נפטון

כוכב הלכת השמיני במערכת השמש

נפטון (בלועזית: Neptune; השם העברי: רַהַב[1][2]) הוא כוכב הלכת השמיני במערכת השמש. הוא הקטן והמרוחק בין ארבעת ענקי הגזים והוא מסווג בתת-הקטגוריה של ענק קרח, עקב היותו מכוסה בשכבת מים וקרח. נפטון, הקרוי על שמו של נפטון, אל הים במיתולוגיה הרומית, נמצא בתהודה מסלולית עם כוכב הלכת הננסי פלוטו.

נפטון ♆
נפטון, צולם על ידי וויאג'ר 2 ב־16 ו־17 באוגוסט 1989
נפטון, צולם על ידי וויאג'ר 2 ב־16 ו־17 באוגוסט 1989
כוכב האם
כוכב אם השמש
מידע כללי
סוג כוכב לכת
קטגוריה ענק גזים
מיקום מערכת השמש התיכונה
תאריך גילוי 23 בספטמבר 1846
מגלה אורבן לה ורייה
ג'ון קואוץ' אדמס
יוהאן גלה
על שם נפטון עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום גילוי מצפה הכוכבים של ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
מאפיינים מסלוליים
מרחק ממוצע מהשמש 4,498,252,900 ק"מ
(30.068,963,48 AU)
אפואפסיד 4,536,874,325 ק"מ
(30.327,131,69 AU)
פריאפסיד 4,459,631,496 ק"מ
(29.810,795,27 AU)
ציר חצי-ראשי 4,503,443,661±1 קילומטר, 30.06992276 יחידה אסטרונומית
אקסצנטריות 0.00858587
זמן הקפה 164.79 שנים
60,190 ימים
מחזור סינודי 367.5 ימים
מהירות מסלולית
 ‑ ממוצעת 5.432 ק"מ/שנייה
 ‑ מקסימלית 5.479 ק"מ/שנייה
 ‑ מינימלית 5.385 ק"מ/שנייה
נטיית מסלול 1.76917°
מספר ירחים 14
מאפיינים פיזיים
רדיוס קו משווה 24,786 ק"מ
ממדים 49,528 קילומטר
שטח פנים ‎7.65×109קמ"ר
נפח 62,540,000,000,000 קילומטר מעוקב
מסה ‎1.024×1026ק"ג
צפיפות ממוצעת 1.64 גרם/סמ"ק
תאוצת הכובד בקו המשווה 1.19 ג'י
11.0 מטר/שנייה2
זמן סיבוב עצמי 16 שעות ו־6.5 דקות
0.6711805556 ימים
מהירות סיבוב עצמי 2.68 ק"מ/שנייה (בקו המשווה)
נטיית ציר הסיבוב 29.58°
אלבדו 0.41
בהירות נראית 7.67 עריכת הנתון בוויקינתונים
מהירות מילוט 23.71 ק"מ/שנייה
טמפרטורה מינימלית −223 °C
50 K
טמפרטורה מקסימלית −201 °C
72 K
טמפרטורה ממוצעת −212 °C
61 K
מאפייני אטמוספירה
לחץ אטמוספירי 100 קילו פסקל
מימן 80% ±3.2%
הליום 19% ±3.2%
מתאן 1.5% ±0.5%
דאוטריום 192 ppm
אתאן 1.5 ppm
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

היסטוריהעריכה

גילויעריכה

האיורים של גלילאו חושפים כי התצפיות הראשונות על נפטון בוצעו ב-28 בדצמבר 1612 ושוב ב-27 בינואר 1613. בשני המקרים הוא ייחס את הגילוי לכוכב שבת ולא לכוכב לכת, ולכן לא פרסם את ממצאיו.

 
אורבן לה-ורייה, מגלה נפטון

בשנת 1821 פרסם האסטרונום הצרפתי אלכסיס בּוּבָאר (Alexis Bouvard) טבלאות אסטרונומיות של מסלול אורנוס[3]. תצפיות עוקבות שבוצעו בשנים הבאות הראו סטייה מהותית מהטבלאות, הדבר הוביל את בוֹבר להניח כי קיים גוף אחר המשפיע מבחינה גרביטציונית על מסלולו של אורנוס.

בשנת 1843 חישב המתמטיקאי האנגלי ג'ון קאוץ' אדמס מסלול של כוכב הלכת השמיני שלקח בחשבון את ההשפעה על אורנוס. הוא שלח את חישוביו לסר ג'ורג' בידל איירי, וכאשר אדמס התבקש לשלוח מספר הבהרות בקשר לחישוביו הוא החל בעבודה אך מעולם לא שלח את תשובתו.

