פתיחת התפריט הראשי

אימוניטאס (לטינית: immunitas, בריבוי: immunitates, אנגלית: immunities) היא זכות חסינות שהייתה מקובלת בימי הביניים ומשמעותה העיקרית הייתה פטור ממסים או הזכות לשמור את המיסים שנאספו.

אימוניטאס היה המכשיר המשפטי שבעזרתו זכתה הסניורה (כלומר אריסטוקרט בעל אדמות, כנסייה או מנזר) בחסינות מהתערבותן של הרשויות השונות (הן הרשות הסקולרית והן הרשות הדתית) במה שנעשה ביחידת שטח מסוימת, לרוב ביחידת קרקע שהוענקה לגוף דתי. במקרים נדירים ויתר המעניק גם על כל חובת שירות ציבורי שהיו חייבים לו.

חסינות זו גובתה במסמך מתאים, לרוב מסמך ההענקה עצמו, למשל

"על כן ... אנו מעניקים עתה חסינות מלאה על כל נחלות המנזר ... אנו מצווים שאף פקיד ציבורי בעל סמכות כל שהיא לא יהין להיכנס לחצר המנזר הזה ... על מנת לשבת בדין, לזמן עדי שבועה, לגבות מסים, לתבוע זכות אכסון, לגבות מסים ומכסים מהערים ומהשווקים, וכלל לא יהין לתבוע מסים ותשלומים כלשהם. אלא הנזירים ... בלא שיהיו נתונים לכניסת פקידים או לתביעות מצד האוצר המלכותי"

הענקת האימוניטס על ידי כילדריך השני למנזר של מונטיה-אן-דר, 4 ביולי 673

חסינות זו הוענקה "לנצח", או לפחות ללא מגבלת זמן. במקומות מסוימים העניקו המלכים לאריסטוקרטים, בנוסף על הפטור ממס, גם זכויות שיפוט על אדמותיהם ועל האנשים שחיו בהן, אפילו כאשר אנשים אלו היו מוגדרים אנשים חופשיים, במובן המשפטי.

מבחינה מעשית, האימוניטאס אפשר לבעל הסניורה למנוע כניסת פקידים לאחוזתו ומנע מפקידים אלו לגבות מיסים או לבצע פעולות משפטיות באחוזה שבבעלותו.