איליף פטרסון

צייר נורווגי

הילמר איליף עמנואל פטרסוןנורווגית: Hjalmar Eilif Emanuel Peterssen‏; 4 בספטמבר 185229 בדצמבר 1928) היה צייר נורווגי.[1]

איליף פטרסון
Eilif Peterssen
לידה 4 בספטמבר 1852
כריסטיאניה, האיחוד השוודי-נורווגי עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 בדצמבר 1928 (בגיל 76)
Lysaker, נורווגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
  • האקדמיה הדנית המלכותית לאמנויות יפות
  • האקדמיה לאמנות יפה, מינכן
  • האקדמיה הלאומית הנורווגית לתעשיית המלאכה והאמנות עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע על ידי יוהאן פרדריק אקרסברג, וילהלם פון דיץ, לודוויג דה קודר, פרנץ פון לנבאך עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות ידועות Christian II signing the Death Warrant of Torben Oxe, Nocturne עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה אביר מסדר אולב הקדוש (1887)
מפקד במסדר אולב הקדוש (1905)
Knight 1st Class of the Order of the Polar Star עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Nicoline Peterssen (21 בספטמבר 187926 במרץ 1882) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

הילמר איליף עמנואל פטרסן נולד בכריסטיאניה כעת אוסלו, נורווגיה. הוא היה בנם של יון פטרסון (1814–1880) ואן מארי אנדרסן (1812–1887).[2]

הוא למד באקדמיה הלאומית הנורווגית לתעשייה ואמנות, בכריסטיאניה בין השנים 1866–1870. הוא נכנס לבית הספר לציור של יוהאן פרדריק אקרסברג בשנת 1869. הוא התאמן אצל קנוד ברגסליאן ומורטן מולר בסתיו 1870.

בשנת 1871 הוא עזב את אוסלו ללמוד באקדמיה המלכותית הדנית לאמנויות יפות בקופנהגן. מאוחר יותר באותה שנה עבר לקרלסרוהה, שם היה תלמידו של לודוויג דה קודר באקדמיה לאמנויות יפות, קרלסרוהה. בסתיו 1873 נסע פטרסון למינכן שם למד באקדמיה לאמנויות יפות, במינכן בהנהלת וילהלם פון דיץ (אנ') ופרנץ פון לנבאך.[3] במינכן פגש פטרסון אמנים מפורסמים אחרים כמו ארנולד בוקלין וקארל פון פילוטי.

איליף פטרסון ערך כמה נסיעות לצרפת ולאיטליה. בשנת 1896 נסע לנורמנדי, שם צייר מספר נופים, ומצרפת נסע יחד עם משפחתו לרומא בשנת 1897. בשנת 1903 ביקר פיטרסן שוב באיטליה וברפאלו ליד גנואה, צייר בסגנון אימפרסיוניסטי מוטיב חורף בדרום. במהלך פירוק האיחוד בין שוודיה לנורווגיה בשנת 1905 הוזמן פטרסון לתכנן את סמל החדש של נורווגיה.

בשנותיו המאוחרות פטרסון נסע בכל נורווגיה כדי לצייר נופים. הוא ערך כמה ביקורים בסקוגסטאד בוואלדרס, שם קיבל השראה במיוחד מנוף ההרים הגדול. בשנים 1920–1921 ערך את נסיעתו האחרונה לפרובאנס שם צייר כמה נופים של הכפרים הקטנים על הגבעות שבין ניס לקאן.

קריירה עריכה

פטרסון פרץ את פריצתו כצייר במינכן עם ציור ההיסטורי "כריסטיאן השני חותם על גזר דין המוות של טורבן אוקס" (1876) שנרכש על ידי החברה ההיסטורית בשטוטגרט. במינכן הוא צייר גם את אחד מציוריו הגדולים ביותר, מזבח הצליבה (נעלם) לכנסיית יוהנס באוסלו שנהרסה בשנת 1928. מאוחר יותר צייר תשעה ציורי מזבח נוספים (1908– 1909) בכנסיית אולרן באוסלו.[4]

פטרסון מפורסם גם בזכות הדיוקנאות שלו. במינכן הוא צייר כמה מהדיוקנאות הטובים ביותר שלו, של חבריו האמנים כמו הרייט באקר והנס היירדאהל ושל הציירים הגרמנים אנטון וינדמאייר ואדולף היינריך לייר. הוא צייר את הנסיכה אנה אליזבת ראוס בארמון שלייז (שלוס שלייז) בגרא במהלך 1878.