כעבור כשלוש שנים, בשנת 1846, ביצע המתמטיקאי הצרפתי אורבן לה-ורייה חישובים, בנפרד מאדמס, והגיע למסקנה דומה בדבר קיומו של גוף נוסף המשפיע על מסלולו של אורנוס. אף על פי שהוא לא הצליח לשכנע את עמיתיו בהתלהבותו, החל באותה שנה ג'ון הרשל האנגלי להפיץ את הגישה המתמטית ואף שכנע את ג'יימס צ'ליס (James Challis) לחפש את כוכב הלכת המסתורי.

אחרי מספר דחיות, החל צ'ליס, שלא מרצונו, את החיפוש ביולי 1846. אולם, בינתיים שכנע לה-ורייה את האסטרונום הגרמני יוהאן גלה לחפש את כוכב הלכת שלו. נפטון נצפה לראשונה בטלסקופ על ידי יוהאן גלה במצפה הכוכבים של ברלין ב-23 בספטמבר 1846. מיקומו היה כ-1° מחישוביו של לה-ורייה וכ-10° מחישוביו של אדמס. מאוחר יותר התברר לצ'ליס כי צפה בכוכב לכת פעמיים באוגוסט, אך כשל בזיהויו בגלל צורת העבודה הארעית שלו.

בשנת 1998 התגלו המסמכים הרשמיים של אדמס וקמה צעקה של ממש בדבר הקרדיט השווה שקיבל אדמס, והממלכה המאוחדת כולה, בגילוי נפטון[4]. לאור הגילוי החדש, החל ויכוח לאומני בין צרפת לממלכה המאוחדת בשאלה מי יזכה בקרדיט בגין גילוי כוכב הלכת. לבסוף התקבלה הסכמה בינלאומית כי גם ללה-ורייה וגם לאדמס מגיע לקבל את הקרדיט במשותף.

גילוי נפטון הוא אירוע בהיסטוריה של המדע המשמש רבות כדוגמה להתקדמות מדעית לא אמפירית, כלומר כזו שהתאוריה המדעית הקדימה את גילוי העובדות.

מקור השםעריכה

מיד אחרי גילוי כוכב הלכת החדש, הוא נקרא פשוט "כוכב הלכת שמעבר לאורנוס". ההצעה הראשונה לשם קבוע התקבלה על ידי יוהאן גלה שהציע לקרוא לכוכב לכת על שמו של אל השערים הרומי יאנוס. בממלכה המאוחדת הציע ג'יימס צ'ליס את השם אוקיינוס. ובצרפת, הציע אורבן לה-ורייה בתמיכתו של פרנסואה אראגו את השם לה-ורייה (Le Verrier), הצעה שזכתה להתנגדות נחרצת מחוץ לצרפת. אלמנכים צרפתיים הציגו ללא דיחוי את אורנוס בשם "הרשל" ואת נפטון בשם "לה־ורייה", על שם מגליהם.

בינתיים, במקרה נפרד ועצמאי לחלוטין, ג'ון קואוץ' אדמס הציע לשנות את השם אורנוס לשם "גאורגי" (Georgian), ואורבן לה-ורייה הציע (דרך מועצת קו האורך הבריטית) לקרוא לכוכב לכת החדש נפטון. ב-29 בדצמבר 1846, תמך פרידריך פון שטרובה (Friedrich Georg Wilhelm von Struve) בשם זה בפני האקדמיה למדעים של סנקט פטרבורג[5], ועד מהרה השם נפטון הפך שם המקובל בקהילה הבינלאומית.

במיתולוגיה הרומית, היה נפטון אל הים, מקבילו של פוסידון במיתולוגיה היוונית. הדרישה לשם מיתולוגי הסתדרה עם האטימולוגיה של שמות כוכבי הלכת האחרים.

שמו של כוכב הלכת תורגם ככוכב הלכת אל הים בסינית, בקוריאנית, ביפנית ובווייטנאמית. בהודו שמו של כוכב הלכת הוא וארונה, על שם אל הים במיתולוגיה ההודית.

