אייריס 7

אסטרואיד

אסטרואיד אייריס 7 הוא אסטרואיד גדול בחגורת האסטרואידים המקיף את השמש בין מאדים לצדק. הוא האובייקט הרביעי הבהיר ביותר מתוך האסטרואידים בחגורה המרכזית.

אייריס 7 Iris symbol (fixed width).svg
Iris asteroid eso.jpg
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג אסטרואיד
סיווג ספקטרלי אסטרואיד טיפוס-S עריכת הנתון בוויקינתונים
קטגוריה חגורת האסטרואידים עריכת הנתון בוויקינתונים
תאריך גילוי 13 באוגוסט 1847 עריכת הנתון בוויקינתונים
מגלה John Russell Hind עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם איריס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום גילוי Bishop Observatory עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
ציר חצי-ראשי 2.38580375567282±0.000000001665 יחידה אסטרונומית
אקסצנטריות 0.23111629296549 עריכת הנתון בוויקינתונים
זמן הקפה 1,346.01687207979±0.000001409 יממה
נטיית מסלול 5.527±0.001 מעלה
מאפיינים פיזיים
ממדים 199.83 קילומטר
מסה 17,900,000,000,000,000,000 קילוגרם
צפיפות ממוצעת 3.18 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה 0.12 מטר לשנייה בריבוע
זמן סיבוב עצמי 7.139 שעה
אלבדו 0.277 עריכת הנתון בוויקינתונים
בהירות מוחלטת 5.51 עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אייריס מסווג כאסטרואיד מסוג S, כלומר קבוצת אסטרואידים המורכבים ממינרלים ותחמוצת סיליקון ובעלי הרכב סלעי. כ-17 אחוז מהאסטרואידים משתייכים לסוג זה. זמן הקפתו סביב השמש הוא 3.69 שנים בקוטר של כ-200 ק"מ.

גילוי ושמועריכה

אייריס מספר 7 התגלה ב-13 באוגוסט 1847 בלונדון על ידי האסטרונום הבריטי ג'ון ראסל הינד. מנהל החברה המלכותית האסטרונומית, אשר גם מצא בין השנים 1847- 1854 סך הכל עשרה כוכבים קטנטנים. שמו של האסטרואיד ניתן לו על שמה של איריס אלת הקשת בענן במיתולוגיה היוונית, אשר שימשה גם כשליחת האלים.[1]

מאפייניםעריכה

גאולוגיהעריכה

איריס הוא אסטרואיד מסוג S. על פני השטח שלו ניתן להבחין בהבדלים אולבודיים, הבדלים הנוגעים למידת ההחזריות של קרינה מהאסטרואיד. בסך הכל השטח הוא בהיר מאוד והוא ככל המשוער מורכב מתערובת ברזל, ניקל, מתכות ומגנזיום, ברזל סיליקטים. הדינמיקה הפלנטרית גם מצביעה על כך שהוא צריך להיות מקור משמעותי של מטאוריטים.[2] בין אסטרואידים מסוג S איריס מדורג במקום החמישי בקוטר ממוצע אחרי יונו, ג'ונו, אמפיטריט והרקולינה.

 בהירותעריכה

המשטח הבהיר של אייריס והמרחק הקטן מהשמש הופכים אותו לאובייקט הרביעי הבהיר ביותר בחגורת האסטרואידים אחרי וסטה, קרס ופאלאס. הוא ניחן בדרגת בהירות של +7.8, אשר דומה לזה של נפטון, מה שמאפשר בקלות לצפות בו באמצעות משקפת מרוב הניגודים. ברמות ניגוד אופייניות הוא מגדיל את השוליים הגדולים יותר.[1] עם זאת ברמות ניגודים נדירות יותר ליד איריס יכול להגיע לגודל של +6.7[3] (בפעם הבאה ב-31 באוקטובר 2017 הוא יגיע לגודל +6.9).

סיבובעריכה

תצפיות וניתוחים שונים מצביעים על כך שלאייריס צורה זוויתית מסוימת. בנוסף ניתוח הקואורדינטות האליפטיות שלו בצירוף נתונים נוספים מעלה[4] כי בחצי הכדור של אייריס השמש אינה שוקעת בקיץ ואינה זורחת בחורף. כך שבגוף חסר אוויר זה הטמפרטורה מתקיימת בהבדלים גדולים מאוד.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא אייריס 7 בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 פול הומברך, שתי אלות בשמי הסתיו, Abenteuer Astronomi, ‏23 באוקטובר 2017
  2. ^ Migliorini, F. ; Manara, A. ;Cellino, A.  ; di Martino, M. ;Zappala, V., (7) Iris: a possible source of ordinary chondrites?, SAO/NASA ADS Astronomy Abstract Service, ‏5/1997
  3. ^ מדריך שדה לכוכבים ולכוכבים, בוסטון, MA: Houghton Mifflin., 1983
  4. ^ Kaasalainen, M. ;Torppa, J. ;Piironen, J., Models of Twenty Asteroids from Photometric Data, SAO/NASA ADS Astronomy Abstract Service, ‏10/2002