איליה רפין

איליה יפימוביץ' רֶפִּין (באוקראינית: Ілля Юхимович Ріпин; ‏24 ביולי 1844 (יוליאני) – 29 בספטמבר 1930) היה צייר ופסל אוקראיני שנודע בסגנונו הריאליסטי אשר היווה השראה רבה לציירי השנים הראשונות של ברית המועצות ולסגנון הריאליזם הסוציאיליסטי שפותח בשנים אלה.

איליה רפין
Илья́ Ефи́мович Ре́пин

דיוקן עצמי, 1878. מוצג כיום במוזיאון הרוסי בסנקט פטרבורג
לידה	24 ביולי 1844 (יוליאני) צ'והוייב, אוקראינה
פטירה	29 בספטמבר 1930 (בגיל 86) רפינו, Viipuri Province, פינלנד
מקום קבורה	Penaty estate
מקום לימודים	האקדמיה הקיסרית לאמנויות (1871)
תחום יצירה	ציור
זרם באמנות	ריאליזם
הושפע על ידי	איוואן קראמסקוי, Bunakov Ivan Mikhailovich
יצירות ידועות	אנשי הסירות על הוולגה, תשובת הקוזקים הזאפורוז'יאנים, תהלוכה דתית במחוז קורסק, Ceremonial Sitting of the State Council on 7 May 1901 Marking the Centenary of its Foundation
פרסים והוקרה	אביר בלגיון הכבוד מדליית זהב גדולה של האקדמיה הקיסרית לאמנויות
בן או בת זוג	Natalia Nordman Vera Alekseyevna Repina
צאצאים	Juri Repin
חתימה
ilya-repin.ru

בית ילדותו של רפין בזדרוונבה שבבלארוס.

קורות חיים

ילדותו והשכלתו

רפין נולד בעיר צ'והויב הסמוכה לחרקיב, באזור סלובודה אוקראינה. הוריו היו ממשפחת הקוזקים עם הכינוי ריפה. בשנת 1866 סיים התמחותו אצל צייר איקונות מקומי בשם בונאקוב, ונסע לסנקט פטרבורג על מנת ללמוד באקדמיה הקיסרית לאמנויות. בין השנים 1873–1876, כחלק מלימודיו, ובעזרת מלגה מהאקדמיה נסע לאיטליה ולפריז בה התגורר זמן קצר והושפע רבות מהאימפרסיוניזם הצרפתי (אף שסגנונו נותר שמרני באופיו, ודומה יותר לציוריו של רמברנדט מאשר לסגנון האימפרסיוניסטי).

קבוצת הנודדים

בשנת 1878 הצטרף רפין ל"איגוד אמני פרדויז'ניקי" אשר כונו "הנודדים". איגוד אמנים זה יצא נגד הפורמליזם של האקדמיה. ציוריו של רפין "סבלי רפסודות הוולגה" הביא לו הצלחה רבה. יצירה זו הציגה את פשוטי העם, אולם היצירה הציגה אותם כשהם מלאי תקווה לעתיד.

החל משנת 1882 התגורר בסנקט פטרבורג.

נושאים היסטוריים ונושאים עדכניים

"תהלוכת חג הפסחא בקורסק", 1880-83 (גלריית טרטייקוב, מוסקבה).

תשובת הקוזקים הזאפורוז'יאנים לסולטאן מחמט הרביעי, 1880-91 (המוזיאון הרוסי, סנקט פטרבורג).

זמן קצר לפני הירצחו של הצאר אלכסנדר השני, בשנת 1881, החל רפין לצייר יצירות הנוגעות לתנועה המהפכנית הרוסית ובהן "הסירוב להתוודות", "מאסרו של המפגין", "הפגישה" ו"הם לא צפו זאת". יצירתו רחבת הממדים "תהלוכת חג הפסחא בקורסק" נחשבת ליצירת המייסדת את הסגנון הלאומי הרוסי המודרני. היצירה מציגה, בהסוואה של תמה דתית (תהלוכת הפסחא) את המעמדות השונים ברוסיה, ואת המחלוקות וההתנגשויות ביניהם.