לאחר מות רעייתו הראשונה ניקולין בשנת 1882, פטרסן ביקר בסקגן בדנמרק יחד עם קבוצה של ידידיו אמנים דנים, שוודים ונורווגיים. בקיץ 1883. בסקגן צייר פטרסון כמה מנופיו הטובים כמו ערב קיץ בסקגן (1883). בקיץ 1884 נשאר פטרסן בסנדו, אי קטן בפיורד אוסלו, שם צייר כמה גרסאות לערב הקיץ, סנדו. ציורים אלה עם אישה מהורהרת היושבת בחזית השפיעו על הצייר הנורווגי המפורסם אדוורד מונק בציוריו "המלנכוליה" המאוחרים.[2]

במהלך ביקור בוונציה בשנת 1885 יחד עם הצייר הנורווגי פריץ תאולוב, צייר פטרסן כמה מציוריו האימפרסיוניסטיים ביותר, כמו התעלה הגדולה. ציורים אלה מושפעים בבירור מציירים צרפתים, במיוחד מאנה ומונה.

 
איליף פטרסון, כריסטין השני חותם על פסק הדין

עם חזרתו לנורווגיה בשנת 1886, צייר פטרסון את ציורו המפורסם ביותר, "ערב קיץ ונוקטורן" (1887). ערב קיץ הוצג בתערוכות רבות מחוץ לנורווגיה, ביניהן תערוכת "האור הצפוני" באמריקה בשנים 1982–1983.

פטרסון המשיך לצייר דיוקנאות של נורווגים מפורסמים, בהם הסופרים אלכסנדר קילנד (1887), ארנה גרבורג (1894) את הנריק איבסן (1895), צייר כבר בשנת 1875. הוא גם צייר דיוקן את המלחין הידוע אדוורד גריג בשנת 1893.

פטרסון זכה להצלחה בתערוכה העולמית בפריז בשנת 1889 עם דייגי הסלמון. אחריו הוצגו ציורי נוף ומוטיבים של דייגי סלמון בג'ארן שבדרום נורווגיה, שם שהה פטרסון בקיץ בכפר הקטן סלה.[5]

בשנות ה-90 של המאה ה-19 פטרסון עשה כמה ציורים שהושפעו מהאימפרסיוניזם, החשוב ביותר הוא "סאנשיין, קלווייה" (1891). ציור זה גרם למבקר האמנות השוודי אריק וטרגרן להשוות את פטרסן עם האימפרסיוניסט הצרפתי ברטה מוריסו.

בהשראת האמנות הסימבוליסטית והפרה-רפאליטית צייר פטרסון סדרת תמונות עם מוטיבים של אגדה צרפתית מימי הביניים (1905–1907), עבור המוציא לאור ויליאם ניגארד. הוא צייר סדרה נוספת המבוססת על שיר עם עממי נורווגי (1911), עבור אל הספנות יורגן ברדר סטנג. הוא גם צייר את האירוע ההיסטורי כאשר המלך כריסטיאן השני חתם על צו המוות של טורבן אוקס בשנים 1874–1876. המלכה מתוארת יושבת בצד שמאל של המלך, מפצירה בו ומנסה להציל את טורבן אוקס.[6]

חיים אישיים עריכה

איליף פטרסון התחתן לראשונה בשנת 1879 עם אינגר בירגיט ססילי ניקולין באצ'ה ראבן (1850–1882), בתו של האלוף יוהאן גיאורג בול גרם (1809–1873). לאחר שאשתו נפטרה הוא התחתן בפעם השנייה בשנת 1888 עם פרדריקה מגדלנה קילנד (1855–1931), בתו של סגן מפקד ייקוב קילנד (1825–1889).

הוא נפטר בליזאקר בבארום ב־29 בדצמבר 1928.

גלריה עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא איליף פטרסון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Olaf Kortner, Preben Munthe, Egil Tveterås, Eilif Peterssen, Store norske leksikon, 2019-06-25
  2. ^ 1 2 Jan Kokkin, Eilif Peterssen, Norsk biografisk leksikon, 2020-02-25
  3. ^ Margaret C. Conrads, Sterling and Francine Clark Art Institute, American Paintings and Sculpture at the Sterling and Francine Clark Art Institute, Hudson Hills, 1990, ISBN 978-1-55595-050-7. (באנגלית)
  4. ^ Ole André Solbakken, Mari Rauk, Anders Solem, William Lødrup, Tell me how you feel and I will tell you who you are: First validation of the affect integration inventory, Scandinavian Psychologist 4, 2017-01-21 doi: 10.15714/scandpsychol.4.e2
  5. ^ Leif Østby, Eilif Peterssen, Norsk kunstnerleksikon, 2017-02-20
  6. ^ Leif Østby, Peterssen, (Hjalmar) Eilif, Oxford Art Online, Oxford University Press, 2003