרות הפטריוטיות הקיצונית של נאומן ועמיתיו, ממשלת גרמניה הנאצית לא הכילה וקיבלה את כוונתיהם. איגוד היהודים הגרמנים-לאומיים הוכרז כבלתי חוקי ופורק ב-18 בנובמבר 1935. נאומן נעצר על ידי הגסטפו באותו יום ונכלא בקולומביה האוס. הוא שוחרר לאחר מספר שבועות, ומת מסרטן במאי 1939.[2]
ראו גם עריכה
הערות שוליים עריכה
- ^ Sarah Ann Gordon, Hitler, Germans, and the "Jewish Question", p.47
- ^ 1 2 3 Robert S. Wistrich, Who's Who in Nazi Germany (London: Weidenfeld and Nicolson, 1982), p.177. ISBN 0-297-78109-X
- ^ גיא מירון, בין השתלבות לייחוד : תפיסת האמנציפציה בשיח הפוליטי של יהודי גרמניה. ישראל: כתב עת לחקר הציונות ומדינת ישראל - היסטוריה, תרבות, חברה, גליון 9, 2006. עמ' 14
- ^ מיכאל מאיר, מיכאל ברנר, תולדות יהודי גרמניה בעת החדשה - כרך ד : התחדשות וחורבן 1918 - 1945. מרכז זלמן שזר, 2005. עמ' 92.
- ^ N. Stoltzfus. Resistance of the Heart: Intermarriage and the Rosenstrasse Protest in Nazi Germany. p. 315.