מקור השם בעבריתעריכה

ב-30 בדצמבר 2009, לרגל סיום שנת האסטרונומיה הבינלאומית, הכריזה האקדמיה ללשון העברית על שמו העברי של נפטון – רַהַב. ההצעה באה בעקבות משמעות השם נֶפְּטון – שמו של אל הים. השם המקביל לו במסורת היהודית הוא רַהַב – שמו של שר הים, "שָׂרוֹ של ים". כך למשל מתפרש בתלמוד הבבלי הפסוק ”בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם וּבִתְבוּנָתוֹ מָחַץ רָהַב” (ספר איוב, פרק כ"ו, פסוק י"ב) כמתאר את הניצחון על שר הים. השם רַהַב טעון קונוטציות מיתולוגיות כמו השם הלטיני[2].

נתונים פיזייםעריכה

נפטון דומה במידותיו לאורנוס, קוטרו 49,538 ק"מ וצפיפותו היא הגדולה שבין הצפיפויות של ענקי הגזים – 1.64 גרם לסמ"ק. במרכזו ישנה ליבה של ברזל וסיליקטים ומסביבה שכבת קרח המכילה מים, מתאן ואמוניה וסביבה משתרעת האטמוספירה המכילה בעיקר מימן והליום, אך גם מתאן המעניק לנפטון את גוונו הכחלחל[6]. נפטון נע סביב השמש במהירות של 5.43 ק"מ לשנייה כשהוא משלים הקפה סביבה אחת ל 164.79 שנים. הטמפרטורה של פני השטח של נפטון היא 218- C°.

התצפיות של וויאג'ר 2 גילו את הכתם האפל הגדול על פני נפטון הדומה לכתם האדום הגדול על פני צדק וכן ענני צירוס המכילים מתאן קפוא.

מסה והרכבעריכה

המבנה הפנימי של נפטון דומה לזה של אורנוס. האטמוספירה שלו מהווה כ-%5 עד 10% מהמסה שלו ונמשכת אולי %10 עד 20% מהדרך לכיוון הליבה, שם היא מגיעה ללחצים של כ-10 GPa, או בערך פי 100,000 מזה של האטמוספירה של כדור הארץ. ריכוזים גדלים של מתאן, אמוניה ומים נמצאים באזורים התחתונים של האטמוספירה.

המעטפת שווה ערך ל-10 עד 15 מסות כדור הארץ והיא עשירה במים, אמוניה ומתאן. כמקובל במדע הפלנטרי, תערובת זו מכונה "קפואה" למרות שהיא נוזל חם וצפוף (נוזל על קריטי). נוזל זה, בעל מוליכות חשמלית גבוהה, נקרא לפעמים אוקיינוס ​​מים-אמוניה. המעטפת עשויה להיות מורכבת משכבה של מים יוניים שבה מולקולות המים מתפרקות למרק של יוני מימן וחמצן, ומים סופריוניים עמוקים יותר שבהם החמצן מתגבש אך יוני המימן מרחפים בחופשיות בתוך רשת החמצן. בעומק של 7,000 ק"מ, התנאים עשויים להיות כאלה שמתאן יתפרק לגבישי יהלומים המטילים גשם כלפי מטה כמו אבני ברד. מדענים גם מאמינים שסוג זה של גשם יהלומים מתרחש על צדק, שבתאי ואורנוס. ניסויים בלחץ גבוה מאוד במעבדה הלאומית של לורנס ליברמור מצביעים על כך שחלק העליון של המעטפת עשוי להיות אוקיינוס ​​של פחמן נוזלי עם "יהלומים" מוצקים צפים[7].

שדות מגנטייםעריכה

אקליםעריכה

מהירות הרוחות באטמוספירה של נפטון יכולה להגיע עד ל-2000 קמ"ש. מהירות זו היא הגבוהה ביותר מבין כל כוכבי הלכת במערכת השמש. כמו כן, יש בנפטון הוריקנים. ככל הנראה, תנאים אלו של מזג האוויר נובעים מהסיבוב העצמי המהיר של נפטון[8]. מאז גילוי הרוחות הללו על ידי הגשושית וויאג'ר 2, ניסו חוקרים לגלות מה היקף תופעת הרוחות, על מנת להבין יותר טוב את הרכב מבנה ענקי הקרח הללו. ב-2013, יוחאי כספי ועודד אהרונסון ממכון ויצמן למדע, יחד עם רוית חלד מאוניברסיטת תל אביב, אדם שומאן וביל הבארד מאוניברסיטת אריזונה, הצליחו לחשב כי הרוחות החזקות הנושבות על פני נפטון ואורנוס מוגבלות לשכבת אטמוספירה שעומקה אינו עולה על 1000 ק"מ[9]. חלד, כספי, שומאן, הבארד ואהרונסון הצליחו למדל את ההשפעה של הרוחות על שדה הכבידה של כוכבי הלכת ולהראות כי זרמי הסילון מהווים רק אחוז קטן ממסת כוכבי הלכת. תנועת הרוחות מביאה לשינוי במסה הרגעית של כוכב הלכת ובכך לתנודה בשדה הכבידה שלו. באמצעות חישוב הקשר בין לחץ וצפיפות לתבנית הרוחות, הם הראו מה ההשפעה של הרוחות על שדה הכבידה של נפטון ואורנוס ולצור מפה של שדה הכבידה של כוכבי הלכת[10].

