אילומינטי
אילומינטי (מלטינית: Illuminati – "נאורים") הוא שם המתייחס למספר אגודות סתרים, היסטוריות, מודרניות ואמיתיות, שהידועה בהן היא קבוצת האילומינטי הבווארית, אגודת סתרים מעידן הנאורות. בעידן המודרני מתייחס השם פעמים רבות לארגונים קונספירטיביים שהתגלגלו כביכול מן האגודה הבווארית. על פי תיאוריות קונספירציה, ארגונים אלה מתפקדים בתור "הכוח שמאחורי הכתר", שולטים בעולם באמצעות ממשלות ותאגידים, ושואפים לכונן סדר עולמי חדש.
האילומינטי הבווארית החלה ב-1 במאי 1776 כתנועת הארה על ידי אדם וייסהאופט הישועי, פרופסור לתאולוגיה ומומחה למשפט קאנוני. התנועה הייתה מסדר סודי, בדומה לבונים החופשיים, אך בשונה ממנה היו למסדרים אלו מטרות פוליטיות. עיקרה היה בכניעה לראשי המסדר שמוליכים את החברים לעבר מטרה סודית כלשהי. היא הוגדרה כתנועת הארה ובוטלה (או ירדה למחתרת) יחד עם כל המסדרים החופשיים בבוואריה בשנת 1784 כאשר השליט החדש של בוואריה, קארל תאודור, אסר את קיומם. ייתכן כי חברים אחדים בתנועתו של יעקב פרנק הצטרפו בשלב מסוים לאילומינטים[1].
פרופ' ג'יימס בילינגטון, בספרו "אש במוחות האדם", כותב: "השם 'אילומיניסט' ככל הנראה נבחר מתמונת השמש המקרינה הארה אל המעגלים החיצוניים. במרכזו של המעגל הפנימי של האראופוגיס (ריבון המסדר) בער נר שסימל את המקור הסולארי של כל ההארה. הכת הזורואסטרית מאניכאיסטית של האש הייתה מרכזית בעבור הסמליות של האילומיניסט, אשר בלעדיה הייתה נחשבת אקלקטית. לוח השנה שלהם התבסס על הפרסי ולא המודל הנוצרי הקלאסי."
בתרבות הפופולריתעריכה
"טרילוגיית אילומינטוס" של רוברט אנטון וילסון ורוברט שיי, שיצאה לאור בשנת 1975, תוארה על ידי מחבריה כ"מעשיה לאנשים בעלי פרנויה". היא התבססה במקור על מכתבים שקיבלו מחבריה, ששימשו עורכי משנה של המגזין פלייבוי מקוראים על תאוריות קשר שונות ומשונות.
האילומינטי ממלאים חלק חשוב בספרו של דן בראון "מלאכים ושדים", שם הם מוצגים כאחווה אנטי-קתולית קיצונית שמנסה להשמיד את קריית הוותיקן. כן מופיעים אזכורים רבים לאילומינטי בספריו של אומברטו אקו "המטוטלת של פוקו" ו"בית הקברות של פראג". הסדרה "גרוויטי פולס" מזכירה בתוכה הרבה מאוד סמלים שקשורים לאילומינטי. בחברת מארוול קומיקס ישנה קבוצה בשם אילומינטי, בה חברים נציגים מתחומים שונים שמטרתם לנטרל איומים על יקום מארוול.
משחק הקלפים "אילומינטי"עריכה
בשנת 1981 הוציא סטיב ג'קסון (Steve Jackson) לשוק משחק קלפים ושמו "אילומינטי", שבו כל שחקן משחק סוג אחר של קונספירציה המנסה להשתלט על העולם והשוכנים בו. השליטה בעולם מושגת לאחר שהקונספירציה אותה משחק השחקן משתלטת על די קבוצות (כמו המאפיה, ה-FBI ועוד) המסוגלות לתקוף את השחקנים היריבים ולנצח.
האילומינטי בטלוויזיהעריכה
האילומינטי מוצג לרוב בסדרות ילדים בצורה סרקסטית או סודית. הסמל של העין הרואה הכל הופיע מספר פעמים בסדרות ילדים כמו "גרוויטי פולס", בה הוא הופיע ב"ליגת הצדק - הדור הבא" יש אילומינטי בשם "האור" המנסים להיות השליטים של כדור הארץ ושביל החלב. אזכורים של האילומינטי הופיעו גם בסדרה "ארתור". לעיתים, האילומינטי מופיע גם בפרסומות, במהדורות חדשות, בסרטים ובערוצי תינוקות. הופיע בעונה השמינית של אימה אמריקאית אך השם שונה להקואופרטיב מסיבות שונות ובנוסף הסמל וסממנים נוספים מופיעים בסדרת הנטפליקס ״המושכים בחוטים״ .
אזכורים בקולנועעריכה
בסרט האימה "הסר חבר: רשת אפלה", האנטגוניסטים הם חברי ארגון זדוני סודי הפועל ברשת האפלה, ומתאפיין ביכולות חובקות עולם המיוחסות לאגודות הסתרים של האילומינטי. אחד הפרוטגוניסטים בסרט טוען שהאילומינטי הם חלק ממזימה של גוגל, פייסבוק, טוויטר ויוטיוב להפוך בני אדם למוצר. כאשר אנשי הארגון פורצים למחשב שלו, על צג המחשב מוצג סמל האילומינטי כתמונת רקע.
בנוסף, בסרט "דוקטור סטריינג' בממדי הטירוף" האילומינטי קיים כארגון באחד היקומים.
האילומינטי במשחקי וידאועריכה
האילומינטי הופיע גם במשחקי וידאו ובמשחקי מחשב רבים, כדוגמת המשחק GTA V. נוסף על כך האילומינטי מופיע במשחק הווידאו "אל תיגע בשום דבר".
אזכור נוסף היה במשחק life is strange, אשר בתחילת המשחק כשמקס נכנסת לשירותי הבנות ניתן לראות את הסימן המוכר של האילומנטי.
ראו גםעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
סרט קונספירטיבי בנושא, סרטון באתר יוטיוב- ניב שטנדל, האגודות המסתוריות והסודיות בעולם, באתר מאקו, 11 בינואר 2011
- דרור אל-על, האילומינטי: האגודה הסודית ששולטת בכל אספקט בחיים שלכם, באתר מאקו, 22 בדצמבר 2015
ירון כהן צמח, האשמים תמיד, באתר TheMarker, 14 ביוני 2018- The accidental invention of the Illuminati conspiracy - מאתר ה-BBC
- האם האילומינטי אמיתי?, סרטון בערוץ "TED-Ed", באתר יוטיוב
הערות שולייםעריכה
- ^ פאבל מצ'ייקו, ערב רב: פנים וחוץ בוויכוח הפרנקיסטי. מרכז זלמן שזר, ירושלים, 2016, עמ' 256. המקור האנגלי פורסם בשנת 2011 בהוצאת אוניברסיטת פנסילבניה.