כנסייה

מבנה המשמש לתפילה בנצרות

כנסייה היא מבנה המשמש בנצרות לפולחן דתי ולתפילה.

כנסייה ומנזר קתולי בנאנטלי, פינלנד

מקור המילה

עריכה
 
כנסיית הקתדרלה על-שם מרטינוס הקדוש שבאוטרכט, הולנד

פירוש המילה "כנסייה" בעברית הוא "מקום כינוס". באנגלית, המילה "Church" הגיעה מהמילה הגרמנית Kirche שהיא כשלעצמה הגיעה מהמילה היוונית "Κύριος", "אדון" במשמעות Kyriake כלומר "בית האדון", או מהמילים "Κυριακον δωμα" שמשמען מקום כינוס. המילה האיטלקית לכנסייה, Chiesa וכן המילה לכנסייה בצרפתית, Église, הגיעו ממילה יוונית אחרת Εκκλησία שפירושה המילולי "הנקראים".

היווצרות הכנסיות

עריכה

הנוצרים הראשונים התגוררו בארץ ישראל. הם נהגו לעלות לרגל לבית המקדש בירושלים, וכן ולהתפלל את תפילותיהם בבתי הכנסת של היהודים. בתקופה מאוחרת יותר, החלו המאמינים בישו להתאסף בבתים פרטיים או במקומות מחבוא, כגון קטקומבות, מפאת רדיפתם על ידי הקיסרים של האימפריה הרומית. בתים אלו ששימשו לתפילה נקראו דומוס אקלסיה (לטינית: כנסיית בית).

לאחר האדיקט של מילן, ב-311 לספירה, פסקה רדיפת הנוצרים ברחבי האימפריה הרומית, והם החלו לבנות כנסיות באופן גלוי. הכנסייה הקדומה ביותר שנתגלתה, נמצאה בסוריה, ומתוארכת לשנת 232 לספירה. נמצאו גם כנסיות עתיקות רבות בארץ ישראל.

האדריכלות של הכנסיות

עריכה
 
קתדרלת שארטר - קתדרלה בסגנון גותי מימי הביניים
 
שטפנסדום בווינה, אוסטריה. הקתדרלה מהווה בערים רבות באירופה את מרכז העיר.
  ערך מורחב – אדריכלות כנסיות
 
בזיליקת פטרוס הקדוש, הוותיקן - הכנסייה הגדולה בעולם

הכנסיות נבנו באופן דומה של אולם עמודים ארוך הקרוי בזיליקה. החל מסוף התקופה הביזנטית ותחילת ימי הביניים החלו לבנות את הכנסיות בצורת צלב. בדרך כלל נבנתה לכנסייה כיפה גדולה במקום המפגש של שני האנכים המרכיבים את הצלב (crossing). מאפיין נוסף הוא מגדל פעמונים בקצהו המערבי של הכנסייה. באירופה של ימי הביינים היו מבני הכנסיות הבניינים הבולטים והמרכזים ביותר שנבנו בכפרים ובערים.

בימי הביניים התפתחו האדריכלות הרומנסקית והאדריכלות הגותית ולצידן מגוון אמנויות כגון פיסול, ציור וזיגוג ויטראז'ים שמטרתם הייתה לפאר את המבנה. החל מאמצע המאה ה-12 ובעיקר במאה ה-13 נבנו מאות קתדרלות וכנסיות בסגנון הגותי, חלק גדול מהן בצרפת בה נולד הסגנון הגותי. הקתדרלות הגותיות היו גבוהות ומפוארות, עם עושר בלתי רגיל של פרטים ועיטורים, וניצלו גם את האדריכלות והבנייה לגובה כדי ליצור מראה אסתטי ומרשים. הכנסיות הגותיות פנו מערבה והחזית המערבית הייתה בדרך כלל המפוארת ביותר, בדרך כלל עם שני מגדלים שלעיתים עוטרו אף בצריחים מחודדים. במזרח נמצא האפסיס וסביבו קפלות קורנות. הקתדרלות הגותיות הידועות ביותר הן קתדרלת שארטר, קתדרלת נוטרדאם דה פארי, קתדרלת ריימס וקתדרלת אמיין. מחוץ לצרפת ידועות קתדרלת קלן, קתדרלת קנטרברי, קתדרלת לינקולן, קתדרלת מילאנו וקתדרלת סטפנוס הקדוש בווינה.

בתקופת הרנסאנס, התחרו ביניהן הערים השונות של איטליה, בבניית כנסיות גדולות ומפוארות. סנטה מריה דל פיורה בישרה את אדריכלות הרנסאנס עם כיפה גדולה וכתומה מאת פיליפו ברונלסקי. אחת הכנסיות המפורסמות ביותר שנבנו באותה תקופה היא הקפלה הסיסטינית ברומא, אשר ידועה בתקרתה המפוארת, המעוטרת כולה בציוריו התנ"כיים של מיכלאנג'לו.

 
המבנה הפנימי של כנסייה באוסטריה

בעת החדשה נבנו מאות כנסיות וקתדרלות באדריכלות הבארוק וסגנון הרוקוקו. מאפייני האדריכלות באו לידי ביטוי בשפה עיצובית המשלבת את הסגנון הקלאסי, אשר נתגלה מחדש עם הרנסאנס באיטליה, עם אופי הקישוטים שאפיינו את האדריכלות הגותית של ימי הביניים, מבחינת עומס הקישוטים ויצירת מראה תחרתי. הסגנון, שיצא מתוך הקלאסיציזם, מתח ועיוות את הצורות האופייניות לו תוך פיתוח פרטים אדריכליים חדשים בעלי מראה תיאטרלי ומהודר יותר ולעיתים אף מצועצע. הכנסיות הידועות בסגנון זה הן בזיליקת פטרוס הקדוש ברומא, קתדרלת סנט פול בלונדון והקתדרלות בברלין.

בסוף המאה ה-18 ובמהלך המאה ה-19 התרחשה תחייה של סגנונות הבנייה העתיקים. כנסיות נבנו בסגנון נאו-קלאסי, נאו-רומנסקי ונאו-גותי. במהלך התחייה הגותית הושלמו ושופצו עשרות קתדרלות וכנסיות לצד כנסיות חדשות שהוקמו בסגנון זה. קתדרלת קלן (1880), קתדרלת אולם (1890), קתדרלת פראג (1929) וקתדרלת מילאנו (1965) הושלמו בתקופה התחייה הגותית. עשרות כנסיות וקתדרלות צרפתיות שופצו בתקופה זו תחת השגחתו או תכנונו של האדריכל והמשמר ויולה לה דוק.

המאה ה-20 ראתה את בנייתם של כנסיות בסגנון מודרני ופוסט-מודרני כגון כנסיית נוטרדאם די או וקתדרלת ברזיליה.

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • Anne Michel, Les églises d'époque byzantine et umayyade de Jordanie (provinces d'Arabie et de Palestine), Ve –VIIIe siècle: Typologie architecturale et aménagements liturgiques (Bibliothèque de l'Antiquité Tardive, 2), Turnhout: Brepols, 2001[1].

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ביקורת: יוסף פטריך, ‏כנסיות עבר הירדן בתקופה הביזנטית והאמיית, קתדרה 113, ספטמבר 2004, עמ' 191-185.