ירחיםעריכה

  ערך מורחב – ירחי נפטון

לנפטון יש 14 ירחים ידועים. היות שנפטון קרוי על שם אל הים הרומי, הוחלט לקרוא גם לירחיו של כוכב הלכת על שמם של אלי ים אחרים.

הגדול והרחוק שבין ירחי נפטון הוא טריטון. בניגוד לשאר הירחים הפלנטריים במערכת השמש טריטון נמצא במסלול נסיגה דהיינו הוא נע בניגוד לכיוון, דבר המעיד על כך שנלכד בכוח המשיכה של נפטון, וכנראה מקורו בחגורת קויפר.

שישה מירחיו התגלו על ידי הגשושית וויאג'ר 2 ב-1989: נייד, תלסה, דספינה, גלתיאה, לריסה ופרוטאוס[11].

בעזרת תצפיות התגלו הירחים האחרים: נראיד, הלימיד, סאיו, לאומדיה, סאמטי וניסו, והיפוקמפ, הירח ה-14 שהתגלה ב-2013[12].

טבעות פלנטריותעריכה

 
טבעות נפטון. צילום: וויאג'ר 2
  ערך מורחב – טבעות נפטון

לנפטון יש מערכת עמומה של טבעות פלנטריות המורכבת ממספר טבעות, אך בניגוד לטבעות שבתאי, הטבעות של נפטון לא כה בולטות. כאשר הן התגלו לראשונה, על ידי אדוארד גווינן (Edward Guinan), חשבו כי הטבעות לא מחוברות, אולם עד מהרה טענה זו הופרכה על ידי וויאג'ר 2.

מבנה הטבעות הפלנטריות של נפטון די ייחודי, הסיבה לכך עדיין לא מובנת אולם ההנחה המקובלת היא כי הדבר נובע מההשפעה הכבידתית של ירחי נפטון וגופים קטנים אחרים הנמצאים במסלול סביב כוכב הלכת. תצפיות אחרונות משנת 2005 חושפות כי הטבעות הרבה פחות יציבות ממה שסברו תחילה. נראה כי אחת הטבעות כמעט ונעלמה, וזאת תוך פחות ממאה אחת[13]. הממצא ממחיש את המחסור בידע על המערכות הפלנטריות בקצוות הרחוקים של מערכת השמש.

חקר נפטוןעריכה

תצפיות טלסקופיותעריכה

התצפית המתועדת הראשונה של נפטון התרחשה ב-23 בספטמבר 1846 על ידי יוהאן גלה במצפה הכוכבים שלו בברלין, וזאת בהסתמך על חישוביו של אורבן לה ורייה. מאוחר יותר התברר לג'יימס צ'ליס כי הוא צפה בכוכב לכת פעמיים באוגוסט אותה שנה, אך כשל לזהותו בגלל צורת העבודה הארעית שלו.

מאז גילוי כוכב הלכת אסטרונומים המשיכו לחקור את נפטון בעזרת טלסקופים שונים וביצעו מחקרים שונים בהסתמך על התצפיות השונות. ירחים רבים הסובבים את נפטון התגלו על ידי התצפיות אלה ומאפיינים מסלוליים אומתו על סמך מחקר מעמיק המבוסס על טלסקופים. שיכלול המכשור, הוספת תוכנות המנקות את התמונה ושימוש בטלסקופים מהחלל שיפרו עוד יותר את הידע אודות כוכב הלכת.

בספטמבר 2022 צילם טלסקופ החלל ג'יימס וב את נפטון בעזרת מצלמת ה-NIRCam הרגישה לאור תת אדום. בשל המתאן הקיים באטמוספירת נפטון הקולט בצורה יעילה או תת-אדום, מרבית שטח פניו נראים כמעט שחורים, למעט אזורי ענני המתאן-קרח להם אלבדו לתת אדום גבוה[14].