בשנת 1885 השלים רפין את היצירה "איוואן האיום ובנו" המציגה את איוואן אוחז בבנו אותו הרג, ברגעי מותו של הבן. יצירה פסיכולוגית זו מדגישה את השיגעון של איוואן ואת האימה מחד, למול השלווה של הבן.

אחת מהיצירות הידועות של רפין היא "תשובת הקוזקים הזאפורוז'יאנים" אותה יצר במשך שנים רבות. רפין ראה בנושא היצירה כיצירה המבטאת את האידיאלים של החירות, השוויון, והאחווה, וכסמל לעצמאות הקוזאקים ובייחוד עצמאות הקוזאקים האוקראינים. רפין החל לעבוד על היצירה בראשית שנות ה-70 של המאה ה-19 והשלימה בשנת 1891. היצירה נרכשה זמן קצר לאחר שהושלמה על ידי הצאר עבור 35,000 רובלים. סכום עצום באותה עת.

רפין צייר דיוקנאות של אישי תרבות מובילים וידועים ובהם הסופר לב טולסטוי, המדען דמיטרי מנדלייב, הסוחר העשיר פאבל טרטיאקוב, והמשורר האוקראיני טאראס שווצ'נקו.

בשנת 1903 הזמינה ממשלת האימפריה הרוסית יצירה רבת ממדים (499 על 877 ס"מ) המתארת את מועצת המדינה של רוסיה הקיסרית.

עבודות מאוחרות

רפין תכנן את ביתו שלו, שנבנה צפונית לסנקט פטרבורג, באזור קואוקלה. בעקבות מהפכת אוקטובר ב-1917 הכריזה פינלנד על עצמאותה, ורפין מצא עצמו מתגורר בפינלנד. רפין סירב להזמנת מוסדות שונים לשוב לברית המועצות בטענה שהוא זקן מכדי לעבור דירה. בתקופת חייו זו התמקד רפין בציור יצירות דתיות, אולם יצירתו האחרונה מתארת קוזקים אוקראינים.

רפין נפטר בביתו בשנת 1930. לאחר מלחמת ההמשך הועבר השטח בו התגורר לברית המועצות, וביתו מהווה חלק מאתר מורשת עולמית של "האנדרטאות סביב סנקט פטרבורג".

בשנת 1940 נפתח המבנה לציבור כמוזיאון.

אזכורים תרבותיים

יצירתו של אלכסנדר גלאזונוב משנת 1889 "רפסודיה אוריאנטלית" (אופוס 29) מוקדשת לאיליה רפין.

גלריית תמונות

• 

  "איוואן האיום ובנו ביום שישי, 16 בנובמבר 1581", 1870-1873 (גלריית טרטייקוב, מוסקבה)

• 

  אנשי הסירות על הוולגה, 1870-73 (המוזיאון הרוסי, סנקט פטרבורג)

• 

  הדוכס הגדול בוחר את כלתו, 1885

• 

  דיוקנו של לב טולסטוי, 1887

• 

  דיוקנו של דמיטרי מנדלייב

• 

  חתונתו של הצאר ניקולאי השני ואלכסנדרה פיודרובנה, 1894

• 

  המלחין מודסט מוסורגסקי

• 

  בתו של האמן

• 

  סופיה אלכסייבנה

• 

  אפנאסי פט

• 

  פושקין הצעיר מדקלם אחד משיריו בפני גברייל דרז'אבין (1911)

• 

  מניפסט אוקטובר, 1906-1911

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא איליה רפין בוויקישיתוף

• אתר האינטרנט הרשמי של איליה רפין
• יצירותיו של רפין
• יצירותיו של רפין
• יצירותיו של רפין
• ביתו של רפין
• איליה רפין, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• איליה רפין, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)