חקר באמצעות גשושיותעריכה

 
הגשושית וויאג'ר 2

לעבר כוכב הלכת נפטון נשלחה רק גשושית אחת מכדור הארץ, וויאג'ר 2, והיא הגיעה לנפטון ב-25 באוגוסט 1989[15]. משום שנפטון הוא ענק גזים, אין לו קרקע מוצקה ולכן לא ניתן לשלוח רכב מחקר לפני השטח.

וויאג'ר 2 חלפה מעל פני הקוטב הצפוני של נפטון במרחק של 4,950 ק"מ, המעבר הקרוב ביותר לכוכב לכת של משימת וויאג'ר 2 (קדמו לו המעברים בסמוך לצדק, שבתאי ואורנוס) . הגשושית חקרה את האטמוספירה של נפטון, את המגנטוספירה, את טבעות נפטון ואת ירחיו. ידע רב נצבר במהלך ביקור וויאג'ר 2 כאשר התגליות היותר משמעותיות היו הכתם האפל הגדול והגייזרים של טריטון.

בניגוד לכל הציפיות, וויאג'ר 2 חשפה כי האטמוספירה של נפטון מאוד פעילה, וזאת אף על פי שהיא מקבלת רק 3% מאור השמש שמקבל צדק. וויאג'ר 2 גם חשפה את האנטי ציקלון המכונה הכתם האפל הגדול, בדומה לכתם האדום הגדול ולכתם האדום הקטן שעל פני צדק. אולם תצפיות שנעשו מאוחר יותר מטלסקופ החלל האבל גילו כי הכתם התפוגג.

וויאג'ר 2 חשפה את 4 הטבעות שנמצאות במסלולו סביב נפטון וגילתה כי לא כל הטבעות שלמות. חקר המגנטוספירה גילה כי משך היום של נפטון נמשך 6 שעות ו-7 דקות, ובדומה לכדור הארץ בקטבים של נפטון קיימת תופעת זוהר הקוטב רק שהיא הרבה יותר מורכבת.

וויאג'ר 2 גילתה שישה ירחים הנמצאים במסלול סביב נפטון, כאשר רק 3 מהם צולמו (פרוטאוס, נראיד וטריטון).

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ ילקוט הפרסומים 6300
  2. ^ 1 2 אבי בליזובסקי, ‏אוראנוס הוא מהיום אורון ונפטון מעתה רהב, באתר "הידען", 31 בדצמבר 2009
  3. ^ אלכסיס בואובר (1821), Tables astronomiques publiées par le Bureau des Longitudes de France, פריז, צרפת
  4. ^ אבי בליזובסקי, ‏איך גנבו הבריטים את נפטון מהצרפתים, באתר "הידען", 17 בדצמבר 2004
  5. ^ Hind J. R., Second report of proceedings in the Cambridge Observatory relating to the new Planet (Neptune) (1847), Astronomische Nachrichten, כרך 25, עמ' 309, Smithsonian/NASA Astrophysics Data System (ADS).
  6. ^   הניו יורק טיימס, נפטון ואורנוס הם שני ענקי קרח דומים. אבל למה הצבע שלהם שונה?, באתר הארץ, 2 ביוני 2022
  7. ^   ניקולה דייוויס, הגרדיאן, חוקרים: עמוק בתוך נפטון ואורנוס יורד גשם של יהלומים, באתר הארץ, 23 באוגוסט 2017
  8. ^ מסע במערכת השמש – נפטון(הקישור אינו פעיל, 24.6.2020)
  9. ^ Yohai Kaspi, Adam P. Showman, William B. Hubbard, Oded Aharonson & Ravit Helled, Atmospheric confinement of jet streams on Uranus and Neptune Nature 497, 344–347 (16 May 2013) doi:10.1038/nature12131 מאתר מכון ויצמן
  10. ^ הידען, ‏מדענים ישראלים חישבו את "טביעת האצבע" הכבידתית של תבניות הרוחות בכוכבי הלכת אורנוס ונפטון, באתר "הידען", מתאריך 18 במאי 2013
  11. ^ ד"ר נוח ברוש, חלל - מצאנו עוד אחד, חדשות, 10 ביולי 1989
  12. ^   רויטרס, ירח חדש התגלה לכוכב הלכת נפטון, באתר הארץ, 16 ביולי 2013
  13. ^ דהיית טבעות נפטון, New Scientist, ‏. 26 במרץ 2005
  14. ^ *מערכת וואלה! טכנולוגיה‏, ווב ממשיך להפציץ: צילם לראשונה את נפטון, באתר וואלה!‏, 22 בספטמבר 2022
  15. ^ מאיר כהן, הלילה תחלוף החללית קרוב מאוד לנפטון, חדשות, 24 באוגוסט 1989